סיפורם של שליחי עלם לסרילנקה בעקבות אסון הצונאמי
חזרנו עם כוחות מחודשים, מחוזקים ועם הבנה עד כמה מה שאנחנו עושים פה חשוב ומשמעותי. אנו חבים תודה לעמותת עלם שנתנה לנו את הזכות לחוות את החוויה הזאת.

 

משלחת המתנדבים השלישית מטעם עמותת עלם חזרה לאחרונה מסרי לנקה, לשם יצאה כדי לסייע ולתמוך נפשית בנפגעי אסון הטבע שהתרחש בדצמבר 2004. המשלחת נסעה בפברואר, במימון המועצה הישראלית להתנדבות, וכללה ארבעה מתנדבים, מתוכם שניים מעלם.

המתנדבים נשלחו למחוז גול שבדרום מערב סרי לנקה, מחוז שנפגע בצורה קשה באסון. 
המשלחות הקודמות, שכללו בין עשרה לשבעה עשר מתנדבים בכל קבוצה, העניקו בעיקר סיוע רפואי וסיפקו מזון וביגוד, אולם מטרת הקבוצה האחרונה הייתה שונה - להעניק תמיכה וסעד נפשיים לאוכלוסייה שמקור פרנסתה ובטחונה העיקרי התגלה ככזה היכול להיות גם אויב גדול ונורא.

ב
עקבות הצונאמי נוצר כאוס מוחלט באזור, שבא לידי ביטוי גם בעליה בשיעור ההתאבדויות באזור ובריבוי מקרי אונס. החוויה הקשה של התמודדות עם המוות, האובדן של בני משפחה, בית ורכוש יצרה אצל רוב המקומיים תופעות של טראומה, כגון פחדים והתנהגות פסיבית, כאשר מעל כל אלה מהדהד הפחד התמידי שיבוא עוד גל וישטוף שוב את הכל.

בין המתנדבים היו
עומר בנציוני, רכז ניידת עלם חולון, ואירה פולאק ,עובדת נוער בהפוך על הפוך חיפה.

סדר יומם היה קבוע: קימה, התארגנות ויציאה לשטח, כאשר עיקר הפעילות התקיימה בבתי ספר ובמחנות פליטים.

כדי להימנע מכפילויות, ניסתה המשלחת ליצור קשר עם ארגוני סיוע, מקומיים וזרים. המתנדבים ערכו מעין מיפוי ואיתור צרכים: מי האנשים הנזקקים, מה הרקע שלהם, מה עבר עליהם בעקבות האסון ולמה הם זקוקים. במקביל ארגנו המתנדבים פעילויות לילדים - בבתי הספר נערכו פעילויות לקבוצות של כ- 300 ילדים בכל פעם, ובמחנות הפליטים לקבוצות של בין עשרים לשלושים ילדים. טווח הגילאים של המשתתפים בפעילויות נע בין חמש לשתיים-עשרה.

נכון להיום, מחצית מהילדים אינם מגיעים לבית הספר משום קירבתו לים. הן ההורים והן הילדים חוששים. בבוקר, קבוצות של נשים מלוות את הילדים לבית-הספר, ואחר הצהריים מבלים הילדים במחנות הפליטים שהוקמו לאחר האסון.

"ראומה" – מעגל טיפולי לילדי הצונמי
שני מתנדבים מהמשלחת הקודמת פיתחו סוג של פעילות מיוחדת בשם "ראומה", שמשמעותו בשפה המקומית "מעגל". עומדים במעגל ומפעילים את הילדים תוך כדי פנטומימה, קולות, תנועות ופרצופים.  הילדים מחקים את המדריך. הם משתוללים, צוחקים, בוכים ומשחררים את כל האנרגיה הכלואה בפנים.
"שילבנו פסיכודרמה, תהליכי העצמה (
הילדים עצמם מפעילים את השאר), פעילויות ויצירה..." סיפר עומר בנציוני.
בגלל הידיעה שהביקור במקום קצר מועד, נעשה חיבור לארגון מתנדבים מקומי שאנשיו הודרכו כיצד להמשיך את הפעילויות ולפתחן בעתיד, וכיצד עליהם להתמודד עם מצבים שונים שעלולים לקרות. כמו כן, ניתנה הדרכה למורים מבתי ספר ולסטודנטים ממכללה מקומית, שהתנדבו עם הילדים.

אני מרגיש שאני צריך סירה חדשה
ההבדלים התרבותיים העמוקים באים לידי ביטוי בכך שאין תשתית טיפולית ואין כל שירותים סוציאליים. התפישה הבודהיסטית המקובלת גורסת שאין צורך להביע רגשות ולעסוק בטיפול, אלא להמשיך ולחיות. כך לשם דוגמא השיב אחד המקומיים כשנשאל, כיצד הוא מרגיש לאחר האסון: "אני מרגיש שאני צריך סירה חדשה...". מכיוון שהיה צורך למצוא דרך להעביר את הרעיונות המערביים הטיפוליים, ללמד את המקומיים להקשיב ולהכיל, ניסו חברי המשלחת להעביר מסרים דרך סיפורים שסיפרו למקומיים, תוך מפגשים מאוד אישיים ומאוד לא פורמליים.

ויהי הפוך
אחת התוצאות של ביקור המשלחת הישראלית היא הקמת מרכזים קהילתיים שקמו במחנות הפליטים.
אירה מספרת: "
באחת משיחות היועץ שעשינו עם המדריכים המקומיים במחנות הם התלוננו על בני הנוער שלא רק שאינם משתלבים בפעילות שהם עושים אלא מפריעים לפעילות הזו .סיפרתי להם על הקונספט של ההפוכים בארץ והצעתי להקים מרכזים דומים במחנות הפליטים. נאמר לי כי זהו רעיון יפה, אבל כזה שאינו מתאים למדינה שמרנית זו ולכאוס בו נמצאים האנשים לאחר האסון. במצב כזה האנשים מבקשים להשיג מקסימום שליטה על חייהם, על מנת להמשיך ולתפקד, והתבודדות של בני הנוער עלולה לגרום אי נחת להורים. הרעיון שפיתחנו בשיתוף עם הצוות המקומי הוא הקמת מרכזים קהילתים כדוגמת ההפוכים שבהם תתקיים פעילות פורמאלית ובלתי פורמאלית עבור הקהילה כולה. המדהים הוא שכשאת מגיעה למדינה אחרת עם רעיונות של הארץ אנשים מקבלים אותם בברכה ולוקחים אותם בשתי ידיים - תוך יום קיימנו סדנא שבה לימדנו פעילויות יצירה, בניית רהיטים מסנדות של עץ, וכן משחקי חברה שמתאימים לבני הנוער וקיימנו הדרכה קלינית הקשורה לעבודה עם בני הנוער, ולמחרת החלה הקמת המרכזים במחנות. 
סר
י לנקה לימדה אותי פשוט לעשות. יש רעיון, קמים בבוקר ומתחילים להגשים אותו והדברים פשוט קורים. מאוד קשה לחזור לשגרה הישראלית שבה לפעמים הביורוקרטיה מונעת מרעיונות יפים וחדשניים להתקיים."

חוויה מעצימה
עבור המתנדבים היתה הנסיעה חוויה חזקה ומעצימה ביותר, כפי שמספר עומר: "העבודה בניידת בארץ קשה ושוחקת, במיוחד בגלל שצריך לבנות אמון בתהליך ארוך ביותר. אבל בסרי לנקה קיבלו אותנו באהבה, ורצו שנעבוד איתם. הילדים חיבקו ושמחוגם בגלל שאנחנו מבוגרים וגם כי אנחנו מערביים אז בטח אנחנו משהו טוב... היתה המון נתינה ומהר מאוד קיבלנו בחזרה. הרגשתי שהעבודה איתם לא רק שיחררה בהם דברים, אל גם בי. היה מדהיםכגודל הנתינה גודל הקבלה. חזרתי עם כוחות מחודשים, מחוזק ועם הבנה עד כמה מה שאני עושה פה חשוב ומשמעותי. אני חב תודה לעלם שנתנו לי את הזכות לחוות את החוויה הזאת. החוויה הכי גדולה היא עם עצמךאתה מגלה שאתה יכול להוציא מעצמך דברים שלא ידעת שקיימים, דברים טובים, כוחות. ועכשיו אני יכול להביא את זה לישראל, לעבודה שלי כאן.
אני מודה שבתור אחד שעובד בלילות בישראל, לקום מוקדם בכל יום, לנצל את אור היום ולעבוד עד הערב, עשה לי ממש טוב נפשית ופיזית. בל נשכח שסרי לנקה היא גן עדן וממש בזול השתכנו בגסט האוס על שפת הים, אכלנו אוכל בריא וטוב, ואין כמו לסיים את היום על שפת הים, המקום הכי מכיל שיש בעולם. למרות מראות ההרס והחוויות הרגשיות הקשות לפעמים, קשה לאמר שסבלתי שם, להפך, נהנתי מאוד מהאווירה , מהים, מהשמש, ומהאנשים המדהימים שפגשתי.
אי אפשר שלא להזכיר את האנשים הנפלאים שאירה ואני חלקנו עמם את חווית העשייה בסרי לנקה, המשלחת הישראלית לפוסט טראומה הורכבה מאנשים מקסימים, חמים ופתוחים, כולם אנשי מקצוע שהביאו את ניסיונם ואת נשמתם במלוא העוצמה. אני ממש בר מזל שזכיתי להכיר ולהיקשר לאנשים אלה, אשר בלעדיהם כל העשייה הנהדרת הזאת הייתה בלתי אפשרית. המשלחת הישראלית הביאה עמה המון חום, אנרגיות, וחוצפה ישראלית בריאה, ויצרה תחושת סינרגיה אמיתית. ה"אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" עבד חזק בקרב המשלחת, תמכנו, עזרנו וייעצנו אחד לשני תוך כדי הרבה הקשבה, הומור ואהבה. כל אלה יצרו אווירה אמיתית ופתוחה בתוך הצוות, אווירה שאני מאחל לכל אחד שעובד בתוך מסגרת של צוות. בתור אחד שמרכז צוותים של מתנדבים במסגרת הניידת, קיבלתי שיעור מאלף בעבודת צוות, בריכוז מתנדבים ובהבנת התחושות והרגשות של מי שרוצה לתת מעצמו, לא מאה, אלא מאתיים אחוז. יש הרבה תסכולים בעבודה כזו, כל אחד רוצה להיות משמעותי ולהרגיש שהוא תורם את המיטב שביכולתו, מה שמניב הרבה תסכולים לצד פירות העבודה והיצירה המשובחים.
אני מאחל לכל אדם שיזכה לחוות חוויה כזו, חוויה וניסיון חיים שמרחיבים את הלב, מחברים את האדם לעצמו ולרגשותיו, ומעמידים את החיים בפרופורציה הנכונה".

   למעבר אל הכתבה המקורית לחצו כאןYelem מתוך אתר

עבור לתוכן העמוד