הפנאי פלוס של עולם ההתנדבות
23/10/2011
הגדל

פורסם לראשונה באתר reader

למעלה משני מיליון איש. זו ההערכה שלי לכמות של האנשים שהיו רוצים אולי להתנדב ולהיות מעורבים חברתית פה ושם, איך אינם עושים זאת - פשוט כי זה לא משתלב להם בסדר היום. האנשים האלה, האכפתיים-אך-העסוקים, הם קהל יעד בלתי מושג מבחינת הארגונים החברתיים. אי אפשר להציע להם שום תפקיד.

כשאנחנו חושבים על התנדבות, אנו נוטים לחשוב על קשר שדורש מחויבות רבה - זה נכון. ההתנדבות הקלאסית היא ארוכת טווח, מתמשכת, קבועה ותהליכית. וכך מן הראוי שיהיה. בסקר שנערך לפני כשנתיים על ידי מכון סמית, דיווחו 45% מהאוכלוסיה היהודית הבוגרת כי הם עוסקים בהתנדבות. אך מה באשר לשני מיליון איש, שהם אכפתיים, אבל עסוקים מכדי להתנדב בדרך הקלאסית? האם נוותר עליהם? האם לא ניתן להציע להם כל אפשרות להשתלב בעולם החברתי?

לדעתי, צריך לעשות שינוי בהגדרה של עצם מושג ההתנדבות. היום, אנשים יכולים לנתב זמן לכל מיני קטגוריות - לעבודה, לפנאי, להתנדבות, למשפחה. ההתנדבות נתפסת כקטגוריה בפני עצמה. ולכן היא פאסה. כי היא תמיד תבוא בעדיפות נמוכה על פני עבודה או פנאי. השינוי הנדרש, הוא להכניס את ההתנדבות כאפשרות שנמצאת בתוך תרבות הפנאי. במילים אחרות  - ליצור דרך חדשה להתנדבות, שהיא פשוטה ונוחה, ושאינה דורשת מחויבות. התנדבות כזו היא כמו כל פעילות פנאי אחרת. אם יש לך שעתיים פנויות, תוכל ללכת לים, לראות טלוויזיה, לקרוא ספר, לשמוע מוסיקה, או פשוט לקפוץ לשעתיים של עשייה חברתית.

כמובן שהתנדבות כזו היא פחות משמעותית מההתנדבות התהליכית, המתמשכת והקבועה. אך בשביל אותם אנשים אכפתיים-אך-עסוקים, התנדבות נוחה וגמישה עשויה להוות פיתרון טוב, פיתרון יחיד.

המדיום הוא המסר
ועכשיו תארו לעצמכם מה היה קורה בסביבתכם, אם יותר ויותר אנשים היו מפנים שעות פנאי, פה ושם, לעשייה התנדבותית. פתאום ההתנדבות היא חלק מתרבות הפנאי. היא כבר יכולה להיות משהו יותר אופנתי ופחות כבד, מסורבל, ביורוקרטי ומחייב. וכידוע, הסביבה משפיעה עלינו. באזור שבו אנשים נוטים להתגייס לצבא, או לעשות מילואים - סביר יותר שגם הילדים יתגייסו ויעשו מילואים. במקום שהוא כבר מלוכלך, סביר יותר שגם אנחנו נלכלך. ואם נצליח לגרום ליותר אנשים להיות מסוגלים להשתלב בעשייה חברתית - סביר יותר שגם חבריהם יראו זאת כאפשרות.

אם ברצוננו להוציא את הציבור הישראלי מהאדישות ומהאגוצנטריות, אם ברצוננו לתרום לסולידריות ולעשיית מעשים טובים, הדבר האחרון שאנו צריכים לעשות זה לקטר על הציבור או לחנך את הציבור. כי הציבור לא מתכוון לשנות את סדרי חייו בשביל לרצות אותנו. מה שהוא צריך, זה כלי. פלטפורמה. שירות.

נסו לדמיין את עצמכם מתמצאים בעולם הטלוויזיה, הקולנוע או התיאטרון ללא המדריכים השונים המצויים בעיתונים וברשת האינטרנט. איך אפשר לנתב בכלל פנאי בלי מידע קונקרטי? הרי לא מעניין אותי אילו תוכניות טלוויזיה קיימות בעולם, מעניין אותי איזו תוכנית מתקיימת היום בשמונה. כך, בדיוק כפי שאפשר לפתוח עיתון או אתר אינטרנט ולראות אילו סרטים מתקיימים היום, ואילו תוכניות טלוויזיה מתקיימות היום - יהיה אתר אינטרנט שיגיד לי: אילו פעילויות התנדבותיות או מבצעים של עשייה חברתית מתקיימים היום?

פלטפורמה כזו תציע פעילויות ברמה הקונקרטית: היא לא תלאה את הגולש במידע על אילו ארגונים חברתיים קיימים במדינה, ולא תדרוש ממנו להתחייב להגיע באופן קבוע, אלא תתן לו את התכנים הרלוונטיים בלבד – אילו "משבצות" של התנדבות מתרחשות באזור שלי היום, באילו שעות, וכיצד ניתן להגיע או ליצור קשר כדי להצטרף למבצע התנדבות ספיציפי. בהמשך ניתן יהיה לשכלל את המערכת: כל גולש יוכל לבחור בתכני התנדבות שמעניינים אותו או בימים ושעות שהם פנויים יותר מבחינתו, ולקבל התראות ותזכורות על פעילויות רלוונטיות.

אם נשכיל, בתור מגזר התנדבותי, לתת לאנשים מידע קונקרטי, שמאפשר להם להשתלב בעשייה חברתית בצורה נוחה מבלי להקריב את חייהם, נזכה לראות קהלים גדולים מצטרפים לעולם החברתי ויוצאים מהאדישות שנכפתה עליהם.

כותב המאמר הינו מייסד ויו"ר ארגון "חברה טובה", הפועל לקידום התנדבות ומעורבות חברתית -http://www.hevratova.org.il 


עבור לתוכן העמוד