מה בין טכנולוגיה לבין "שנור" ?
הגדל

שי בן מרדכי –  G.L.A ( מיסד ובעליו של  Global Leaders Assoc ) עוסק בייעוץ טכנולוגי לגיוס ופתוח משאבים עבור ארגוני מלכ"ר (מוסדות ללא כוונות רווח) משנת 1997. באותה שנה חזר שי משליחות מטעם קרן היסוד בונצואלה (שליחות קודמת בברזיל) ושקד על הקמת חברה עסקית שתספק כלים טכנולוגים לגיוס ופתוח משאבים לארגונים פילנתרופים בישראל.

"בשנתיים האחרונות של השליחות עסקתי בהטמעת מערכות ממוחשבות ובחיבור בין הטכנולוגיה לבין הפילנתרופיה.  בחזרתי ארצה בחנתי עשרות מערכות ממוחשבות וניסיתי לבחון את מידת התאמתם לשוק הפילנתרופי הישראלי. לא מצאתי שום מכנה משותף... ככל שהעמקתי בנושא יותר ויותר השתכנעתי כי דפוסי גיוס המשאבים בישראל שונים מאלו שבארה"ב ומכאן ששוק  המלכ"רים הישראלי מחייב פיתוח כלים המשקפים את דפוסי הניהול הייחודים שלנו.

מהו דפוס הניהול הזה?

כמה שאנחנו נשענים על גיוס משאבים מקדמת דנה, אנחנו עדיין מאד לא מקצועיים לעומת האמריקאים. אנחנו נמצאים בעידן "השנור" מהדוד העשיר באמריקה לעומת תרבות הנתינה של העולם המערבי.
כל מפגש שלי עם מנכ"ל עמותה מתחיל בשתי שאלות מרכזיות:
"מהם היעדים שלך ובאיזה טווח זמן ?" התשובה השכיחה ביותר – הגם שהיא משקפת את דפוס הניהול של הארגון הנה :  "כמה שיותר בכמה שפחות זמן". 
מתוך הנחה מבוססת כי מנכ"ל עמותה מקדיש כ 70% מזמנו בגיוס משאבים ובשיווק הארגון הרי שתשובה זו משקפת דפוס ניהול שמאופיין ב" כאן ועכשיו". משמעות הדבר הוא שגיוס משאבים עבורו הנו "שנור" ולא תהליך שיווק מקצועי. גיוס משאבים נתפש כפעולה חד פעמית ולא כתהליך אסטרטגי. התורם אינו נתפש כשותף אלא כפרה נחלבת ומקור מימון בלבד. ארגונים הנשלטים ע"י דפוס ניהולי זה מתקשים לבסס את קיומם ועיקר דאגתם  הוא הישרדות.

מה בין טכנולוגיה לבין "שנור" ?

הכל ! כמות המידע המצטבר הנה כה גדולה שלא ניתן לאגור אותה בזיכרון האנושי. איש מקצוע בתחום המכירות צריך לדעת על הלקוח סדר גודל של כ- 20 שדות אינפורמציה -שם, טלפון, כתובת  וכדומה... גייס כספים צריך לדעת סדר גודל של 150 שדות מידע. עבור מוכר מקררים לא חשוב שמות ילדיו של הלקוח או שם בן/בת הזוג. עבור גייס כספים זו אינפורמציה חיונית . 
בגיוס משאבים לומדים את העובדות מהר ובמחיר גבוה: ברובד אישי, מספיק שתזמין תורם רציני לפגישה עסקית במסעדה בשרית ותוך כדי שיחה תגלה שהוא צמחוני. או במקרה הפחות נעים מסירת ד"ש עבור קרוב משפחה של התורם שהלך לעולמו ולא עודכנת על כך.
יחד עם זאת ברמה המערכתית התנהלות רציונלית של ארגונים נקבעת ע"י איסוף מידע וניתוח נתונים. תהליכי קבלת החלטות צריכים להיות שמבוססים על פילוחים, הסתברויות  ומגמות ויעדים.
מאגרי מידע מחייבים התנהגות ארגונית המאופיינת בשקיפות, ביושר המידות ובכבוד כלפי התורם. הראיה המערכתית הנובעת מהמידע מתמקדת בתהליך ולא רק בתוצאות בלבד –או בג'רגון המקצועי: באדם ולא רק בכסף שלו"

מעניין... עד כה חשבנו שהטכנולוגיה מרחיקה בני אדם אחד מרעהו...

אם מתייחסים לטכנולוגיה במובן הצר,  כעטיפה  בלבד , כן. אולם אם ממלאים אותה בתוכן– ובמקרה הספציפי שלי, טיפוח מערכות אנושיות, סולידריות עם החברה ומעורבות עם הסביבה, הרי שיש בטכנולוגיה הכוח לחבר דווקא. השאיפה המרכזית הנה ליצור קהילה מגויסת של תורמים. כמו כן, יש לראות את הנתינה כרווח הדדי לתורם  ולארגון הנתרם. שותפות של אמת  בתהליך שמפיק תועלת גם לנותן וגם לנתרם ולא חסרות לכך דוגמאות.  (מחקרים מדווחים על עליה בפריון העבודה במפעלים בהם ארגוני מלכ"ר משיקים קמפיינים של תרומות) 

מיהו הלקוח שלך ?

38.000 ארגוני מלכ"ר בישראל (כן, 38 אלף ע"פ רישומי רשם העמותות ).  יש עוד כמה אלפי ארגונים המוגדרים כחברות לתועלת הציבור, הקדשים, אגודות עותומניות . המכנה המשוף לכולם הוא גיוס ופתוח משאבים, או בניסוח אחר, מאבק תמידי על הישרדות.

ומה יש לך להציע שאין להם ? הרי אם כולם עוסקים בגיוס משאבים הרי שהם יודעים לעשות את המלאכה, לא?

זה שכולם עוסקים בגיוס כספים זה לא אומר שהם מקצועיים בזה.  יש לי הרבה הערכה על פעלו של המגזר השלישי בישראל (יש המכנים אותו "חברה אזרחית", "מגזר התנדבות והמלכ"רים" וכדומה)

אני מאמין שהחברה הישראלית הייתה נראית לגמרי אחרת בלעדי ארגוני המגזר השלישי. המדינה למעשה התפרקה מן האחריות החברתית שלה. הצדק החברתי הפך לצדקה חברתית והרווחה הפכה לרווח.
מספיק לדפדף בעיתונות היומית ולהתחלחל מן האטימות של השלטון, מן הפערים העצומים בין עשירים לעניים, בין הפריפריה לבין המרכז, בין בעלי השכלה לבין חסרי השכלה.
היחידים שהרימו את דגל הדאגה, הסולידריות והמעורבות היו ארגוני המגזר השלישי. הם עשו זאת מתוך מצווה וזיקה אידיאולוגית ורעיונית אך גם מתוך עמדה וגישה מקצועית . אפשר למצוא אותם בכל פינה בחיינו: במאבק בתאונות בדרכים, בביטחון, בטיפול באוכלוסיות  מוגבלות, בדאגה לקיומם של שכבות חלשות, בטיפוח הסביבה, האמנות, החינוך והיצירה. אין כמעט פינה שחותם המגזר השלישי לא נמצא בו.

אולם יש לי גם ביקורת נוקבת על ארגוני המגזר: על חוסר שקיפות, על הקיבעון הארגוני ומחשבתי, על העדר נכונות ללמוד מטעויות העבר, על טיפוח תרבות האלתור והעדר תכנון לטווח ארוך. אני מודע לגבולות בהם הארגונים פועלים ואני מבין את השיקולים העכשוויים.  תפקידי הוא, לעזור לארגונים לבנות תשתית לגיוס משאבים ופיתוח כך שהמערכה על הישרדות לא תהפוך לעיקר הקיום של הארגון.

מהו המודל שלך ? מהם הכלים באמצעותם אתה יכול לשמש זרז ?

כלי הייעוץ המרכזי שלי הנו המחשב, האינטרנט, הדואר האלקטרוני, מחוללי בסיסי נתונים ומגוון של פיתוחים ויישומי מחשב שפיתחתי במהלך השנים. למסך המחשב יש סמכות וכריזמה (מבלי ליחס לגולם תחונות אנושיות). במהלך השנים בעבודתי כיועץ,  הבחנתי כי בהרבה מאד מקרים, יישומי מחשב קובעים התנהגות ארגונית ודפוסי חשיבה.  אנשים פועלים כפי שמתכנתים מצפים שיפעלו. במקום שהגולם יפעל על פי דפוסי חשיבה שלך, אתה פועל על פי דפוסי תכנות !!!   האם זה נראה לך הגיוני ?
נקודת המוצא שלי הפוכה לגמרי. אני מנסה להבין את דפוס החשיבה הארגוני וליישם אותו על המסך. התהליך הוא תהליך של למידה,  הטעיה וניסיון.  המודלים הארגונים שנוצרים משקפים את התרבות הארגונית, את ההיסטוריה והשאיפות של הארגון. המאמץ המשותף של אנשי הצוות והיועץ החיצוני מעניק לאנשי מקצוע תחושת מעורבות ובנייה ומשפר באופן משמעותי את  התפוקות והתוצאות . לעתים קרובות אני מדווח בארגונים על עליות משמעותיות  במספר התורמים בפועל ובחידושי תרומות. (יש לי הוכחות על גידול בתרומות בין 15% ל – 25% בעקבות הטמעת החשיבה המגביתית שלי)
 
מה הסב לך נחת מקצועי ?

הגאווה המקצועית הגדולה ביותר שלי היה לקחת ארגון חברתי מן המגזר החרדי עם רשימות לא מעובדות של כ – 300 תורמים  ולהגיע למצבת תורמים בפועל של כ-   2.500 תורמים עם כל המשתמע מכך בגידול התרומות. הארגון ממש בנה קהילת תורמים !!

עבור לתוכן העמוד