חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראל: היסטוריה ותמונת מצב
12/07/2009
הגדל

בחלקו הראשון מתמקד המאמר בצעדים הראשונים שנעשו בשנות השבעים של המאה העשרים ובפעילותו של החוקר האמריקאי ראלף קרמר. מחקריו של קרמר התמקדו בארגונים וולונטריים בתחום הרווחה החברתית, והם ביטאו את נקודת המבט ואת הדיסציפלינה הדומיננטית בתקופה ההיא. רוב החוקרים הישראליים שחקרו את התחום בשנות השמונים המשיכו להתייחס אליו בעיקר מזווית ראייה זו.
בחלקו השני דן המאמר ברקע לפריצת הדרך של המחקר בתחום בשנות התשעים:הגידול בהקף פעילותם של ארגונים ללא כוונות רווח בכל העולם והעלייה בחשיבותם.תקופה זו הביאה לפיתוח מסגרות מושגיות חדשות במחקר, שהעיקריות בהן: הפרדיגמה של “המגזר השלישי” )שפותחה במסגרת “פרויקט הופקינס”( והפרדיגמה של ה“חברה האזרחית”, שפותחה בעקבות ספריו של רוברט פאטנם. אלה סללו את הנתיב בפני חוקרים מדיסציפלינות שונות לחקור הבטים מגוונים של נושאים הקשוריםלארגונים ללא כוונות רווח. בהמשך, מנתח המאמר פעילות זו בישראל, שבה התרחש תהליך דומה לזה שהתרחש במדינות אחרות מאז המחצית השנייה של שנות התשעים, תהליך שזורז וקודם בעקבות פעילותו של “המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי”באוניברסיטת בן–גוריון בנגב.השקתו של כתב עת שכותרתו “המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראל” היא ללא ספק אירוע רב חשיבות, המהווה ציון דרך בהתפתחות שחלה בתחומים הללו בישראל בעשורהאחרון.

הוצאתו לאור של כתב העת מוכיחה שהתגבשה כאן כבר קבוצה פעילה של חוקרים, המסוגלת לא רק לתת ביטוי לתפוקותיה המחקריות, אלא גם מאמינה שפעילותה זו תוסיףותגדל, ושבעקבות גיליון מספר ייצאו לאור גיליונות נוספים, ובתדירות סדירה. לצד זאת,מבטא הדבר את ההערכה שלכתב עת בתחום זה, יש בישראל היום בישראל קהל קוראיםרחב דיו, שיצדיק את ההשקעה העצומה הכרוכה בפיתוחו.בהצגת המחקרים הישראלים, מתמקד המאמר בעבודות שהתייחסו למושגים אלה מאז שאלה הוטבעו)בתחילת שנות ה–90( במובנם הרחב, ולא למרכיבים מתוכם. מסגרת המאמר אינה מאפשרת התייחסותלכל המחקר העוסק בארגונים ללא–כוונות–רווח בישראל, כולל מחקרים המתמקדים בסוגים מסוימיםשל ארגונים. תחום המחקר האחרון התרחב מאוד בשנים האחרונות והוא מצדיק סקירה נפרדת.

חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראלבני גדרוןכפי שמסתמן גם בראייה שטחית, שתי ההערכות הללו נכונות. אם נסתכל סביבנו, נגלהשההתעניינות הציבורית בתחום פעילותנו גדלה מיום ליום: התקשורת וקובעי המדיניותעוסקים לעתים קרובות בסוגיות הקשורות להיבטים שונים של תחום פעילותנו, ובמוסדותלהשכלה גבוהה מוצעים כיום קורסים ותכניות לימוד העוסקים בנושא. כל הגורמים הללו הםצרכנים וצרכנים–פוטנציאליים של ידע בתחום: דיון ציבורי שאינו מבוסס על ידע הופך עקרוחסר משמעות; הדברים נכונים אף יותר כשמדובר בהוראה אוניברסיטאית, לכן פיתוח הידעוהפצתו הם צורך אמיתי ודחוף. לאור כל זאת, כפי שהדברים נראים כיום, ובתנאי שמוביליכתב העת ינווטו אותו כיאות, מובטחת לו הצלחה.כמו בכל העולם, גם בישראל “המגזר השלישי” ו“החברה האזרחית” הם מושגים חדשיםיחסית בשיח הציבורי והמחקרי. הם נכנסו לשיח הציבורי בעקבות השינויים מרחיקי הלכתשעברו על רוב החברות בעולם: תהליכי הגלובליזציה והפרטת השירותים הציבוריים,שהואצו בעקבות השינויים הגיאופוליטיים )נפילת הגוש הקומוניסטי( והטכנולוגיים)התקשורת הדיגיטאלית( בשני העשורים האחרונים של המאה הקודמת. כל אלה וגורמיםנוספים הביאו לסיום עידן האידיאולוגיות הכוללניות כבסיס לפוליטיקה, ובמקביל, לסיוםעידן ההשפעה המכרעת של מדינת הלאום על עיצוב פני החברה.
במקום מרכז אחד המכוון,מנווט ופעיל כמעט בכל תחומי החיים ־ מביטחון וכלכלה ועד רווחה ופנאי, מתפתח בהדרגהמודל פלורליסטי, המבוסס על כלכלת שוק, ובהקשר החברתי ־ על פעילות רכיבים שוניםשל החברה, שחלקם מתאגדים בארגונים ללא כוונות רווח, המושכים כל אחד לכיוון החשובלו. המדינה, בעלת הסמכות הפורמלית, מתקשה לנווט את דרכה בין כל הגורמים הפעיליםהללו, ובייחוד כאשר הללו נקלעים למשברים, כפי שאכן קורה חדשות לבקרים.המושגים “מגזר שלישי” ו“חברה אזרחית” מסייעים במידה מסוימת בהבנה של מציאותחדשה זו, אולם כמו לכל מושג חדש גם להם היו “קשיי קליטה” הן בציבור והן בחוגיםהאקדמיים. הדברים נכונים בייחוד כשמדובר במושג הראשון, שכן לשני יש היסטוריה ארוכה,גם אם משמעויותיו העכשוויות אינן חופפות בדיוק את משמעויותיו בתקופות קודמות.ובאשר למונח “מגזר שלישי” ־ מה פתאום “מגזר” ולמה “שלישי”? גם אם מקבליםאת הנתון העובדתי שמספר הארגונים ללא כוונות רווח, כמו גם חשיבותם לחברה ולכלכלה,גדלו באופן משמעותי, אין זה אומר שמדובר ב“מגזר”. במושג מגזר מובלעת תפיסה שלמסגרת קוהרנטית המעוגנת במערכות פורמליות, כגון חוקים ותקנות, וחשוב מזה, עליולהתקיים בתודעה הציבורית ככזה.
הדבר נכון כשמדובר במגזר העסקי או במגזר הציבורי,אשר להם היסטוריה “מגזרית” ארוכה, המתבטאת במוסדות, בנהלים ובהסדרים וגם בתודעההציבורית. למלכ“רים אין מעמד דומה, ואולם ייתכן שתפיסה כזאת נמצאת בתהליך שלהתהוות.יתרה מזאת, כשמדברים על “מגזר” מדברים על תפקידים חברתיים ייחודיים. התפיסההמקובלת עד עתה הציבה במרכזה שני מגזרים המשלימים זה את זה באספקת מוצריםושירותים לציבור: את השירותים שאין אפשרות לספק באמצעות המגזר העסקי, כגון ביטחון,אוויר נקי או בטיחות בדרכים, יספק המגזר הציבורי; הוא עושה זאת באמצעות מנגנוניםהשונים במהותם מאלה של המגזר העסקי )ממומנים ממסים ולא ממכירות; הפיקוח עליהםבאמצעות המסגרות הפוליטיות ולא באמצעות מנגנון ההיצע והביקוש(. הרעיון שקיים מגזרנוסף, משבש לחלוטין את המערך הקיים ואת חלוקת התפקידים בו.

חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל א )1(תשס"ז- 200ומדוע הכינוי “מגזר שלישי”? האם לא ניתן למצוא לו שם הולם יותר, שישקף היטב אתצביונו כמו במגזרים ה“עסקי” או ה“ציבורי”? האם לא עדיף לכנותו המגזר “הוולונטרי”,“הלא–ממשלתי” או “העצמאי”, כפי שהוא מכונה בארצות שונות? על שאלות אלה ורבותנוספות טרם נמצאו תשובות מספקות והן משמשות נושאים קבועים במחקר ובכנסים.
1. ההתחלות הצנועות: שנות השבעים והשמוניםההיסטוריה של הפעילות המחקרית בישראל אודות מה שמכונה כיום “המגזר השלישי”־ כשיחידת המחקר אינה הארגון הבודד או אפילו קבוצת ארגונים, אלא הקטגוריה כולה־ היא בת שלושים שנה בקירוב. האדם אשר לו מגיעה זכות הראשונים הוא ללא ספק ראלףקרמר, פרופסור–אמריטוס לרווחה חברתית מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, שבשנותהשבעים של המאה הקודמת ביצע מחקרים על ארגונים וולונטריים בישראל והעריך אתתפקידיהם ויכולותיהם )Kramer 1976(. מחקריו התמקדו בארגונים של נכים )ניצן, אקים,אילן וכו‘(. אף על פי שמספר הארגונים שחקר לא היה גדול, קרמר הביא עמו מארה“ב אתהתפיסה הבסיסית על אודות תפקידיהם של ארגונים וולונטריים, לפיה לפעילותם חשיבותהחורגת מהיותם מסגרות לאספקת שירותים גרידא. חשיבותם של הארגונים הוולונטאריים,לפי תפיסה זו, בתרומתם ליצירת ערכים של דמוקרטיה השתתפותית. תפיסה זו הנחתה אותובניתוחיו, שהתמקדו בעיקר בקשרים המסועפים של הארגונים עם הממשלה, לא רק ־ בהיבטהמימון ־ והגבילו מאוד את יכולתם לפעול באופן עצמאי וביקורתי כלפי הממשלה. חשובלציין שהמחקרים שערך בישראל היו חלק ממחקרים השוואתיים שערך גם בארצות נוספות־ הולנד, בריטניה, ארה“ב )Kramer 1981(, וספריו נהפכו לקלאסיקה בתחום זה וסללואת הדרך למחקרים ההשוואתיים הגדולים של שנות התשעים. לאחר שסיים את המחקרהראשון שלו בישראל, חזר קרמר לישראל לעתים קרובות והוסיף לחקור את אותם ארגוניםשחקר בשנות השבעים, בפרספקטיבה של עשור )Kramer 1984(. בספריו ובמאמריו שלקרמר בולטת, שלא במפתיע, האוריינטציה הדיסציפלינארית שלו )רווחה חברתית(; זו באהלידי ביטוי במסגרות המושגיות שבהן הוא משתמש וכן בסוגי הארגונים שחקר. מקריאהשל הספרות המחקרית בנושא זה בישראל, מתקבל הרושם שארגונים וולונטריים הם נושאשעורר עניין בשנות השבעים והשמונים בעיקר בקרב חוקרים מתחום הרווחה )קטן, 988 ;ערן, 992 (, אולי בגלל המסורת של ארגוני צדקה, שמהם צמח מקצוע העבודה הסוציאלית.בעקבות קרמר, התבלטו בשנות השמונים שני חוקרים ישראלים בתחום המחקר שלהמגזר השלישי: אליעזר יפה, פרופסור בביה“ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית,ויעל ישי, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. יפה עסק בעשור זה בניסיון ליצורקטגוריזציה של ארגונים, בייחוד בתחום הרווחה )Jaffe 1982; יפה 983 (; כן התייחס הואלתת–קטגוריה חשובה מאוד במגזר השלישי ־ קרנות פילנתרופיות )Jaffe 1979( ולדפוסיהמימון המסורתיים מחו“ל של ארגוני המגזר השלישי בישראל )Jaffe 1985; 1987(. יעלישי התייחסה לארגונים וולונטריים מנקודת מבט דיסציפלינארית שונה: מדע המדינה.גם היא בעבודותיה המוקדמות מנתחת קטגוריה שלמה של ארגונים ־ קבוצות אינטרס,ומצביעה על תפקידיהם החברתיים והפוליטיים )ישי 987 (. לשני אלה אפשר להוסיף באותה חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראלבני גדרון10תקופה את עבודותיו של כותב שורות אלה על מתנדבים בישראל )גדרון 984 (, מחקר שנערךבשיתוף דוד ברגל, על קבוצות לעזרה עצמית, עם דוד ברגל )Gidron & Bargal 1986(, וכןמחקר השוואתי בנושא זה על קבוצות לעזרה עצמית )Gidron & Chesler 1994(, שפתחועוד צוהר לנושא ורמזו על שעתיד לקרות בתחום בעשור הבא.

עבודות אלה משנות השמונים הרחיבו את התחום מתוך כך שהדגישו את מרכיביוהמגוונים ואת נקודות המבט השונות שניתן לאמץ לבחינתו. אולם איש באותה תקופה לאניסה ליצור אינטגרציה בין התופעות שנחקרו בתחום ההתארגנות הוולונטרית או לחפשמסגרות מושגיות שישלבו את כל הרכיבים למסגרת אחת.על רקע האידיאולוגיות החדשות בדבר הפרטת שירותים ציבוריים והדיון המחודשבעתיד מדינת הרווחה, התגברה, בעולם המערבי כמו גם בישראל, במחצית השנייה שלשנות השמונים ־ ההתעניינות המחקרית בארגונים וולונטריים, בתפקידיהם ובתפקודיהם.התעניינות זו הובילה לארגונו של כנס בינלאומי ראשון בארץ בנושא, שכותרתו הייתה:“Volunteers, Voluntary Action and Public Policy”. הכנס התקיים בקריית ענביםב–24-22 במאי 989 , בחסות משרד המדע, ובפתיחתו השתתף שר המדע דאז, עזר ויצמן.הכנס אורגן על ידי כותב שורות אלה בסיועם של פרופ‘ ראלף קרמר, ששהה בארץ בשבתוןבאותה שנה וד”ר ישראל כץ, שר העבודה והרווחה לשעבר, שניהל באותה עת את “המרכז לחקר המדיניות החברתית” בירושלים.
כנס זה ייזכר על די משתתפיו הישראלים ככנסראשון שבו הם נחשפו למגוון הפרספקטיבות הדיסציפלינאריות בתחום חקר הארגונים,שאותם אנו מכנים היום “המגזר השלישי”. השתתפו בו כמאתיים משתתפים, שהגיעו מיותרמשלושים מדינות, כולל שני משתתפים ממדינות “מעבר למסך הברזל”.
משתתפים אלה ייצגו תחומי דעת מדעיים רבים ומגוונים, כמו סוציולוגיה, כלכלה, מדע המדינה, משפטים,מינהל, עבודה סוציאלית ועוד. תחומי דעת אלו שיקפו את המסורות השונות ונקודות המבטהשונות המעורבות בחקר ארגונים ללא כוונות רווח, בהשוואה לארגונים ציבוריים ועסקיים.אם הדיסציפלינה של עבודה סוציאלית הדגישה את המסורת של ארגוני צדקה ופעילותוולונטרית ופילנתרופית, הרי הדיסציפלינות המשפטית והכלכלית הדגישו את הייחודיות שלקטגוריית הארגונים ללא כוונות רווח )בהשוואה לארגונים ציבוריים ועסקיים(, הדיסציפלינההסוציולוגית הדגישה את ההקשרים ההתאגדותיים של פעילותם, וזו של מדע המדינה אתפעילותם כקבוצות אינטרס וגם כארגונים המחוללים שינוי חברתי. המגוון הדיסציפלינאריהגביר מאוד את העניין בנושא, ובמקום ההתכנסות בקריית ענבים הייתה תחושה שכנס זההוא “היסטורי”. ואכן, זמן לא רב לאחר מכן, ב–992 , בכנס המשך הוקם באינדיאנפוליסהארגון הבינלאומי של חוקרי המגזר השלישי: International Society for Third sector)Hodgkinson et al. 2002(.זResearch ־ ISTRהכנס בקריית ענבים חשף לעיני החוקרים הישראלים את המחקר העולמי בתחום,ובד בבד חשף גם את המחקר בישראל בפני עמיתים בעולם, חשיפה שתוצאותיה ניראוהיטב בעשור של שנות התשעים, כאשר חוקרים ישראלים שונים השתלבו במערכי מחקרבינלאומיים. כנס קריית–ענבים ייזכר גם כציון דרך בהתפתחות פרויקט המחקר ההשוואתיהבינלאומי ־ פרויקט הופקינס ־ שרבים ממשתתפיו נכחו בכנס קריית–ענבים, ובו החלולהירקם הקשרים שאפשרו את קיומו של הפרויקט שנים ספורות לאחר מכן.

11חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל א )1(תשס"ז- 200הכנסים הבינלאומיים בקריית ענבים, זה שקדם לו שהתקיים בבאד הונף, גרמניה,)986 ( וזה שבא בעקבותיו באינדיאנפוליס, ארה“ב )992 (, שנושאיהם היו שונים אבל עסקובפעילות של ארגונים ללא כוונות רווח, הראו בבירור שההתעניינות בסוגיות הקשורותלארגונים אלה משותפת לחוקרים מארצות רבות ושארגונים אלה ממלאים תפקידים חשוביםבחברה ובכלכלה בכל מקום. יתרה מזאת, התברר שהציבור וקובעי המדיניות בארצות רבותיודעים מעט מאוד על ארגונים ללא מטרות רווח, כיוון שעד אז לא נערך איסוף שיטתי שלנתונים אודותיהם, זאת משום שהם נחשבו כגורם שולי בחברה ובכלכלה. כל אלה היו הרקעלפעילות שהביאה לפיתוח פרויקט המיפוי הבינלאומי הגדול של המגזר השלישי ־ פרויקטהופקינס.2. פרויקט הופקינס“פרויקט המיפוי הבינלאומי של המגזר השלישי” שנערך על ידי לסטר סלמון והלמוט אנהיירב“מכון לחקר מדיניות” )המתקרא כעת “המרכז לחברה האזרחית”( שבאוניברסיטת ג‘והנסהופקינס )Salamon et al. 1999(, נחשב בצדק רב, כפריצת הדרך החשובה בפיתוח ידעשיטתי על המגזר השלישי בעולם כולו. הפרויקט ביקש לבדוק, ובמידת האפשר למדוד, ששהממדים של המגזר השלישי בכל אחת מהארצות המשתתפות ־ הגדרתי, כלכלי, משפטי,היסטורי, מדיניות ציבורית ביחס למגזר ודפוסי התרומה וההתנדבות של הציבור. הפרויקטכולו מבוסס על הגדרה בינלאומית משותפת של ארגוני המגזר השלישי ־ ההגדרה המבנית–אופרציונלית.
הגדרה זו מאפשרת לא רק איסוף נתונים אודות פעילות המגזר בארצותהשונות אלא גם עריכת מחקר משווה בינלאומי.בשונה מהספרות המועטת שעסקה בארגונים וולונטריים בתקופה הקודמת, שבבסיסה היוהנחות יסוד על הארגונים ועל תפקידם בחברה, לפרויקט הופקינס לא היו הנחות יסוד כאלה.גישתו הייתה אמפיריציסטית, כלומר, נלמד מהם תפקידי ארגונים וולונטריים מתוך בדיקהאמפירית של פעילויותיהם ולא מתוך התבססות על הנחות מוקדמות באשר לתפקידיהםהרצויים.למרות שלארגונים וולונטריים ולארגונים ללא כוונות רווח יש עוגנים תרבותייםאיתנים ואלה לא נעלמו מעיני החוקרים, שימת הדגש על ההיבטים המסגרתיים–צורנייםשל הארגונים ועל הגישה האמפירית הם שאפשרו קיום דיאלוג בינלאומי במהלך המחקר.בדיאלוג זה עלו שאלות, כגון: מדוע למגזר ההשלישי במדינה אחת היקף וצביון מסוימיםובמדינה אחרת היקפו וצביונו שונים?” שאלות כאלה קשרו את ממצאי המחקר למערכיםחברתיים, פוליטיים וכלכליים רחבים יותר ואפשרו העמקה בידע שפותח.אחת מהצלחותיו הממשיות של הפרויקט היא שבמערך החשבונאות הבינלאומית שלהאו“ם, כלולים היום באופן שוטף נתונים אודות המגזר השלישי כחלק מדוחות הכלכלהוהחברה במדינות השונות, תוך התבססות על הגדרות המגזר השלישי שפותחו בפרויקטהופקינס. ואולם, מעבר לתוצאה יישומית זו או אחרת, חשיבותו הציבורית של הפרויקט היאבהחדרת המושג ־ המגזר השלישי ־ לשיח הציבורי בעולם כולו. הפארדיגמה המבוססת עלהגדרה משותפת של ארגונים ללא כוונות רווח, מאפשרת למדוד ולכמת את המגזר השלישי, חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראלבני גדרון12להשוות בין מגזרים כאלה בעולם, ובעקבות זאת לפתח התייחסות חדשה לתחום זה. חשיבותוהאקדמית של הפרויקט היא ביכולת לספק נתונים על הממדים שנבחנו בהקשר השוואתי–בינלאומי, וכך לפתח המשגה ולתרום לפיתוחה של תיאוריה כוללת.ישראל הצטרפה באופן רשמי ל“פרויקט הופקינס” בשנת 996 , בשלבו השני שלהפרויקט.
ההזמנה להצטרף הגיעה כבר בשלב הראשון, אבל באותה תקופה לא הושגהמימון לכך. עם זאת, ההכנות למחקר החלו כבר בשנים 993- 992 , כשכותב שורות אלה,בשיתוף פעולה עם האגף לחשבונאות לאומית בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ערך סקרהכנסות והוצאות של מלכ“רים במחלקת המלכ“רים ומוסדות ציבור של מס ההכנסה, בהתאםלקריטריונים ומדדים שפותחו בפרויקט הופקינס. זו הייתה הזדמנות מצוינת להכיר את מצבהנתונים בתחום ואת הקושי בהשגתם. כשהתקבל התקציב שאִ פשר הכללת ישראל בפרויקטהבינלאומי )מקרן יד הנדיב וקרן קהנוף( כבר התקיימה תשתית מסוימת של נתונים ודרכיעבודה.במסגרת הפרויקט הוקמו צוותי מחקר של מומחים עבור כל אחד מששת הממדים, ואלהחקרו ופרסמו את ממצאיהם. הפרסומים )גדרון וכץ 998 ; גדרון וכץ,999 ; שי ואחרים 999 ;בר–מור 999 ; טליאס ואחרים Silber & Rosenhek 2000 ;2000( יצאו לאור במסגרת“המרכז לחקר המגזר השלישי” באוניברסיטת בן–גוריון בנגב, שהוקם ב–997 ושימש אכסניהפורמלית לפרויקט הופקינס. מעבר לדוחות הספציפיים הניב הפרויקט גם שני פרסומיםהמתייחסים בצורה אינטגרטיבית לנתונים שנאספו ומציגים את תמונת המגזר השלישיבישראל. )גדרון ואחרים Gidron et al. 2003 ;2003(.הנתונים שנאספו במחקר הופקינס הפנו את תשומת הלב להיבטים המדידים של המגזר:התבררשמדוברבמגזררחבמאודיחסיתבהיקףפעילותוהכלכלית)למעלהמ–0% מהתמ“ג(,הנוטה לאספקת שירותים במימון המדינה.
ההיסטוריה שלו מסבירה את הקירבה למדינהואת דפוסי התלות בה, ואת השיעור הנמוך של פעילות פילנתרופית מקומית במסגרתו.מערך המושגים, שיטות המחקר וכיווני המחקר של פרויקט הופקינס מדגישים את הפןהכלכלי שבפעילות המגזר השלישי ואת היבטיו המדידים, בייחוד בהקשר של משאבים: כסףועובדים )בשכר ומתנדבים(. בניתוח דפוסי המימון של המגזר השלישי מתברר שמשאביםאלה מוצאים בעיקר על אספקת השירותים, ובייחוד על שירותי רווחה. ניסיונותיהם שלחוקרי פרויקט הופקינס להסביר את ההבדלים בהיקף המגזר השלישי במדינות שונות, הביאאותם לפתח את תיאוריית “המקורות החברתיים” )Salamon & Anheier 1998(. תיאוריהזו מבוססת על תיאוריית “משטרי הרווחה” של אספינג–אנדרסן )Esping-Andersen 1990(,המבחינה בין מדינות על פי היקף המימון של תקציבי הרווחה ואופניו. כלומר, ההתמקדותבניתוח היבטיו הכלכליים של המגזר השלישי מאפשרת יצירת תשתית תיאורטית שתסבירהבדלים בגודל ובצביון של המגזר השלישי במדינות שונות.3. החברה האזרחית“פרויקט הופקינס” מדגיש במיוחד את הפן הכלכלי בפעילות המגזר השלישי, אך נעדרתבו התייחסות לפן ההתאגדותי ולמשמעויות של דפוסי ההתאגדות הוולונטרית בחברה.

13חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל א )1(תשס"ז- 200ממחקרים עולה כי רוב ההתאגדויות בחברה הן קטנות, המחזורים הכספיים שלהן מצומצמיםומספר העובדים בהן בשכר קטן יחסית, או שאינו קיים כלל. לכן, בניתוח מקרו–כלכלי מדוברבתופעה זניחה וחסרת חשיבות. ואולם, בניתוח חברתי או פוליטי יש להיבטים אלה חשיבותעצומה בהבנת הדינאמיקה בחברה.הפארדיגמה המחקרית המתמקדת בהיבטים כמו דפוסי ההתאגדות הוולונטרית )ואינהמדגישה היבטים כלכליים(, המכונה “חברה אזרחית”, פותחה במקביל לפרויקט הופקינס,במחצית השנייה של שנות התשעים. היא צברה תנופה עם פרסום ספרו של רוברט פאטנאם:)Making Democracy Work )Putnam 1993. בספר זה מציג פאטנאם מחקר שערךבאיטליה במשך כעשרים שנים, ובו עקב אחר תהליך ביזור סמכויות מהדרג הלאומי לדרגהמחוזי. מחקרו של פאטנאם השווה בין המחוזות באיטליה בניסיון להבין מהם הגורמיםשאחראיםלהצלחתתהליךביזורהסמכויותבמחוזותמסוימים,ולכישלונובאחרים.אתההסברלכך מצא פאנטאם בקיומה של מסורת ארוכת שנים ששורשיה נטועים עוד בימי הביניים,של התאגדויות וולונטריות לצורך מטרות קהילתיות מגוונות, כגון מקהלות בכנסייה, אגודותלטיפוח ענפי ספורט שונים וכדומה; לאו דווקא סביב סוגיות פוליטיות. ממצאים אלה הובילואת פאנטאם לפתח את מושג “ההון החברתי” ]שנטבע על ידי קולמן לפניו Coleman()1990]. הון חברתי הוא תוצר לוואי של פעילות התאגדותית כזו. במסגרות וולונטריות כאלה)בשונה ממסגרות משפחתיות, מדינתיות או כלכליות, שם אופי היחסים שונה במהותו( לומדהפרט להשתלב בקבוצה כחבר שווה ערך, לפתור בעיות ולקבל החלטות משותפות במסגרתשל עמיתים.
פעילות זו יוצרת בפרט תשתית של אמון ו“הון חברתי”. מערך האמון הזהמשמש את הפרט גם ביחסיו עם המסגרות האחרות שאיתן הוא בא במגע ־ השוק והממשל,והאמון הבסיסי יוצר תשתית לממשל מוצלח ולכלכלה מוצלחת. פאטנאם, כמו דה–טוקוויללפניו, רואה באיגודים הקהילתיים “בתי ספר לדמוקרטיה”, שבאמצעותם לומד הפרט אתהיסודות לחיים במסגרת שאמורה לנהל את עצמה, ובזאת חשיבותם החברתית והפוליטיתשל האיגודים הקהילתיים הללו. הוגי דעות רבים לפני פאטנאם ביטאו את הדעה, שארגוניםוולונטריים חשובים לדמוקרטיה השתתפותית, אבל הם לא הצליחו לנמק ולהסביר קביעהזו. פאטנאם, שהשתמש במושג “הון חברתי”, הוא הראשון שהציג באופן אמפירי את הזיקהבן התאגדות וולונטארית לפיתוח מאפייני הדמוקרטיה.
פאטנאם, פרופסור למדע המדינה,קושר בין קיומן של התאגדויות חברתיות לקידום מטרות קהילתיות שונות )גם כשהן נטולותתקציב וללא צוות של עובדים בשכר( לבין חוסנה של הדמוקרטיה באותה חברה. תזה זומקבלת ביטוי חזק אף יותר בספרו השני )Putnam 2000(.למרות שפאטנאם הוא אולי הוגה הדעות החשוב ביותר בהקשר של הפרדיגמה שלה“חברה האזרחית” ־כזירה נפרדת מהמדינה, המאפשרת לאזרחים לפתח פעילויות רצוניות)אינדיבידואליות וקולקטיביות(, בתחומים שחשובים עבורם ־ הוא בוודאי אינו היחיד. אחדהפיתוחים של תזת ה“הון החברתי” הוא אבחנתם של פולי ואדוארדס בין “חברה אזרחית I”)Foley & Edwards 1996(. במאמרם מבחינים פולי ואדוארדסזלבין “חברה אזרחית II”בשני סוגים של “חברה האזרחית” בהתאם למאפייני המדינה: במדינות המגבילות מאוד אתה“מרחב האזרחי”, תהיה הפעילות ההתאגדותית בעלת אופי הקורא תיגר על השלטון ועלמוסדותיו )“חברה אזרחית I”(, ואילו במדינות האחרות, שבהן המרחב האזרחי נפרד ומובדלמהמדינה, יהיה אופי הפעילות מגוון, ובכל מקרה לא רק כזה שקורא תיגר על המדינה, חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראלבני גדרון
14ויכלול מטרות בלתי פוליטיות, כגון התאגדות של אספני בולים )“חברה אזרחית II”(.אבחנה זו של פולי ואדוארדס, שהתמקדה בסיווג של מדינות, יכולה להיות תקפה גם בתוךמדינות )Minkoff 1997(, שם תיעשה ההבחנה בין ארגוני חברה אזרחית שענינם התנגדותלממסד לבין ארגונים אחרים. האחרונים נבדלים מהמדינה אבל אינם מבקרים אותה בהכרח,פעילותם עוסקת בממדים שאינם בתחום עיסוקה של המדינה.מחקר המתבסס על מערכת מושגים זו והמתמקד בדפוסי ההתאגדות בחברהובצביונם,מתקייםבשניםהאחרונותגםבישראל.
הפולמוסבהקשרזהמתמקדבשאלתקיומהומאפייניהשל “חברה אזרחית” בישראל. ראוי להדגיש כי המחקר האמפירי של החברה אזרחית מסובךלמדי, שכן מורכבותו של המושג, עמימותו, אי האחידות בהגדרותיו, ההיסטוריה הארוכהשלו והקשריו התרבותיים ־ כל אלה מעמידים קושי נכבד למחקר. מסיבה זו מתקיים בארץ)כמו גם בארצות אחרות( פולמוס מושגי, שאינו נשען על נתונים אמפיריים. הפולמוס מדגיששתי תפיסות קונצפטואליות מרכזיות:האחת, מתמקדת בשינוי חברתי ופוליטי, ומתייחסת ל“חברה האזרחית” כאל רכיבבחברה הכולל ארגונים וגורמים אחרים המקדמים צדק חברתי ושוויון, ייצוג מיעוטים, שמירהעל המשאבים הציבוריים מפני גורמים כלכליים רבי עצמה וכדומה. רכיב זה, מטבע הדברים,קורא תיגר על ההתנהלות הקיימת, ולמעשה על הסדר החברתי הקיים. התפיסה הזו מאפיינתחוקרים כמו בן–אליעזר )999 (, הבודק את תופעת הגידול במספר העמותות בישראל ודןבשאלה: האם הוא סמן לקיומה של חברה אזרחית בישראל. הוא אינו רואה בגידול במספרהעמותות תנאי מספיק ל“התאזרחותה” של החברה הישראלית, ולדבריו, העמותות החדשותמשתלבות בסדר החברתי הקיים ואינן קוראות עליו תיגר. גם פוגל–ביז‘אוי )998 ( שחקרהאת פעילותם של ארגוני נשים, כולל ארגוני סינגור, הגיעה למסקנה דומה.התפיסה השנייה, מתמקדת בדמוקרטיה והון חברתי ומתייחסת ל“חברה האזרחית”כאל גורם חברתי המקדם פלוראליזם, הכלה )בניגוד להדרה(, סובלנות וכדומה.
זוהי הגדרהרחבה יותר של המושג, המכסה דפוסי התאגדות מגוונים ומדגישה, בדומה לפאטנאם, אתההקשר החינוכי של פעילות זו. ישי )2003( רואה בהתפתחות הפעילות ההתאגדותית בחברההישראלית, שמתבטאת, בין השאר, בגידול במספר העמותות ובמגוון תחומי פעילותן, חלקמתהליך היסטורי העובר על החברה. זו החלה כחברה מגויסת ו“מוטת מדינה” ועוברתבהדרגה לחברה שהיא “מוטת אזרחים”. מנקודת מבט זו, גורסת ישי, נראה שמתקיים תהליךשראשיתו בשנות החמישים, כשהחברה הישראלית העניקה מרחב מוגבל ליוזמות אזרחיותעצמאיות, ומרחב זה הלך והתרחב בהדרגה, והיום הוא מכיל ואף מעודד פעילות התאגדותיתענפה ומגוונת.4.
סיכום ודיוןמאמר זה סקר את ההיסטוריה הקצרה של חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראלבשלושת העשורים האחרונים, תוך כדי התייחסות לשתי הפארדיגמות המרכזיות שלאורןחלה התפתחות זו. היסטוריון עתידי של התחום יוכל לבדוק לעומק, מנקודת מבט מרוחקתורחבה יותר, את חשיבותם של המחקרים הראשונים הללו ואת תרומתם. עם זאת, ולמרות חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל א )1(תשס"ז- 200הפרספקטיבה קצרת הטווח ונקודת המבט הסובייקטיבית משהו של מי שמעורב במחקרובעשייה בתחום, יש מקום להערכת מקצת מההישגים של הפעילות המחקרית בתחום כברעכשיו, ולא נוכל לסכם מאמר זה בלי הערכה כזו.את ההשגים אפשר להעריך בשני צירים: )א( המחקר התשתיתי בפיתוח הפרקטיקהוהמדיניות בתחום, ו–)ב( תפקידו בהנחת התשתיות לפיתוח האקדמי של התחום.א. תרומתו של המחקר התשתיתי לפיתוח הפרקטיקה והמדיניותבהקשר זה ניתן לציין את ההישגים הבאים:מתקיים דיון ציבורי במישור המושגי: האם קיים “מגזר שלישי”, מה הגדרתו, מהגבולותיו ־ האם נכון לכרוך ארגונים גדולים ספקי שירותים שממומנים על ידי המדינה,עם ארגוני אזרחים המבוססים על התנדבות?החל דיון בממצאי המחקר על היקף המגזר וצביונו. נראה שהמושגים “מגזר שלישי”ו“חברה אזרחית” כבר נקלטו בשיח הציבורי, גם אם לא כל המשתמשים בהם מסכימיםעל משמעותם, או אף מבינים אותם לאשורם.במישור המדיניות ־ מחקרי התשתית, ובייחוד הפרק בפרויקט הופקינס שעסקבמדיניות וניתח את הקיים, הביאו להדגשת החסר )גדרון וכץ, 2002( ולהכרה בהכרחלפתח מדיניות. ראוי לציין שבישראל לא התקיימה עד כה חשיבה מערכתית מסודרתבנושא פיתוח מדיניות כוללנית כלפי המגזר השלישי; החלטות של מדיניות התקבלועל ידי משרדי ממשלה מסוימים, מתוך התייחסות לארגונים מסוימים או לקבוצותשל ארגונים מסוימים.
זה היה הרקע שהביא להקמת “הוועדה לבדיקת תפקידי המגזרהשלישי והמדיניות הננקטת כלפיו” בראשותו של פרופ‘ יצחק גלנור, שהניבה את הדוחהראשון בנושא )גלנור ואחרים, 2003(. בעת כתיבת סקירה זו מוקדם עדיין להעריך אתמידת ההצלחת של יישום המלצות הדוח, ואולם, אפשר לומר כבר עתה שכל פעילותעתידית בנושא מדיניות בתחום המגזר השלישי תצטרך להתייחס לדוח זה.במישור של ארגוני המגזר השלישי ־ כמו בארצות אחרות גם בישראל, ההכרה בקיומושל מגזר שלישי הדגישה את המשותף בין הארגונים ללא כוונות רווח, וכתוצאה מכךהתחזקו המסגרות המתאמות שעבדו על המכנים משותפים הארגוניים. כך למשל,מוקדשת תשומת לב רבה לנושא התקינה בארגוני המגזר השלישי, וליצירת קווים מנחיםלהתנהלות אתית בארגונים אלה. מסגרות שונות, שהוקמו לאחרונה, לצורך הכשרתמנהלים למלכ“רים, מדגישות מאוד היבט זה.ב. תרומתו של המחקר להנחת תשתיות להמשך פיתוח אקדמי בתחוםכאן ניתן לציין את ההשגים הבאים:בשלוש–ארבע השנים האחרונות אנו עדים להתעניינות גדלה והולכת של חוקרים במחקרעל היבטים שונים של המגזר השלישי והחברה האזרחית, בכל הדיסציפלינות הרלוונטיות)משפטים, רווחה חברתית, מדע המדינה, סוציולוגיה, היסטוריה, מינהל( ולגידול משמעותיבמספר הסטודנטים לתארים מתקדמים הבוחרים לחקור תחום פעילות זה.במקביל אנו עדים להכנסת קורסים בנושאי המגזר השלישי והחברה האזרחית וכן תכניותלימוד בתחום )בדרך כלל לניהול מלכ“רים( לאוניברסיטאות ולמכללות.••••••

חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראלבני גדרון16יש חשיבות עצומה לפעילות האקדמית בתחום בכלל, ולמחקרית בפרט, על פיתוחם העתידישל המגזר השלישי והחברה האזרחית. לאור ההרחבה הצפויה בתפקידי ארגונים אלה בעתיד,יש לפעילות אקדמית זו חשיבות רבה לחברה כולה.השלב הראשון של חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית הסתיים. בשלב ההוא, כשתחוםהפעילות היה חדש ובלתי מוכר שימשו החוקרים גם בתפקידי “תועמלנים” ועסקו בהסברתהתחום ובקידומו בסדר–היום המחקרי, וכן בהנחת התשתיות המושגיות שלו. בשלב הנוכחינחוצים מחקרים ממוקדים בסוגיות ספציפיות, הן מחקרים בעלי אופי תיאורטי, שיסייעובהבנת המושגים, משמעותם וזיקתם למושגים קרובים, והן מחקרים בעלי אוריינטציהפרקטית שיסייעו בשיפור הפרקטיקה והמדיניות בתחום.נושא אחרון זה ־ הצורך במחקר בעל אוריינטציה פרקטית ־ מקבל דחיפות לאורחדשנותו של התחום והבלבול הקיים בציבור בכל הנוגע לאפשרי ולרצוי בהפעלת ארגוניהמגזר השלישי, ולתפקידים שהם יכולים למלא ולאלו שהם אינם יכולים וגם אינם צריכיםלמלא. הפולמוס האחרון שנקשר לפעילות עמותות המספקות שירותי הזנה, יכול לשמשדוגמה לצורך זה.
העובדה שקיימת התגייסות ציבורית נרחבת בארץ, מצד פרטים וארגוניםוולונטריים, לסיוע בבעיית חוסר הביטחון התזונתי בישראל ־ התגייסות שמרגשת כשלעצמה־ אינה צריכה להסתיר סוגיות סבוכות הקשורות לפעילות זו ־ החל מהשאלה העקרונית:האם ארגוני המגזר השלישי ולא המדינה הם שצריכים לעסוק בתחום זה, ועד שאלותפרקטיות, כמו מה היקף התופעה ופריסתה )ומי מהנזקקים אינו זוכה לקבל שירות מאותםגורמים(, מהו סוג המזון המסופק ובאיזו מידה הוא עונה על צורכי הנזקקים ועוד. מידע מקיףומפורט בנושאים אלה היה יכול לסייע בבניית מודלים של מעורבות המגזר השלישי בתחוםחשוב זה, תוך התחשבות ביכולותיו הסגוליות מחד ובמגבלותיו מאידך. זוהי רק דוגמה אחתמרבות מתחום אקטואלי במיוחד; הדברים נכונים גם בתחומים נוספים הנמצאים פחותבכותרות, כגון מלחמה בסמים, איכות הסביבה או מוזיאונים.כדי לפתח את המחקר בכיוונים אלה בעשור הקרוב יש להבטיח את קיומם של שניתנאים:פיתוח מערך נתונים. בדומה לתשתיות המידע הקיימות על ארגוני המגזר העסקיוהציבורי, יש צורך בפיתוח מערך מקיף ונגיש לכול של נתונים על היבטים שונים שלארגוני המגזר השלישי. נתונים בדבר כוח–אדם, הקצאות משאבים, פעילות התנדבותית,תרומות, מנהיגות וכדומה חיוניים להמשך התקדמות המחקר.
העובדה שחקר המגזר השלישי דורש מסגרות רב–תחומיות הניב דיאלוג חדש ומרתקבין חוקרים מדיסציפלינות מדעיות שונות. חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית אינו“שייך” לאף לא אחת מדיסציפלינות המחקר המסורתיות; ההפריה ההדדית שמקורהבמחקר בין–תחומי העשירה אותו מאוד עד כה וראוי שזו תימשך. תפיסה זו זכתה לחיזוקבהקמת “המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי” באוניברסיטת בן–גוריון, שהוקםכמרכז בין–תחומי שאינו קשור לחוג אקדמי כלשהו ואף לא לפקולטה מסוימת. הכנסיםשיזם “המרכז” והמחקרים המבוצעים במסגרתו ומדגישים תפיסה זו, היו אחד הגורמיםשהביאו להטמעת התפיסה הזו. המשך קיומן ואף הרחבתן של מסגרות בין–תחומיותבמחקר הוא חיוני. כתב העת הזה הוא דוגמה נוספת למסגרת רב–תחומית שיש לטפחה.••
-----------------------------------------------------
חברה אזרחית ומגזר שלישי בישראל א )1(תשס"ז- 200מקורותבן–אליעזר, א. )999 (. האם מתהווה חברה אזרחית בישראל? פוליטיקה וזהות בעמותותב) (, 97-5. סוציולוגיה ישראלית החדשות,באר שבע: אוניברסיטת בן– המגזר השלישי בישראל: היבטים משפטיים בר–מור, ה. )999 (גוריון, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי.גדרון, ב. )984 (. “מנבאים של התמדה ונשירה בעבודה בקרב מתנדבים במרכזים קהילתיים”89- 80 ,)2( 29 . מגמותהמגזר השלישי בישראל: גבולות, מאפיינים ותהליכים ־ ניתוח גדרון, ב. וח. כץ )998 (.. באר שבע: אוניברסיטת בן–גוריון, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי.ראשוני. באר שבע: אוניברסיטתהמגזר השלישי בישראל ־ נתונים כלכליים גדרון, ב. וח. כץ )999 (.בן גוריון בנגב, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי.גדרון, ב. וח. כץ )2002(. “דפוסי מימון ממשלתי והיקפו כמשקפי מדיניות כלפי המגזר, 65-34 ,) (2.מדינה וחברה השלישי בישראל.”המגזר השלישי בישראל: בין מדינת רווחה לחברה אזרחית גדרון, ב., ח. כץ ומ. בר )2003(תל–אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום.הועדה לבדיקת תפקידי המגזר השלישי בישראל והמדיניות הננקטת גלנור, י. ואחרים )2003(באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון בנגב, המרכז הישראלי לחקר כלפיו ־ דוח מסכם,המגזר השלישי.מדיניות הממשלה והשלטון המקומי כלפי המגזר השלישי טליאס, מ., י. קטן וב. גדרון. )2000(.. באר שבע: המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי.בישראלטוענים ומוחים: תחזית עתידם של ארגונים וולונטריים בישראל. יפה, אליעזר )983 (.ירושלים: הוועד היהודי האמריקני.. תל אביב: עם עובד.קבוצות אינטרס בישראל ישי, י. )987 (.. ירושלים, הוצאת כרמל.בין גיוס לפיוס: החברה האזרחית בישראל ישי, י. )2003(. תל ־אביב: רמות.ארגונים התנדבותיים במערכת הרווחה ערן, י. )992 (., 7 -47. פוליטיקה פוגל–ביז‘אוי, ס. )998 (. נשים ואזרחות בישראל: ניתוח של השתקה,קטן, י. )988 (. “ארגונים וולונטריים ־ תחליף או שותף לפעילות המדינה בתחום הרווחה”.73-57 ,32. ביטחון סוציאלי,פילנתרופיה בישראל: דפוסי תרומה והתנדבות של שי, ש., א. לזר, ר. דוכין וב. גדרון )999 (.באר שבע: אוניברסיטת בן–גוריון, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. הציבור..)Coleman, J. )1990 Foundations of Social Theory .Cambridge: Belknap.)Esping-Andersen, G. )1990 The Three Worlds of Welfare Capitalism :Cambridge .Polity Press“Foley, M. W. & B. Edwards )1996( “The Paradox of Civil Society Journal of Democracy .52־7)3(, 38
--------------------------------------------------------------------------------
Page 12
חקר המגזר השלישי והחברה האזרחית בישראלבני גדרון1 Gidron, B. & D. Bargal )1986(. ”Self-Help Awareness in Israel: An Expression of Structural Changes and Expanding Citizen ParticipationJournal of .” ,Voluntary Action Research .56־15, 47-Gidron, B. & M. Chesler )1994(. ”Universal and Particular Attributes of Self.Help: A Framework for International and Intranational Analysis.“ In F ,Lavoie, T. Borkman & B. Gidron )eds.(, Self-Help and Mutual Aid Groups .44־New-York: The Haworth Press. 1,)Mor, Y. Katan, I. Silber & M. Talias )2003־Gidron, B., H. Katz, H. Bar “Through a New Lens: The Third Sector and Israeli Society” Israel Studies, 59־Vol. 8)1(, 20Daniels )2002( ”ISTR: The־Hodgkinson, V., B. Gidron, A. Wagner & M. Berg “First Ten Years Celebrating ISTR’s Tenth AnniversaryISTR, Baltimore, Johns , 23־Hopkins University, 1“Jaffe, E. D. )1979( ”Non-Conventional Philanthropy Moment Magazine 64־5)5(, 63)Jaffe, E. D. )1982 Giving Wisely: The Israel Guide to Volunteer and Nonprofit Social ServicesJerusalem, Koren Publishers ,)Jaffe, E. D. )1985 Givers and Spenders: The Politics of Charity in Israel,Jerusalem , Ariel Publishers“Jaffe, E. D. )1987( ”The Crisis in Jewish Philanthropy Tikkun Magazine ,)2)4 31־27.)Kramer, R. M. )1976 The Voluntary Service Agency in Israel Berkeley: Institute .of International Studies, University of California.)Kramer, R. M. )1981 Voluntary Agencies in the Welfare State Berkeley: University .of California Press־Kramer, R. M. )1984( ”Voluntary Agencies and Social Change in Israel, 1972“.1982 Israel Social Science Research 72־2)2(, 55“Minkoff, D. C. )1997( ”Producing Social Capital ,American Behavioral Scientist .619־40)5(, 606.)Putnam, R. D. )1993 Making DemocracyWork Princeton: Princeton University Press.)Putnam, R. D. )2000 Bowling Alone: The Collapse and Revival of American Community .New York: Simon & SchusterSalamon, L. & H. K. Anheier )1998(. ”Social Origins of Civil Society: Explaining ,“Nationally־the Nonprofit Sector Cross Voluntas.48־9)3(, 213 ,Salamon, L. M., H. K. Anheier, R., List, S. Toepler, S. W. Sokolowsky & .)Associates )1999 .Global Civil Society: Dimensions of the Nonprofit Sector.Baltimore: The Johns Hopkins University, Institute for Policy Studies)Silber, I. & Z. Rosenhek )2000 Historical Development of the Nonprofit Sector in IsraelBeer-Sheva, Ben Gurion University of the Negev, Israeli Center for , Third sector Research

עבור לתוכן העמוד