מוטיבציה לעומת מחוייבות

בספרו"העשרת החוויה ההתנדבותית", פול אילזי 1990) (Ilsey, מבחין בין מוטיבציה לבין מחויבות.
על המוטיבציה, לטענתו, אנו יכולים להשפיע, אך המחויבות באה "מבפנים". לדעתו, חלק מהצלחת ההתאמה בין מתנדבים לתפקידים מצריכה לקבוע למה הם מחויבים )שלום? רווחת ילדים?( ועל סמך זה לספק הזדמנויות נאותות למעורבות. אילזי גם מגלה שלמתנדבים עשויים להיות מקורות שונים למחויבות בתוך ארגון: חלק מהמתנדבים עשויים להיות מחויבים בעיקר לעמיתיהם המתנדבים, אחרים מחויבים לארגון, ומתנדבים נוספים יהיו מחויבים בעיקר למטרה או לנושא הכולל שבו מתמקד הארגון או ללקוחות הארגון.
הסיבות שמסרו מתנדבים להתחלת התנדבותם )רצו לעזור לאחרים, רצו להכיר חברים חדשים, היה להם אכפת מן הנושא, חבר המליץ להם( והסיבות שהם מוסרים להישארותם בארגון אינן בהכרח זהות. אמנם הישארותם או עזיבתם של מתנדבים הייתה תלויה חלקית בסיפוק הצורך הראשוני ובקבלת התועלות המצופות )רציתי להכיר אנשים חדשים והכרתי( אך גם, וזה אולי חשוב יותר,משך המחויבות להתנדבות קשור, כפי הנראה, ליחס שקיבלו בארגון. "האם האנשים בארגון נחמדים?""האם לוקחים ברצינות את הדעות שלי?" "האם יש לי הזדמנויות להתפתח וללמוד?"
"האם אני כבר מרגיש 'חלק' מן הארגון?" למעשה, מחקרים שנערכו על מתנדבים העובדים במרכזי קליטה במרכז הארץ הראו שהשקעה של הארגון במתנדביו הייתה הגורם המשפיע ביותר על מחויבותם של המתנדבים, אפילו יותר מאשר שביעות הרצון מן התפקיד.81
התנהגותם של ארגונים, המידה שבה רואים המתנדבים כי השקעתם מחוללת שינוי, מתן תפקיד למתנדב הקשור לנושא שאליו הוא מרגיש מחויבות, יחס הארגונים למתנדבים וההוקרה שהם נותנים להם, אופן הטיפול בצרכים המשתנים של המתנדבים לאורך זמן - כל אלה הם גורמי מפתח בשמירה על המוטיבציה של המתנדבים ועל מחויבותם.

עבור לתוכן העמוד