אירגוני ההתנדבות בראיה הסטורית
הגדל

הדפוסים אשר במסגרתם התפתחו אירגוני ההתנדבות השונים, מעלים כמה שאלות מרכזיות:
1. מה הם השורשים של האירגונים השונים הללו?
2. מתי הופך אירגון התנדבותי לשירות ציבורי – חברתי?
3. כיצד אנו מתכננים את העתיד?

כנקודת מוצא כללית לשורשיהם של אירגוני ההתנדבות, יכול לשמש משפט אחד מתוך שירם של "החיפושיות": "תוכל להתקדם תוך הסתיעות בידידיך; ולו גם תוך סיוע מועט"! (בתרגום חופשי).

ניתן למיין את מקורותיהם של אירגוני ההתנדבות כדלקמן:
א. אירגוני התנדבות, הצומחים מתוך העדרם של שירותים מסויימים. האנשים הנוגעים בדבר – בהווכחם בהעדר השירותים הדרושים – משתדלים למלא את החסר ע"י התאגדות; וזאת, לאור המטרה המשותפת ועל מנת למלא את החסר.

ב. מקור אחר להתפתחותו של אירגון התנדבותי, הוא: השקפה פילוסופית או מדינית; כלומר, הקבוצה חשה כי היא חייבת להתארגן ולספק לעצמה את השירותים, על מנת להבטיח כי צורכי הקבוצה יבואו על סיפוקם מבחינת המדיניות והיעילות שלהם. לכך, יכולה לשמש דוגמה תנועת שיחרור האשה שחשה, כי רק ע"י אירגון עצמי של השירותים תוכל התנועה להבטיח את המטרות המדיניות והפילוסופיות שלה.

ג. מקור נוסף – ההרגשה כי רק אותם האנשים שיש להם בעיה (קושי) או מטרה משותפת, יכולים להיות הסוכנים היעילים ביותר של עצמם. כדוגמה לכך, יכולים לשמש האירגונים השונים לגמילה מסמים. באירגונים אלה מתבצע לעיתים הטיפול, ע"י אנשים שהם עצמם התנסו בבעיה דומה וסבלו ממנה. המטפלים משמשים לעיתים דגם, או דמות להצלחה שאפשר להזדהות עמה. אירגונים אלה, מעלים את הנושא לדיון ומציגים את השאלה כיצד לבצע את הטיפול, במסגרת האירגונים השונים.
    
ד. הצורך לספק או להמשיך במתן שירותים, כאשר האמצעים החומריים הם מוגבלים – אף הוא מהווה יסוד להתפתחות אירגון מתנדבים. בנסיבות כאלה, אין בד"כ הנהלה קבועה והאחריות למתן השירותים, איננה נתונה בידי גורם מוגדר.

ה. מקור אחר להווצרות אירגוני מתנדבים הוא: הקבוצות האתניות – התרבותיות השונות המתלכדות, כאשר מגיעים מהגרים חדשים למדינה. מהגרים אלה מוצאים עצמם לפתע, בחברה זרה ובלתי מוכרת להם. הם מתאגדים, איפוא על מנת להתחלק בהתנסויות המשותפות שלהם ולשמור על זהותם התרבותית. הקבוצה מסוג זה, מסייעת לקליטה התרבותית; כלומר, הפרט יכול לצאת לאותה חברה שתרבותה היא השלטת במקום, להתמודד עם התיסכולים הכרוכים בכך ואח"כ לחזור לסביבה שדרישותיה פחותות יותר ולהרגיש עצמו – בבית. אנו מכירים בארץ את בעיות העולים מהארצות השונות, המתלבטים בבעיות הסתגלות ושומרים על יחודם במסגרת עדתית. מקור זה עשוי להתאים ולמצוא ביטוי גם במועדונים של לקויי השמיעה או החרשים; לאור האפליה וחוסר ההבנה הקיימת לגביהם, יש צורך להתחלק בהתנסויות, לשתף בהן את הזולת, לחוש יתר ביטחון ולהרגיש עצמו רצוי – בסביבה מוכרת. באופן כזה, באה לידי ביטוי העזרה ההדדית.

אירגוני ההתנדבות מתארגנים לעיתים, על מנת להפיץ חומר תעמולה לצורך המטרה המשותפת; דוגמה לכך, יכולה לשמש החברה להגנת הטבע. החברים המאוגדים בחברה זו, התקבצו מלכתחילה על מנת לעורר ולפתח את התיחסותם לטבע; למטרה זו – מפיצים מידע על הטבע, כלומר; חומר על נושאים מן הטבע, טיולים וכו'. כמו"כ, פועלת החברה להקנית המודעות לצמחים מוגנים, ליצירת אזורים מוגנים לבעלי חיים וכו'.

דוגמה אחרת לאירגון התנדבותי יכולים לשמש האירגונים הנוצרים ליד מוסדות גדולים הפועלים באופן עצמאי, או – איגודי הידידות השונים הקיימים ליד בתי-החולים, המוזיאונים וכו'. מטרת איגודים אלה היא בעיקרה להשיג תמיכה חומרית – כספית למוסדות השונים, אליהם הם צמודים. במקביל להם קיימים גם אותם האיגודים הצמודים אמנם למוסדות אך אינם מסתפקים בפעילות מסוג זה שצויין למעלה והם פועלים ומגישים סיוע בין כותלי המוסד.

איגוד התנדבותי נוסף, הוא זה הנועד לעזרה עצמית. המדובר באיגודים הכוללים חולים, אנשים שעברו טיפולים טראומטיים (מחלות סרטן, לב) זוהי בד"כ קבוצה הומוגנית שלכל חבריה בעיה משותפת – המשותף שבבעיה מהווה גורם, המעניק בד"כ עידוד לחברים ומעניק מימד של דינמיות לגורם העזרה ההדדית. נוסף על כך נודעת חשיבות להפצת מידע על המחלה בקרב החברים ולהתיחסות להיבטים הפסיכולוגיים של אותה מחלה מסוימת.

אירגוני הלקויים בשמיעה, משקפים כמה עקרונות המונחים ביסודם של יתר אירגוני ההתנדבות השונים. לדוגמה – ראשיתו של אירגון לקויי השמיעה בניו-יורק היתה: הקמת שירות תעסוקה ללקויי השמיעה. היוזמה לשירות זה, באה מצד שני גברים ואישה שרצו לבוא לעזרת חברם אשר איים בהתאבדות, משום שלא היה יכול למצוא עבודה.

כאן המקום להבהיר נקודה אחת: דרך הפעולה של האירגון עוצבה בחלקה, מלכתחילה. אחת המיסדות היתה עובדת סוציאלית מקצועית שעבדה בשכר; לעובדה זו היתה השלכה על התפתחותו של האירגון שהפך להיות אירגון מקצועי, מכיון ששורשיו היו נעוצים במתן שכר – לעובדים בו.

השאלה המרכזית העולה בהקשר של אירגוני התנדבות שנועדו לעזרה הדדית, איננה נעוצה דווקא בראיה ההסטורית; היא מתעוררת מעקרה, לגבי העתיד וגוררת עוד שאלות רבות נוספות; הניתן – ע"י הבנת המטרות והמקורות הראשוניים של האירגון – לתכנן את העתיד?

אם רצוי כי האירגון יתכנן את פעילותו לעתיד, בהתבסס על מקורותיו ומטרותיו הראשוניות, או שעליו – לשנות אותן?

האם רצוי כי אירגון שנועד למטרות יחודיות, ירחיב את פעולותיו ויכלול בהן מטרות נוספות שאינן קשורות באופן ישר עם המטרות הראשוניות?

כאשר אנו מציבים את השאלות הללו, עולים בפנינו כמה נושאים. היכן עובר קו הגבול בין אירגוני ההתנדבות והשירותים הניתנים ע"י הרשויות המוסמכות השונות (עירוניות, ממלכתיות וכו')? האם משתנה האופי הראשוני של האירגון, כאשר הוא מעסיק אנשי מקצוע? – האם רצוי, כי האירגון יעסיק אנשי מינהל מקצועיים? – האם להגביל את מספר אנשי המקצוע, שיש להעסיקם באירגון? האם הגבלת מספרם של אנשי המקצוע תבטיח את הפעילות ההתנדבותית? – האם יוכלו המתנדבים לשמור על המטרות המקוריות של האירגון? – האם יש צורך להגביל את היקפם של השירותים הניתנים ע"י האירגון? – שאלה זו מעלה שאלות כלכליות בסיסיות. ככל שגדל היקף השירותים המסופקים ע"י האירגון, כן גדל מספר המועסקים בשכר והשכר – עולה.

לשם כך יש צורך ביצירת קרן כספית יציבה ואמינה. קרן מסוג זה, תובעת מחויבות מן האירגון לגבי מספר אנשי מקצוע שהוא מעסיק, למבנה שכר מסוים וכו'. בהקשר זה, עלול להווצר מצב שבו האירגון לא יוכל לספק את השירותים לכל הנזקקים. בעיה נוספת הקשורה באירגוני ההתנדבות, היא בעית היחסים והקשרים עם הרשויות הממלכתיות – העירוניות וכו'. מדרך הטבע, גוררים קשרים מסוג זה בעקבותיהם מעורבות מצד הרשויות הנוגעות בדבר. את מי להעסיק, מספר שעות העבודה של המועסק, מי זכאי לקבלת השירותים, סוג הטיפול הניתן וכו'. אלו הן בעיות יסוד בקוי הפעולה של האירגון. הרחבת השירותים יוצרת בעיה של שליטה בשירותים. אירגוני ההתנדבות השונים, חייבים למצוא את התשובה לשאלות השונות.

שאלה חשובה נוספת, היא: שאלת הרוח הכספי. כמה זמן ראשי אירגון מתנדבים להתקיים על בסיס בלתי רוחי? לעשיית רוחים בדרכים שונות ולהשקעתם בצורות שונות, יש השלכה על המדיניות ועל התיכנון של האירגון לעתיד.

לא ברור מתי הופך אירגון המתנדבים לאירגון רשמי מוכר. נראה ששינוי ניכר חל באירגון, כאשר המטרה המקורית שלו מתרחבת מעבר לגבולות הצרים שהוצבו תחילה.

בסיום אפשר לומר, כי בכל הדברים שהובאו לעיל אין משום מתן תשובות לבעיות או הסקת מסקנות. השאלות שהועלו הן חשובות לגבי העומדים בראש אירגון התנדבות כל שהוא, בהוותן נקודות מפתח לדרכי פעולה; העומדים בראש חייבים איפוא, להיות מודעים לבעיות. היפה והחיובי הקיים בכל אירגון התנדבות, הוא יכולת ההסתגלות שלו. המסגרת המושגית של ההתפתחות האבולוציונית, יוצרת גישה המאפשרת לנו להבין את האירגונים ההתנדבותיים. אירגוני ההתנדבות ממלאים חלל אקולוגי. העדר השירותים, הוא היוצר את החלל; מתוך חלל זה, צומחים ועולים אירגוני ההתנדבות.

מה קורה לאירגון מתנדבים במרוצת התהליך האבולוציוני? – כל אירגון המתבסס על צרכיו הבסיסיים, יפעל באופן שונה. כל אחד ידגיש היבטים שונים, בהתאם ליחודיות שלו. באופן כזה, בהקשר של התהליך האבולוציוני, אפשר להוכח גם בהתפרקותו של אירגון מתנדבים, כאשר הצורך באירגון איננו קיים עוד.

אירגונים מסוימים יכולים לגדול ולהתפשט במידה כזו, שאינם יכולים עוד לשאת את עצמם לאור השינוי המתמיד בצרכים. אירגונים אחרים משנים א מטרותיהם, תוך כדי שמירה על התיחסותם הפילוסופית הבסיסית. התיחסות זו מתבססת מעיקרה על הצורך לעזור לילד – לאדם. התיחסות פילוסופית זו, נשארת בד"כ יציבה, בעוד שהמוקד שלה משתנה ע"י כך שהוא מתאים עצמו לצרכים ולזמנים המשתנים.

לסיום אפשר לומר, כי בעת שאנו מתכננים את העתיד עלינו לדעת כי המושג של "עזרה – סיוע" חייב להיות בסיסי – בעוד שאנו מכלילים בתוכו רעיונות חדשניים וגישות חדשות על מנת לעזור לבני אנוש. 


מתוך: An Historical Perspective of Self-Help Groups.
 Hearing Rehabilitation Quarterl
Vol. 7 No. 3 1982

עבור לתוכן העמוד