דברי הספד לזאב פקטור – שריד השואה
הגדל

דברי הספד לזאב פקטור – שריד השואה

נולד 1926 (לודג') – נפטר ביום שבת כ"ו בטבת תשע"ה, 17.1.2015 (הרצליה)

זוכה אות הנשיא למתנדב לשנת תשס"ח

 

יש אנשים שהתנדבותם שינתה את פני ההיסטוריה. כזה הוא זאב פקטור!

תארו לכם שבעוד חמישים שנה היו לומדים צאצאינו מספרי היסטוריה בהם היה כתוב שהעם היהודי ומדינת ישראל זנחו –חס וחלילה - את שרידי השואה ולא העניקו להם סעד, תנור חם בחורף, טיפול רפואי וביקור להפגת הבדידות. הודות לפקטור ולמפעל שיצר, זכו שרידי השואה בישראל למזור למצוקותיהם.

זאב פקטור הוא אחד מענקי הדורות האחרונים.

הייתה לו נשמה כבירה של צדיק יסוד עולם.

כשם שלא ניתן להסתכל על השמש, כך אין אנו יכולים להקיף את כולו. ביכולתנו להבין רק חלקית ובצמצום את העומק והיקף ההשפעה של האיש הזה.

מחשבתו ופעולותיו יתבררו ברבות הימים כבעלי ערך היסטורי, מוסרי ויהודי.

פקטור היה בין מייסדי הקרן לרווחה לנפגעי השואה. הוא שימש כמנהיג העיקרי שהצליח להוביל להענקת עזרה חיונית לעשרות אלפי שרידי השואה בישראל. הקרן החלה את פעולתה עם תקציב זניח של 100,000 DM וכיום מעניקה עזרה בשווי מאות מיליוני שקלים בתחומי הסיעוד והרווחה. הגדלת העזרה והתאמתה לצרכי שרידי השואה הצריכה דיפלומטיה בינלאומית, מאבק פוליטי בישראל ומחוצה לה, ניהול אופרציה מקיפה, יכולת תכנון ומחקר ובראש ובראשונה מנהיגות מוסרית. פקטור הצטיין בכל אלה. פקטור היה דמוקרט ולא הייתה פעולה מרכזית אחת שעשה מבלי לרתום ראשית את חבריו להנהלת הקרן. פקטור התמיד לציין ולחלק את ההצלחה עם שותפיו לדרך: ארצי, זנבר, פלוג, כמו-גם יתר חברי הוועד המנהל של הקרן, הוועדה המייעצת והעובדים. יחד עם הגידול בהיקף הפעילות, דרש פקטור כי לעולם לא ישכחו שהאדם צריך להיות במרכז. הוא קבע שבמקום לטרטר את שרידי השואה מגורם אחד למשנהו, עדיף שהפקידים ירוצו עם הטפסים... למותר לציין כי זאב פקטור עשה את כל פעולתו למען שרידי השואה בהתנדבות מלאה ומוחלטת משך כעשרים שנה. הצלחתו כמנכ"ל ויטה ואמונתו החזקה, איפשרו לו זאת.

פקטור אמר בהזדמנויות שונות שאם "כל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם מלא", משמעו שכל אדם שווה עולם - אזי בשואה איבדנו גלקסיות רבות. כך גם ניתן לציין כי פעולתו של פקטור וחבריו שהביאה מזור ללמעלה ממאה אלף איש, הצילה עולמות רבים.

לעזרה הזו היה עבור פקטור ערך כפול: ראשית ובטרם כל: עזרה לאח ולאחות הזקוקים לעזרה. פעולתו של פקטור הייתה תמיד פרגמטית. שיהיה מי שיקבל את שריד השואה בביתו לאחר ניתוח ויעזור לו להתרחץ ולאכול; שיהיה מימון לטיפול שינים או למקל הליכה, ושיהיה מי שיבקר כדי להפיג הבדידות. ברם, לעזרה הזו היה ערך נוסף:

כיצד היו שופטים את הדורות שלנו צאצאינו, אלמלא היה מוביל פקטור את החברה הישראלית להעניק עזרה זו לשרידי השואה?! היכולים אנו לתאר את חומר הלימוד למבחן בגרות בהיסטוריה בישראל ובמדינות נוספות, אילו היה כתוב בו, בעוד חמישים שנים, שלאחר השואה נזנחו שרידי השואה בישראל, ולא היה מי שידאג להם לתנור חם בחורף, לעזרה סיעודית בבית ולתמיכה נפשית?! במובן הזה, היתה לפעולתו של פקטור ערך שלא יסולא בפז. חלק מגדלותו הבלתי נתפסת של פקטור הייתה הבנתו כי עשייתו איננה רק לכאן ולעכשיו, אלא היא מעצבת את הזהות והעתיד של העם, המדינה והיהדות. אלמלא פעילות זו - כיצד היינו יכולים לחנך בכנות את ילדינו להיות נאמנים למורשת היהודית, להיות אזרחים נאמנים למדינה ולפעול למען עתיד טוב יותר??? במובן הזה, פקטור הציל את העם היהודי ואת מדינת ישראל ממשפט ההיסטוריה וגם ממשפט השמיים. אלמלא פעולותיו – היינו יוצאים רע מאד במשפט עתידי שכזה, והייתה נפגעת, באופן בלתי הפיך, התקווה שלנו לעתיד טוב יותר ולשלום.

פקטור היה איש של אמת. כאב לו שלא כולם רואים את הצורך והחובה לסייע לשרידי השואה. נהג הוא כמצוותו של הלל הזקן: ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ. בפעולותיו אף קיים פקטור היטב את הבטחתו לסבא שלו, אשר, בעודו על ערש דווי, דרש מפקטור להבטיח שלעולם יישאר יהודי ומענטש. פקטור מגיע לשערי השמיים עטוף בחסדים הרבים שעשה ומובטח לו המקום ההולם צדיקים שכאלה. אומר מילה על היותו של פקטור 'מענטש': יכול להיות שהיו לפקטור מתנגדים לדרכו, אך איש לא יוכל לומר עליו שלא היה ג'נטלמן, נעים הליכות, מכבד וטוב-לב. לא משנה עם מי נפגש תמיד הופיע עם הדרת כבוד, לחיצת יד חמה ומילה טובה. עשיתי חשבון שהיו לי עמו למעלה מ- 2,000 מפגשים. מדהים אותי עד עכשיו, שמעולם לא קרה שאת המפגש ביננו הוא לא פתח בשאלה כנה של 'מה שלומך' ו'מה שלום משפחתך'? זו לא הייתה שאלה של יציאת ידי חובה, שכן הוא לא המשיך עד שלא השבתי והרגשתי שאכפת לו באמת. פקטור הוביל מהלכים ענקיים, אך תמיד התעניין באדם שמולו. באחת הפעמים בהן היינו בצומת מרכזית לגבי המשך פעילותה של הקרן ועלו אפשרויות שונות לפעולה, הוא קטע בחדות את אחת האופציות ולימד אותי שיעור לחיים: תזכור, אמר פקטור, שהערכים הבסיסיים שלנו לעולם אינם עומדים למכירה. אנו מתחילים מהם ורק משם ממשיכים. במובן זה הוא היה יציב כסלע איתן.

משפחתו של פקטור הייתה בבת-עינו. אמנם הוא הרחיב את המושג משפחה לכלל שרידי השואה ולכלל עם ישראל והיה מוכן להשקיע בכל אדם שבמצוקה על חשבון הנוחות האישית שלו והזמן הפרטי והמשפחתי. ולמרות זאת, כולם ידעו ופקטור בפרט, שאלמלא התמיכה של משפחתו, בראשות המלכה הפרטית שלו, אסתר – הוא לא יכול היה לפעול בהצלחה כה גדולה. אצל פקטור התקיים ממש 'אשתו כגופו' ואסתר וודאי זכאית לשותפות מלאה בכל פעולותיו. פקטור לימד אותי המון דברים. אחד מהם שלא אשכח לעולם, היה שאם לאשתך יש משהו חשוב והיא חפצה בנוכחותך, אזי לא משנה מה יש לך בעבודה, חשוב ככל שיהיה, אתה עוזב הכל והולך להיות עימה. המשפחה האישית שלי חייבת לאסתר ולו רבות.

הייתה לפקטור עדנה מכל נכדיו וניניו. הוא היה מעודכן בפרטי המסלול הצבאי שלהם, ההשכלה, העבודה וחיי המשפחה. הייתה לו גאווה עצומה בהם. לשמחתי, ראיתי כיצד התכונות שלו של אהבת האדם, יושרה, מנהיגות, חריצות, נאמנות, ציונות, תמימות יפיפיה, אהבת החיים וחום אנושי בלתי נגמר – עברו היטב אליהם. ראיתי בימים האחרונים את היחסים החמים בין רוחל'ה לאילן וזכיתי לקבל מילות חמות ומעודדות מהדר. וידעתי שפקטור הצליח לא רק בהיבט הלאומי, אלא גם בזה הפרטי והמשפחתי. פקטור ידע כי קשה להכיל את העוצמות בהן בוערת נפשו והשתדל לחסוך מבני-ביתו, משך כל חייו, חלק מהתלאות שעבר. הופתעתי לגלות שרוחל'ה ואילן לא ידעו מהיכן הצלקת במרכז ראשו של אביהם. הוא חסך מהם את הסיפור על קצין האס-אס האכזר. גם אם לא הצליח במאת האחוזים, הוא ניסה בכל מאודו לשמור על משפחתו מפני קורות החיים הבלתי נתפסים שלו ושל הדור שלו.

מקובל עלינו שפקטור נפגש עכשיו עם בני משפחתו שהלכו לעולמם. את אחותו חי'ה הוא לא שכח אפילו לרגע אחד משך כל ימי חייו. אני זוכר שהעזתי לשאול אותו לאחר זמן של היכרות, מדוע משהו בגופו זז כאשר הוא רואה ילדות וילדים צעירים? הוא לקח אותי לחדרו. סגר את הדלת וסיפר לי כיצד נפרד מאחותו בשנת 1944. הוא סיים ואמר שכאשר הוא נזכר בה, בחי'ה, הגוף שלו זז כי הוא מרגיש את היד שלה שמחבקת את מותניו ברגע פרידתם. יהי זכרו של זאב פקטור ברוך!

 

כתב:

דובי ארבל – אשר שימש כמנכ"ל הקרן לרווחה לנפגעי השואה לצידו של פקטור משך כשבע שנים
עבור לתוכן העמוד