דברים ל ט באב תשע"ב
הגדל

דברים ל ט באב תשע"ב

"מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי"(מהפטרת ט באב)

חלפו עברו להם 1942 שנים מחורבן בית שני, שחרב ע"י הרומאים  שאף הוא כבית המקדש הראשון נחרב בט באב ע"י הבבלים  בשנת 586 לפנה"ס  הרומאים הותירו רק 3 מגדלים ע"מ להראות עד כמה חזקה ובצורה הייתה העיר שהצליחו לכבשה, ירושלים.

 עם ישראל מציין ומתאבל על האבדן של האוצר הרוחני העצום שאבד עם שריפת הבית שהרי לא  רק את השריפה הפיזית אנו מציינים בט באב , כי אם גם את היציאה לגלות ממושכת של 1878 שנים, על כל התלאות והקשיים שעברו על ישראל בעמים ובראשם שואת עמינו אשר ניספו בה 6 מליון יהודים בתוכם כמליון וחצי ילדים ולא היה כדבר הזה בתולדות האנושות מאז ומעולם.

יש  התוהים האם יש מקום לאבל על אירוע שאירע לפני שנים כה רבות , כאשר כיום  מדינת ישראל וירושלים חיה פועמת ומשגשגת וחלק מהאמירות בסידורי התפילה על הארץ השוממה ועל ירושלים העזובה, נראה כי  אינם רלוונטים עוד.

יש  לענ"ד מקום רב להקל במנהגי האבלות המצוינים ע"י חלק מאיתנו בכל ימי בין המיצרים בין  י"ז לתמוז לבין ט באב ונראה שצריך לבצע התאמות  ולתת מקום גדול להקמת מדינת ישראל החופשית  שהיא כזריחת איילת השחר הזורחת קימעה קימעה  ,תוך עידכון המסורת למציאות הישראלית העכשווית השונה משמעותית מההוויה הגלותית שהייתה מנת חלקנו שנים כה רבות .

 

אם כן מהו הלקח הרלוונטי העכשווי לט באב?

 

 מה עלינו ללמוד מהאירוע של חורבן המקדש והגלות הממושכת שנכפתה עלינו בשל שנאת החינם שהייתה מנת חלקנו טרם חורבן בית שני? האם עלינו לציין האירוע של חורבן הבית כמי שמציינים אירוע היסטורי? כמצוות אנשים מלומדה? או לתת תכנים רלוונטים, קונקרטים ועכשווים היוצקים תוכן למציאות עצמאותינו בישראל תוך הפקת לקחים קונקרטים לעתיד לבוא?

נראה לי שהדרך האחרונה היא הדרך הנכונה.

אין מקום להתעלם  מהקמת מדינת ישראל  שהיא אירוע מכונן אולי המכונן ביותר(ביחד עם מתן תורה ) בתולדות עמינו.

צריך לשזור את החדש עם הישן ,את היהודי עם הישראלי ואת המסורת עם הציונות ולבנות את קומת חירותינו בארץ ישראל, על כל חכמת הדורות שקדמו לנו תוך יציקת תוכן ייחודי , ישראלי עכשווי משלנו למציאות הוויתינו בישראל.

 

ניתן למפות את שלבי כינונה של החברה בישראל.

אם בשלב הראשון עסקנו בעיקר בהעלאת עולים לישראל בהקמת הכח המגן ובהקמת המוסדות למדינה שבדרך, שלב שמצא ביטויו בהכרזת המדינה בה באייר תש"ח. השלב השני ,מקום המדינה ועד ימינו אנו, התבטא בעיקר בהעלאת מיליוני עולים לישראל ,הקמת צה"ל חיזוקו וביצורו וטיפוח וחיזוק של המוסדות הקיימים הממלכתיים והכלכליים עד למצבם הנוכחי.

 

 

 

 

 השלב השלישי ,המשמעותי יותר, קשור לייעודה ותפקידה של מדינת ישראל ועם ישראל.

ויקטור פרנקל בספרו האדם מחפש משמעות, מציין כי:" כדי להשיב לאדם את כוחו הפנימי צריך היה להציב לפניו מטרה לעתיד…אוי לו למי ששוב לא ראה פשר בחייו , לא מטרה ולא תכלית…חיים פירושם בסופו של דבר נטילת אחריות…"

 

מהו החזון המצופה והייעוד המקווה של ישראל?

 

לאורך כל השנים וכחוט השני, נמשכה עוד מטרם קום המדינה ועד לימינו אנו ובעתיד לבוא אף ביתר שאת, רוח ההתנדבות הערבות ההדדית והנתינה העזרה והושטת היד לחלש  ולדל. שלב זה יתאפיין בכך שבמקביל להמשך העשייה והשגשוג בתחומים האחרים, תצמח ותאיר במלוא עוצמתה רוח ההתנדבות הישראלית בבחינת "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". במעגל הפנימי בחיזוק רוח הערבות ההדדית והאחריות ההדדית בינינו ובמעגל החיצוני יש אחריות לעם ישראל להעביר לעולם כולו, מסר של אחווה, התנדבות, אהבת אדם, אמונה, רעות ונתינה, להגברת השמחה והטוב  בעולם  או אז בבינין ביתינו הנוכחי , השלישי על אדני אהבת ישראל יתקיים בנו הכתוב  בדברי הנביא ישעיהו: " והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי….כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".(נו פסוק ז).

 

 

 

 

יורם סגי זקס עו"ד

יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל

 

עבור לתוכן העמוד