יום ירושלים תשע"א
הגדל

 

מתנדבים ומתנדבות יקרים,

יום ירושלים המ"ד , החל היום הוא יום חג ושמחה,  אור וטוב, חגיגיות ,יום של התרוממות רוח ואחדות, יום של התעלות.

 ירושלים היא העיר המאחדת ומחברת בין כולנו . חילונים , דתיים,  ילדים ומבוגרים, גברים ונשים מישראל ומהעולם כולו,  אנו נושאים עינינו לירושלים ורואים בה את  מרכז ליבנו , רוחינו ונשמתינו, לב הוויתינו במדינת  ישראל המתחדשת.

בפרשת השבוע  פרשת במדבר  נראה כי נרמזים גדלותם של  מועדי חודש אייר בימינו אנו:

וידבר ה’ אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני.....שאו את ראש כל עדת בני ישראל..."

 

, הדיבור בפרשה נעשה בראש החודש השני הלא הוא חודש אייר. בחודש זה מבקש ה’:שאו את ראש כל עדת בני ישראל. לא רק לדור המדבר מדבר הכתוב ,כי אם גם לדורינו אנו . ב ה באייר  תש"ח הוכרזה הקמת המדינה ובכ"ח אייר  תשכ"ז חזרה  ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו ,לעם ישראל לאחר 1897 שנים של היפרדות מריבונות יהודית בה.

אין נשיאת ראש נפלאה מנשיאת ראש זו להיות עם חופשי בארצו ,החוזר מחדש באהבה אל בירתו ירושלים.


ב-
7 ביוני, כ"ח באייר תשכ"ז,  עת הגיעה פקודת המטה הכללי לשחרור העיר העתיקה. פיקוד המרכז הפעיל את חטיבת הצנחנים וחייליה כבשו את רכס הר-הצופים ואת הר-הזיתים. כוח של חטיבת הצנחנים פרץ לעיר העתיקה מן המזרח, דרך שער האריות, השתלט עליה בלא התנגדות נוספת והניף את דגל ישראל על הכותל המערבי.

כך תועדו רגעים אלה בספרו של משה נתן "המלחמה על ירושלים" (תל-אביב
1968): "...זמוש הוציא מחגורו את הדגל שקיבל ממשפחת כהן בטרם צאתו לקרב (אותו דגל שהביאה, כזכור, גברת כהן הזקנה לפני 19 שנים מהרובע היהודי המובס). פחות משלושה ימים עברו מאז קיפל וארז אותו בחגורו, אך נדמה היה לו כי שלושה דורות עברו עליו. הוא פרש את הדגל בידיים רועדות מהתרגשות והתקדם בגג עד למקום שבו הוא מתחבר עם קצה הכותל. לידו עמדו הסמח"ט מוישה וכמה מפלוגתו. כשהגיעו עד לסורג ברזל שניצב מעל הכותל, עבר זמוש על פניהם וקשר את הדגל לשני חודי ברזל מזדקרים. רוח קיץ שהתנשבה פתאום מעל הכותל פרשה והניפה אותו למרומים.
הצנחנים הביטו בדגל המתנפנף והתרגשותם היתה כה גדולה שהם החלו לפרוק אותה בשאגות שמחה ובנפנופי ידיים. אחר כך נסתדרו ספונטנית בטור וירו לכבוד הנפת הדגל מטח של כדורים..."

 

הדברים הללו נראים לנו כיום  כמובנים מאליהם, אולם אנו הזוכים רק בדורות האחרונים לחוג את יום העצמאות ורק לאחרונה ממש לחוג את יום ירושלים, אין הדבר  לדידנו מובן מאליו אלא נראה הוא כנס ופלא ממש.

 זוהי זכות גדולה לחיות בדור קוממיות ובדור שבו הדיבר:"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" מקבל  ציביון מעשי קונקרטי של אחיזה בה.

 

ירושלים היא אכן ליבה ונשמתה של מדינת ישראל.  על מנת שהלב יפעם בחזקה ויאיר מאורו לכל ישראל ולעולם כולו, יצאו נא מירושלים , מעשי התנדבות,מעשי חסד,אהבה, אחווה ,רעות, ערבות הדדית, צדקה  ומשפט, טוב נתינה, ותיקון עולם ויאירו אותה באור נגוהות של חסד. נקיים את הפסוק : מציון תצא תורה" כך שתצא מציון אף תורה של חסד.

 אורה המאיר  של ירושלים מקצה העולם ועד סופו.

ברוכים תהיו

יורם סגי זקס

יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות

עבור לתוכן העמוד