מדריך לגיוס מתנדבים מבוגרים
הגדל

מתוך עלון למתנדב בהוצאת יחידת ההתנדבות העירונית בירושלים

כל מי שעבד בניהול מתנדבים, או שהתנדב בעצמו, יודע שקבוצות חברתיות מסויימות מהוות מאגר פוטנציאלי של מתנדבים, כשפונים אליהן בבקשה להתנדב, רבים הסיכויים שהם לא יכזיבו. חוגים מסויימים נוטים לזלזל באנשים אלה ומגדירים אותם כ"פראיירים".

לרוב הם קשורים לארגונים שונים, כגון- איגוד מקצועי, מועדון חברתי, ולכן קל לאתר אותם ולהציע להצטרף לפעילות התנדבותית. מדובר באנשים בעלי ותק במעורבות חברתית. מחקרים מצאו כי מתנדבים רבים היו בעבר שותפים בהתנדבות במסגרות שונות. אפשר להניח,כי על התשתית הזאת ניתן לגייס אותם לתפקידי התנדבות חדשים, יותר ממה שניתן לצפות מאנשים חסרי עבר התנדבותי. מדיווחיהם של מנהלי תכניות התנדבותיות שונות נראה כי רבים מהגרעין הקבוע של המתנדבים, משתתפים במספר תכניות התנדבות בעת ובעונה אחת.

הפרופיל הדמוגרפי של המתנדבים בארצות שונות מצביע על ריכוז גדול יחסית של אנשים בעלי השכלה ומעמד כלכלי מבוסס. המסקנה המתבקשת היא, שכדאי להשקיע בגיוס מתנדבים מהמעמד החברתי-כלכלי הבינוני עד גבוה, או הגבוה. עם זאת, מימצאי מחקרים אחדים מאירים אפשרויות נוספות, למרות שאינם פוסלים את בני העשירונים העליונים.

מחקר משותף שנערך במדינת טנסי, ארה"ב, גם בישראל מצא נטייה להתנדבות בקרב חברי ארגונים וולנטריים שהתגוררו בשכונתם שנים רבות. הם פיתחו תחושה חזקה של השתייכות לקהילה והאמינו ביכולתם לסייע בפתרון בעיות של השכונה. מכאן עולה שהתשובה לשאלה "את מי כדאי לגייס להתנדבות?" מותנית לא רק במאפיינים חברתיים-כלכליים של אוכלוסיות יעד פוטנציאליות, אלא גם במבנה ההזדמנויות להתנדבות המוצעות לה. לכן חשוב להדגיש: אנשים נמשכים לא אל הרעיון המופשט של ההתנדבות, אלא אל תפקידי התנדבות ספציפיים, שבאמצעותם ינצלו את כישוריהם המקצועיים והאישיים כדי להפיק תועלת לטובת קבוצות או יחידים. 

עם זאת, ניתן לגייס לפעולה התנדבותית בשרות הקהילה גם מבוגרים בעלי שורשים בשכונתם, שאין להם רקע של התנדבות. גימלאים רבים אינם חושבים שיש ערך למיומנויות אותן רכשו במהלך חייהם, מחוץ לכתלי ביתם, כמו למשל אמנות התיקון של חפצי בית. פיתוח הזדמנויות להתנדבות שבהן יוכלו ליישם כישורים אלו, ויצירת תפקידים מעניינים עבורם, עשויים לצרף אותם למעגל המתנדבים.


 ב-1986 יזמו אש"ל, השרות לזקן והיחידה להתנדבות במשרד העבודה והרווחה את פרוייקט פתג"ם (פיתוח תכניות לגימלאים מתנדבים). התכנית, שפותחה בשיתוף מספר רשויות מקומיות, הגדירה כאחת ממטרותיה העיקריות את גיוס המתנדבים מקרב שכבות חברתיות, שעד כה כמעט שלא היו מעורבות בהתנדבות פורמלית. המדובר ביוצאי אסיה-אפריקה, בעלי השכלה יסודית או פחות, עובדי כפיים לשעבר. תפקידי ההתנדבות הקבוצתיים תוכננו בהתאמה לאוכלוסייה זו, כגון אריזת חגורים ומנות מזון בבסיסי צה"ל, הכנת תחבושות סטריליות במרפאות וקיפול סדינים בבתי חולים.

מחקר הערכה על הפרוייקט - שביצעו נחום שטיגמן ותמי ברנע במסגרת מכון ברוקדייל- העלה את הממצאים המאלפים הבאים:

  • שיעור יוצאי אסיה-אפריקה בקרב מתנדבי הפרוייקט הגיע ל-26% לעומת 9% בקרב המתנדבים המאורגנים בני 60+ בערים בינוניות וקטנות;
  • שיעור המתנדבים מעוטי ההשכלה (עד 8 שנות לימוד) בפרוייקט הגיע ל-38% בהשוואה ל-20% בקרב ציבור המתנדבים המאורגנים;
  • שיעור בעלי משלוח יד ברמה נמוכה בפרוייקט הגיע ל-41% לעומת 12% בכלל המתנדבים.

 מימצאים אלה מוכיחים כי ניתן לגייס מתנדבים גם מקרב קבוצות הנוטות פחות להתנדב ביוזמתן, בתנאי שנוקטים בטקטיקה המתאימה (למשל, גיוס המתנדבים כקבוצה, כגון חברים במועדון מסויים או תושבי שכונה אחת), ומספקים למתנדבים אתהתגמולים הרצויים בעיניהם, למשל, יחסים חברתיים ויוקרה שמתבטאת בתרומתם למוסד ממלכתי חשוב כגון צה"ל. 

 כיצד לגייס מתנדבים מבוגרים?

הדרך היעילה והקלה יותר היא באמצעות פניה אישית לחברי ארגונים. כל המומחים מסכימים שאין ערוך לחשיבות הפניה האישית. רוב המתנדבים מדווחים בסקרים כי הם התבקשו להתנדב; כלומר, הם לא התנדבו מיוזמתם אלא לאחר שאדם כלשהו פנה אליהם וביקש מהם להתנדב. סקר שערך מכון גאלופ בארה"ב ב-1990 הראה כי רק 6% מהמתנדבים למדו על אפשרויות ההתנדבות  מפירסומים בטלוויזיה. רוב המתנדבים הגיעו באמצעות פניה אישית. אנשים מחוץ למעגל ההתנדבות טענו, בין השאר, שאיש לא ביקש מהם להתנדב.

מדוע הגיוס האישי כה יעיל? כנראה הודות לתכונה האנושית שלא נעים לסרב כשמבקשים אותך.  יתכן שפניה כזאת מעלה את המרכיבהאלטרואיסטי החבוי בנו. סיבה נוספת היא ה- modelling: מי שפונה אלינו הוא על פי רוב מתנדב בעצמו ומשמש מודל לחיקוי. יש לכך השלכה מעשית: ייתכן שכדאי להפקיד את גיוס המתנדבים החדשים בידי מתנדבים בעלי מאפיינים דומים מקרב קהל היעד,ולא בידי צוות מקצועי שכיר אך זר, שאיננו יכול לשמש כמודל להזדהות ולחיקוי.

תנאי מסייע נוסף הוא שהמתנדבים המגייסים יהיו קשורים לרשתות חברתיות (מועדונים, מפלגות, בתי כנסת וכו') שמהוות את אוכלוסיית היעד לגיוס. פעולת גיוס על סמך היכרות אישית יעילה במיוחד כשנחוצים מתנדבים בעלי מיומנויות ספציפיות. המגבלה העיקרית של שיטה זו היא שמספר המתנדבים שניתן לגייס באמצעותה הוא מוגבל, ומצמצם את הפוטנציאל להתרחבות הארגון.

 כיצד אפשר לגייס מבוגרים שאינם משתייכים לארגונים?

כאן אין דרך אחרת אלא להעזר בכלי התקשורת ההמוניים. הבעיה היא, שאנשים שאינם מעורבים בארגונים חברתיים וברשתות חברתיות נוטים שלא להבחין או להתעלם מפרסומות להתנדבות. כדי להגיע אליהם יש לפתח אסטרטגיות שיווק מיוחדות הכוללות פנייה למיגוון מניעים להתנדבות, מידע מפורט על אפשרויות ההתנדבות, ייעוץ והדרכה לבחירת תפקיד מתאים, כיצד לפנות ולמי לפנות, וכיצד להתגבר על קשיים פוטנצייאלים בדרך להתנדבות.

מומלץ לכוון את הפרסומים (בעתונות המקומית ובשידורי הרדיו והטלוויזיה האזוריים והקהילתיים) לאוכלוסיות יעד ספציפיות ולמקד את הפנייה בהתאם למוטיבציות הייחודיות שלהן. את המוטיבציות הללו ניתן ללמוד ולהגדיר קודם לכן, למשל בשיטת קבוצות מיקוד. דוגמה לכך היא פיתוח שרות התנדבות של מבוגרים (לאו דווקא גימלאים) שהוריהם נמצאים במוסד. במסגרת השרות הזה מבקרים הבנים את כל הקשישים במוסד ולא רק את הוריהם, ומהווים חוליית קשר עם ההנהלה וכתובת לתלונות.

מומחי שיווק ממליצים לשלב את מסע הפרסום בתקשורת עם פנייה אישית. לדעתם, גיוס המתנדבים הוא תהליך שבו צריכים לפנות למתנדב הפוטנציאלי מספר פעמים. הפרסום המסיבי בתקשורת חושף את המסר לציבור ויוצר את הרקע והקרקע הנוחים לפניה האישית שצריכה לבוא בשלב הבא.

הקשיים בגיוס מתנדבים מבוגרים

באופן פרדוקסאלי מתברר עד כמה קשה לגייס את הגימלאים, דווקא בתקופת הפרישה, כאשר יש להם פחות מחוייבויות בתחום התעסוקתי והמשפחתי, והם פנויים יותר להתנדב. נראה שהסיבה לכך היא הינתקותם מהארגונים שבאמצעותם מגייסים מתנדבים, כגון מקומות עבודה, וציבור הורי תלמידים. רובם גם לא מצטרפים למסגרות הקבועות של בני הגיל השלישי כגון מועדוני גימלאים או תכניות הלימוד באוניברסיטאות לבני הגיל השלישי.

פרדוקס נוסף מתייחס לזמן שהם יכולים להקדיש להתנדבות. לכאורה, יש להם המון זמן פנוי. למעשה, יש מיגבלות לא מעטות על הזמן שהם יכולים להקדיש להתנדבות. לדוגמה, רוב הגברים רוצים להתנדב בשעות הבוקר כדי לא להפריע לבת הזוג בעבודות הבית וכדי להמשיך להרגיש כאילו הם הולכים לעבודה. לעומת זאת, בשעות הערב רבים מעדיפים שלא לנהוג במכוניתם או בכלל לא לצאת מהבית. גימלאים רבים נמנעים מקבלת מחוייבויות קבועות על עצמם מחשש לפגיעה בתחושת החופש שלהם. כך נוהגות גם נשים רבות שמרגישות חובה להיות מוכנות תמיד לסייע לילדיהן הבוגרים. גימלאים לא מעטים, תושבי מדינות הצפון הקר בארה"ב, נודדים בחורף דרומה, ונוטשים את אתרי ההתנדבות שלהם למשך חודשים אחדים.

 קיים קושי גם במציאת תפקידים מתאימים למתנדבים. חלק גדול מהמטלות המוצעות למתנדבים בכלל ולמבוגרים בפרט הן חסרות יוקרה, כגון: עבודה עם אוכלוסיות ברמת תיפקוד נמוכה (קשישים מוגבלים, מפגרים וכו'). נכון שהצורך במתנדבים לטיפול בנזקקים בשרותי הרווחה הוא אין סופי, וגם אין ספק שהמתנדבים מתבקשים למלא כאן תפקיד חשוב. אולם לעיתים נוצר אצלם הרושם כאילו מציעים להם רק תפקידים שאיש מלבדם אינו מוכן לבצע. אולי בגלל שמפעילים אותם העובדים הסוצייאלים. היחסים בין המתנדבים לאנשי המקצוע מורכבים וטעונים לא מאתמול. בהקשר זה גם עולה שאלה מוסרית מעניינת: האם נכון להעדיף את האינטרס של המתנדב לא לשרת קבוצה מסויימת, על פני הצורך של קבוצה זו בעזרת מתנדבים? נקודה למחשבה.

הקושי למצוא משימות מתאימות למתנדבים נובע לא רק מהעדפותיהם וממידת התאמתם לתפקידים מסויימים, אלא מהפוליטיקה וממאזן הכוחות שבין ארגוני המתנדבים. ארגונים אלה נוטים לשמור בקנאות כל אחד על הטריטוריה שלו. הם אינם ששים לכך שארגון אחר יפלוש עם מתנדביו לתחום הפעילות שלהם. בו בזמן הם גם אינם נוטים לנדב מידע לגבי אפשרויות התנדבות אחרות למתנדבי הארגונים המתחרים שאינם מעוניינים בתפקידים שמציעים להם שם. התחרות הזאת איננה במקומה ומצערת. שכן, שיתןף פעולה בין הארגונים, וחילופי מידע וכוח-אדם, יאפשרו ניצול מירבי של המתנדבים הרשומים ויפתחו הזדמנויות לגיוס מתנדבים נוספים מקרב הפוטנציאל הקיים.


ג'ני סלים. סבתא מלמדת אנגלית

ג'ני סלים, מורה לאנגלית במתנ"ס שטרן שבקרית היובל, ירושלים, עברה מזמן את גיל ה-70. גם תלמידיה אינם צעירים ממנה. אל הפעילות במתנ"ס היא הגיעה במקרה לפני 9 שנים. תלמידים רבים שולטים בזכותה באנגלית, החוגים שלה למתחילים ולמתקדמים מונים כ-20 איש ואשה, וממלאים אותה הרבה סיפוק. 

ג'ני, ילידת איסטנבול שעלתה לארץ ב- 1968, שולטת ב-7 שפות כולל יוונית, ספרדית וצרפתית. אין לה הכשרה או ניסיון בהוראה. לתפקיד נקלעה אגב ביקור מקרי במתנ"ס, כשהמורה הקבועה לאנגלית עמדה לצאת לחופשה והמנהל לא מצא ממלאת מקום. ג'ני התנדבה להחליף את המורה ונשארה לשביעות רצונם של כל הצדדים. ג'ני, סבתא לנכדים ולנין בן חודשיים, קולטת תלמידים קשישים יוצאי מדינות שונות, מרומניה ופולין, עד מרוקו ופרס, לצד ישראלים ותיקים. השפות הרבות שהיא שולטת בהן מאפשרות לה "גישה אישית" לכל תלמיד. היא מתרגמת במהלך השיעור את האנגלית לספרדית או צרפתית ולומדת מתלמידיה ביטויים חדשים בשפתם. "כשתלמיד איננו מבין, אני קולטת זאת במבט שלו," היא אומרת, "וכשהוא קולט אני רואה את השמחה בעיניו."

התלמידה המבוגרת ביותר נרשמה לכיתתה, בגלל שלא יכלה לתקשר עם הנכדה שלה שנולדה וגרה בארה"ב. כשסבתא זו באה למתנ"ס היא לא הכירה אפילו את הא"ב האנגלי. ג'ני העניקה לה טיפול סבלני וממושך במיוחד. היום היא קוראת את מכתבי הנכדה ויכולה להחזיר מכתבים, "וכולם שמחים ומבסוטים". הפי אנד:)   

עבור לתוכן העמוד