ציונות בהתנדבות
הגדל

לחצו כאן לכתבה המקורית מתוך אתר 'מקור ראשון'

רק כשהגיע ארצה גילה יוסף גיטלר שיש עוני בישראל, ולא רק בשכבות הידועות. הוא ויתר על משרה נוחה בחברת התכנות המשפחתית והקים את ארגון 'משולחן לשולחן', שאוסף מזון שמיועד להיזרק ומעביר לנזקקים. הארגון שהתחיל עם מתנדב אחד סוחף אחריו רבבות, אבל גיטלר עדיין מודאג ומאמין שיש עוד הרבה מה לעשות..

שדות התות שופעי הפרי של מושב צופית קורצים מולנו במארג צבעוני של אדום וירוק. גדודי המתנדבים של יוסף גיטלר פושטים עליהם בחדווה בצהרי היום, ונראה שהוא לא יודע את נפשו מרוב אושר. "תביט איזה פרי, איזה חבר'ה", הוא מתפעל במבטא אמריקני בולט.

סיפורו של גיטלר, ג'וזף בפי מקורביו, בוהק באור יקרות גם במדינה לבנטינית כשלנו, שמטבע הלשון 'למתנדבים בעם' עדיין לא נשחק בה.

לפני שמונה שנים, כשהיה בן 25, הגשים גיטלר את החזון הציוני הפרטי שלו. את גלימת הפרקליט השחורה איפסן אחר כבוד בארון ואת תעודת סיום לימודי המשפטים שרכש באחת האוניברסיטאות בניו-יורק תלה למזכרת על הקיר. גיטלר, חובש כיפה סרוגה, עם חיוך של תום על פניו, בחר לשלב את העלייה ארצה עם הסבה מקצועית, והצטרף לעסק המשפחתי - בית תוכנה בשם 'יעל' שהקימו הגיטלרים בכפר-סבא, שמעסיק מאות עובדים. הוא לא מצטער על השנים באקדמיה. לדבריו, מה שלומדים במשפטים הוא נכס לכל החיים, בכל תחום שעוסקים בו.

לגיטלר חיכתה קריירה ניהולית מזהירה בחברה, אם היה רוצה בכך, אבל גיטלד בחר לעזוב את מנעמי החיים, ולשנות כיוון.

"כשעליתי לארץ, ידעתי לאן אני בא", אומר גיטלר. "לא הפחיד אותי שזאת ארץ למודת מלחמות. ציפיתי גם לפגוש כאן בעיות של מדינה צעירה, אבל העוני שבו נתקלתי הפתיע אותי. זה נגע לי ללב. סיפרו לי על עוני במגזר החרדי ובמגזר הערבי, גם על עוני של עולים ממדינות מסוימות. הייתי מוכן לזה, עד כמה שאפשר להיות מוכן, אבל הפרסומים בתקשורת על עוני גם בקהילה הוותיקה הפתיעו אותי. אמרו לי שזה לא היה כאן ככה בעבר. זה הזכיר לי את המציאות שהכרתי בארצות הברית, שם יש שני עולמות במדינה אחת".

גיטלר לקח חופשה של שלושה חודשים מהעבודה, ויצא לחקור את התופעה. "שלושת החודשים האלה נמשכים כבר חמש שנים וחצי", הוא אומר בעיניים בורקות. ב'יעל' לא רק שלמדו להסתדר בלעדיו, אלא גם העניקו לו את התמיכה שנחוצה לו מאז יצא להרפתקת ההתנדבות הזו. 'משולחן לשולחן', ארגון שהחל במוחו של איש חסר מנוח אחד, הפך לארגון ארצי עם מוטת כנפיים רחבה.

שינוע שאריות

"הסתובבתי בין ארגוני הצדקה ובתי התמחוי ברחבי הארץ", משחזר גיטלר. "מהר מאוד גיליתי שיש כאן מספיק עמותות שמחלקות אוכל לנצרכים, אבל אצל כולן שמעתי תלונות. אין מספיק כסף, אין מספיק תרומות-מזון ואין מספיק מתנדבים. למשבצת הזאת נכנסתי".
הרעיון של גיטלר היה להוות חוליית ביניים, שתשנע את עודפי המזון מהמקומות שבהם הם מועדים להיזרק לבתי התמחוי ושאר מקומות היעד. "הצלת אוכל קוראים לזה", הוא אומר. "מהר מאוד גיליתי שמול העוני, נזרקות כמויות עצומות של אוכל. רק צריך לבוא ולאסוף.
"התחלתי לפעול ליד הבית, ברעננה. לקחתי 'דפי זהב', ועם העברית שלי, שאז היתה עוד יותר גרועה מאשר היום, התקשרתי אולי ל-50 חברות קייטרינג שעורכות אירועים באזור השרון כדי לברר אם נשאר להן אוכל בסוף האירוע".

ענו לך?
"עם כל הצחוקים על המבטא האמריקני שלי, כשאנשים שומעים את זה זה מוריד קצת מהלחץ והמבטא הזה אפילו מעורר אמון. ביררתי מה הם עושים עם האוכל שנשאר, ומתברר שנשאר הרבה. המלצרים אוכלים קצת, המשפחות לוקחות קצת הביתה, והרוב נזרק. כששאלתי  האם יהיו מוכנים לתרום את האוכל הזה לצדקה אם אבוא לאסוף אותו בתום האירוע, 95 אחוז ענו בוודאי, בלי שאלות. פה זה לא כמו באמריקה, שם במקרה כזה מיד שואלים איזה ביטוח יש לכם ועם איזה עורך דין אתם עובדים. כאן היתה מיד הרגשה חזקה של נתינה באוויר".

הפרויקט יצא לדרך. "לא ייאמן כמה אוכל מצאתי בשטח", הוא מספר. "אף אחד לא שואל למה יש כל כך הרבה אוכל באירועים בארץ. בקייטרינג, כשאתה עושה אירוע ומשלם הרבה כסף, אתה רוצה שהבופה יהיה יפה ומלא. ואז ממלאים עוד ועוד, שלא יחסר. אותו דבר בקייטרינג בשעות היום, במקומות עבודה ובצבא. אוכל יש בשפע. השאלה היתה איך יוצרים לוגיסטיקה שתביא אותו לאן שצריך".

גיטלר הוא לא בן יחיד בתחום. יש גופים נוספים העוסקים בשינוע מזון לבתי התמחוי, אבל 'משולחן לשולחן' הוא ארגון ארצי. הארגון מחלק את המזון שהוא אוסף בין 105 ארגוני צדקה, מקריית-שמונה ועד אופקים. גיטלר מתכוון גם להרחיב את הפעילות לאזור אילת. "יש שם הרבה בתי מלון ובסיסי צבא, כלומר הרבה אוכל שמצפה לגואל.

"ארגון 'משולחן לשולחן' התחיל עם מתנדב אחד, אני. הייתי יוצא בערבים, אוסף ומאחסן במקרר בבית. אחר כך עוד מקרר. כשזה לא הספיק, פיניתי מקום אצלי בחצר לעוד כמה מקררים. במקביל גייסתי מתנדבים. הכמות גדלה, מצאתי מתחם שבו אפשר להציב מקררים ומשאיות קירור. גייסתי תורמים מהארץ ומחו"ל שאפשרו לכל העניין לגדול".

תחום מרכזי נוסף של 'משולחן לשולחן' הוא 'לקט', איסוף פירות וירקות שמשאירים חקלאים בשדות, אם משום שלא משתלם להם לשווק אותם ואם משום שאין מי שיקטוף אותם. כך או כך, אם היבול לא ייקטף, הוא יושמד כדי לפנות מקום לגידול הבא. "אולי זה עניין של ארגון", אומר גיטלר. "אם היו מאשרים לחקלאים עוד כמה עובדים תאילנדים או עוד פועלים פלשתינים, ייתכן שהיה לנו פחות מה לקטוף".

שעה שאנחנו משוחחים, מתחיל במרץ קטיף הפרי בשדות התות של צופית. הקוטפים הראשונים הם תלמידי כיתה ז' מאחד מבתי הספר הדתיים בנתניה. אולי לא הקוטפים האידיאליים, אבל כאן כל התנדבות מתקבלת בברכה. בן לוי, מושבניק מנעמה שבבקעת הירדן, מומחה לקטיפים, מלמד אותם את תורת קטיף התותים על רגל אחת, ומהר מאוד מסתערים הילדים על שורות הפרי.

סיירת תפוז מתגייסת

גיטלר הוא איש משפחה. רעייתו, לילך (לילה במקור), ילידת טורונטו ומורה במקצועה, התאהבה בניו-יורק בעורך דין צעיר, ומצאה עצמה מתחרה על אהבתו עם הארגון.

"בהתחלה לקח לה זמן להתרגל לכל הסיפור הזה, אבל מהר מאוד היא הבינה, כמו כל המשפחה שלי, כמה זה חשוב מה שאנחנו עושים ב'משולחן לשולחן", הוא מעיד. מיטל, הבכורה בת התשע וחצי מבין ארבעת ילדיהם, לא מסתפקת בהבנה. "גם אם יש לה סדר יום מלא בלעדינו, היא באה לקטוף בשדות ועוזרת במחסן באריזת האוכל. אצלנו כולנו מגויסים".

במהלך השיחה מגיעים מגויסים נוספים, שהשפה האנגלית מתגלגלת מגרונם. "אלה החבר'ה מ'שובלים'", מתהדר גיטלר. ערן דודולב, חוזר בתשובה מרעננה, מקדם את פני הנערות והנערים ומסביר לילדים איך לעשות ציונות עם כפיפות גב וקטיף פרי. "בין המתנדבים שלנו הרבה בני נוער מ'תגלית' ומ'שובלים'", מספר גיטלר. "הם באים לשבוע, רואים את הנוף, שומעים ציונות, אבל גם רוצים לתרום. הקשר שלהם עם האדמה קושר אותם אלינו עוד יותר. כשהם חוזרים לאמריקה, הם מספרים שאת החוויה הכי חזקה הם חווים אצלנו".

גיטלר לא בוחל בקטנות. בחורף הקים את 'סיירת תפוז' שפשטה על הגינות הפרטיות באזור השרון, ואנשיה קטפו את הפרי שהשאירו הבעלים על העצים. "אצלנו לא מוותרים אפילו על תפוז אחד, כדי שעוד נזקק ייהנה ממנו בבית התמחוי", הוא אומר.

מה שהחל כשיגעון הפרטי של גיטלר סחף אחריו כבר רבבות מתנדבים. לצד התלמידים והקבוצות מחו"ל, משתתפים בקטיף גם קבוצות ממקומות עבודה, חיילים, גמלאים שאינם חוששים להתכופף למרות הגב הדואב, קבוצות של פנויים-פנויות ואפילו קטנטנים בגיל הגן שבאים לחוש בידיהם הקטנות את רגבי השדה.

"מהר מאוד גילינו שלא מספיק שיהיו רק מתנדבים", מציין גיטלר. "הקטיף שלנו הוא קטיף של הצלה. גם כשיש לנו אלפי קוטפים, לא פשוט להעביר אותם ממקום למקום. כשמגיע טלפון מחקלאי שמודיע פתאום שיש לנו עכשיו שלושה ימים לקטוף וזהו, מה עושים? מעסיקים לצד המתנדבים כמה עובדים בשכר, אותם אפשר להעביר במהירות ממקום למקום. אני מודה שבתחילה היה לנו טבעי לחפש עובדים יהודים. חיפשנו ולא מצאנו. הנשים מכפר-קרע שאנחנו מעסיקים רגילות בקטיף מהכפר. הן הצטרפו לכוח שלנו, כשמראש הבטחתי להן משכורת חודשית שהיא מעבר לשכר המינימום".

גיטלר פועל בהתנדבות מלאה. רעייתו עובדת, ויש גם הגיבוי הכלכלי מחברת התוכנה המשפחתית. אבל בין העובדים הרבים יש קציני מבצעים בשכר וגם סמנכ"ל לתפעול, כיאה לארגון שכבר עבר את השלב הפרטיזני שלו. במטה המבצעים של 'משולחן לשולחן' שנמצא באזור התעשייה ברעננה, הכל מתקתק כמו שעון. גיטלר מחלק הוראות בחביבות ובביטחון. לפי חזותו, קשה להאמין שהוא מנצח על צבא מתנדבים, הפושט מדי ערב על אולמות אירועים, בתי מלון, מסעדות, קניונים ועוד. ב'משולחן לשולחן' נערכים במרץ לקראת ל"ג בעומר. זה ה'פיק'. אלפי המתנדבים אוספים עד השעות הקטנות של הלילה את שאריות המזון מכ-850 חתונות בו בערב, ומעבירים אותן לנזקקים.

מבצע סנדוויץ'

גיטלר תר אחר יעדי פעילות נוספים. במחסני הארגון אורזים כריכים ושולחים אותם עם בוקר לתלמידי בתי ספר נצרכים. המבצע נעשה באופן פרטני, מתלמיד לתלמיד. ברעננה אותרו תלמידים בודדים הנזקקים לכריכים אלה, בעוד שלערי הפיתוח נשלחים כריכים בעבור מאות תלמידים.

כמו כן, לאחר פעולת מודיעין מדוקדקת, גילה מקומות עבודה מבוססים, כמו חברת 'אמדוקס', שעם מה שנותר שם מארוחת הצהריים אפשר להאכיל בערבים בתי תמחוי שלמים. משאיות הקירור של 'משולחן לשולחן' מגיעות לחדרי האוכל ואוספות מכל הבא ליד. הסועדים לא מסתפקים בכך, ונוהגים להגיע בקבוצות התנדבות גם למבצעי 'לקט'.
קבוצה כזו היא חבורה מ'סלקום'. "לוקחים פסק זמן ויוצאים קצת מהשגרה של העבודה", אומר אלירן עמרני, אחד העובדים. "צבענו בתים, עזרנו לקשישים, כל פעם התנדבות אחרת. תרומה לקהילה אף פעם לא מזיקה".

גיטלר מבסוט, אבל גם מוטרד. הוא יודע שכמה שלא יקטוף ויאסוף, מפעל ההצלה ההתנדבותי שלו לא מספיק לאסוף את כמות המזון האדירה היורדת לטמיון מדי יום. "אסור לנו לעצור אפילו לרגע; אנחנו צריכים עוד המון מתנדבים", הוא חותם את שיחתנו.

להתנדבות חייגו: 09-7441757

 

עבור לתוכן העמוד