דברים ליום השואה תשע"ג בציון 70 שנה למרד גטו וורשה
הגדל

 

האירוע הקשה ביותר בתולדות המין האנושי, מלחמת העולם השניה בה נספו 55 מליון בני אדם התרחש בתקופתינו אנו כאשר את מחירה הגדול ביותר של המחמה ברצח עם שיטתי ומאורגן שכמותו לא היה בתולדות העמים, שילם העם היהודי אשר שישה מליון מבניו ובנותיו, מתוכם כמליון וחצי ילדים  וילדות נרצחו ע"י הצוררים הנאצים ומשתפי הפעולה הרשעים שפעלו עימם.

 

אבי דיכטר, יו"ר הקרן לרווחת ניצולי השואה אומר בצדק  כי יש שלשה  חלקים לעם ישראל , לעם היהודי, שישה מליון יהודים החיים בארץ ישראל, שישה מליון יהודים החיים בתפוצות  ושישה מליון יהודים אשר אינם עמנו עוד.

 

היהודי, אשר חי במציאות בלתי נתפסת ובלתי אנושית , מצא עצמו בקרב הישרדות יום יומי בשני מישורים: הישרדות פיסית של קיום אנושי והישרדות נפשית, לא לאבד צלם אנוש בתוך הכאוס שהתרגש עלינו.

 

 כך למשל שמעתי אתמול  את סיפורה של אמו של חיים הכט(מפי בנה ) אשר  כשהיא בת 15 צעדה שישה  ק"מ לכל כיוון, עבדה כל היום בפרך כדי לקבל פת לחם אותה מסרה לאחר צעידה ממושכת נוספת לאמה ואחותה. זוהי בעיני גבורה , גבורה של  התגברות הרוח על החומר, התגברות החסד על הרוע. אלפי סיפורי גבורה כאלו של חסד צרוף במקום של רוע ואכזריות נשזרים ומאירים את ימי עמינו בתקופה החשוכה בתולדותיו.

 

סיפור הגבורה המכונן שלנו, עליו נבנה  במידה רבה אתוס הגבורה בישראל הוא סיפורו של מרד גטו ורשה, המרד שהחזיק מעמד חודש ימים  עם כח צבאי של  כ1000 לוחמים ולוחמות בשני הארגונים(אצ"י ואי"ל) מול אלפי חילים נאציים עם תחמושת וטנקים  עדיפים לאין שיעור.( לשם השוואה  והבנת גודל ההישג ,הולנד  ודנמרק נכנעו לגרמנים בתוך ימים ספורים , פולין כולה החזיקה מעמד 28 ימים וצרפת הגדולה עם קו מז’ינו המפורסם שלה נכנעה בתוך 35 יום).

הרוח ,האומץ  והאמונה  עמדו ללא חת, מול הרשע האנושי הצרוף ביותר. המורדים לא סברו כי ינצחו בקרב במובן של ניצחון והכרעה של הצורר הנאצי אלא, כפי שאמרה צביה  לובטקין ממנהיגות המרד בעדותה במשפט אייכמן, ש"נתכוונו לגבות מהגרמנים  מחיר כבד בעד חיינו".

 

סיפורי הגבורה הם יוצאי דופן כל כך דווקא בשל אוירת הדיכוי  ששררה.  כך למשל "המרד הקטן": שתי יחידות אי"ל שהיה ברשותן נשק נקטו פעולה מזוינת עצמאית במהלך אקציה : קבוצת לוחמי השומר הצעיר שהייתה תחת פיקודו של מרדכי אנילביץ' התערבבה בקבוצת יהודים שהובלו לאקציה, וקרוב לנקודת השילוח פתחה באש והטילה רימונים על הגרמנים שהובילו אותם, תוך קריאה ליהודים להימלט. התפתח קרב יריות שבמהלכו נהרגו כלל לוחמי הקבוצה מלבד אנילביץ' ואחת החברות, שנמשכו על ידי יהודי אל תוך מסתור קרוב; הקבוצה השנייה, שהייתה תחת פיקודם של צוקרמן, אריה וילנר ואליעזר גלר, ושבה הייתה גם לובטקין, התבצרה בבניין וממנו ירתה לעבר הגרמנים והשליכה רימונים ונורות מלאות בחומצה גופרתית, והצליחה להפיל חללים בגרמנים, אשר נסו בשל ההפתעה. 

 

כחצי מליון ניצולים, אודים שרידים מאש ומתופת, אחד מעיר ושניים ממשפחה, בחרו להטות את עתידם  במקלם ותרמילם  אל עבר  הלא נודע, אל עבר ארץ ישראל.

 

הם בנו בתים זרעו שדות,  רכשו מקצוע ,הקימו משפחות הם מילאו את הארץ מפה לפה, הם בנו את המדינה לתפארת ויצרו פה חברה עצמאית וחדשה.

הגם שאין תחליף ואין נחמה לעולם על מה שאבד, הפלא של מדינת ישראל  מילא וממלא את הניצולים בחדווה , פעמים רבות, הם הקימו משפחות הגדולות אף יותר מאותן משפחות שביקש הצורר הנאצי להכחיד ולגדוע מעל פני האדמה. בכך הם הוכיחו את ניצחון הרוח על הזדון, את נצחון השאיפה לחיים על פני הרצון להמית,  את נצחון האנושיות על פני האכזריות ואת ניצחון האמונה והתקווה על הרוע.

 

במדינת ישראל חיים בינינו היום  פחות מרבע מליון ניצולים, חלקם ללא משפחות עריריים ובודדים בימים אלו כאשר אנו נזכרים  ומרכינים את ראשנו לזכרם של הנספים הטהורים, ניתן ליבנו אף אל אותם אלו החיים בינינו, נושיט להם יד טובה של אחווה רעות וערבות הדדית, נשמר את הזיכרון על מנת שקיומו יהיה לנצח.

בתוך כך נזכור ונזכיר את מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ

 

"מה שעבר עלינו לא ניתן לתאר במילים. נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר. הגרמנים ברחו פעמיים מן הגיטו. פלוגה אחת שלנו החזיקה מעמד 40 דקה והשנייה – למעלה מ- 6 שעות. המוקש שהוטמן בשטח המברשתנים התפוצץ. כמה פלוגות שלנו התקיפו את הגרמנים אשר נמלטו. אבדותינו בכוח אדם מעטות ביותר. אף זה הישג. נפל י’ [יחיאל]. נפל כחייל גיבור על יד מכונת הירייה. אני מרגיש שמתרחשים דברים גדולים והדבר אותו העזנו לבצע ערכו רב ועצום   

החל מהיום אנו עוברים לשיטה פרטיזנית. הלילה יוצאות לשטח שלוש פלוגות קרב, ולהן שני תפקידים : סיור והשגת נשק. נשק קצר אין לו בשבילנו כל ערך. בנשק זה משתמשים אנו לעתים נדירות. נחוצים לנו בדחיפות : רימונים, רובים, מכונות ירייה וחומר נפץ.

לא אוכל לתאר לפניכם את התנאים, בהם חיים עתה יהודי הגיטו. רק יחידים יחזיקו מעמד. השאר ייספו במוקדם או במאוחר. גורלם נחרץ. כמעט בכל מקומות המחבוא, בהם מסתתרים אלפים, אי אפשר להדליק נר מחוסר אוויר.

באמצעות המשדר שלנו שמענו שידור נפלא של תחנת השידור "שוויט" על הלחימה שלנו.

העובדה שזוכרים אותנו מעבר לחומות הגיטו מעודדת אותנו במאבקנו. היה שלום יקירי ! אולי עוד נתראה ! חלום חיי קם והיה. ההגנה העצמית בגיטו הפכה לעובדה. ההתנגדות היהודית המזוינת והנקמה הפכו למעשה. הייתי עד ללחימה מופלאה ומלאת גבורה של הלוחמים היהודים.

 

מ’ אנילביץ’

גיטו, 23 באפריל 1943

נזכור את כולם ביום העצוב הזה ונזכור גם את השיעור  החשוב שלמדנו מהשואה ,להיות טובים יותר וחזקים יותר, לראות את צלם האנוש שבאדם, את הטוב שבו, להתנדב ולהושיט לו יד תומכת ואוהבת מחד אך לא להתעלם מהרוע , לא להפנות את המבט  ולעצום עיניים כאשר הוא מתקרב אליך ,להילחם בו ובעוול בן בריתו הרע, סופו של הטוב לגבור על הרע.

 

 

יורם סגי זקס ע

יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל

עבור לתוכן העמוד