אם ארגוני ההתנדבות ייעלמו - נהפוך למדינה טוטליטרית
פרופ' בני גדרון מספק לארגונים החברתיים מתכון לסיוע במשבר: תהיו יצירתיים, תגוונו את מקורות המימון, ואל תחששו לעשות כסף
הגדל

פרופ' בני גדרון אינו אופטימי. "גם אם מחר בבוקר המשבר יסתיים, העולם הפילנתרופי לא ייראה כמו שהיה, והתורמים לא יחזרו לתרום כבעבר", הוא חוזה. "כדי לשרוד, הארגונים החברתיים חייבים להיות יצירתיים".
 גדרון יודע על מה הוא מדבר. לפני 13 שנה הוא ייסד את המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, ומאז עמד בראשו – עד פרישתו מהאוניברסיטה בימים אלה. "בשנות השמונים והתשעים התפתח המגזר של ארגונים ללא כוונות רווח, ובכל העולם חיפשו ידע בתחום", הוא משחזר. "אנחנו פיתחנו בסיס נתונים שהיה עד לאחרונה המקור המרכזי של איסוף נתונים, והקמנו צוות משימה שיבדוק את המדיניות כלפי המגזר השלישי. כך התחיל תהליך ששיאו היה בפברואר 2008, כשהממשלה קיבלה החלטה היסטורית לטפח מדיניות ציבורית כלפי המגזר הזה".

מה היה המצב לפני שהתחלתם?
"כשהתחלנו לא היתה תפיסה של מגזר. היו הרבה ארגונים, אבל אף אחד לא ראה אותם כחלק ממערך גדול יותר. גם בארגונים עצמם הסטנדרט הניהולי היה של המאה ה־19. בהתחלה די גיחכו עלינו. אני שמח לומר שזה השתנה".
יש יותר מדי ארגונים לדעתך?
"הרעיון של ארגוני מגזר שלישי מבוסס על תפיסה תשתיתית של דמוקרטיה: לכל ציבור של אנשים יש זכות להתארגן סביב רעיון שהם מאמינים בו. אסור להגביל את החירות הזו. מצד שני, היא מתנגשת עם הרעיון שארגונים כאלה צריכים להיות יעילים. אז יש כאן שני ערכים שצריך לשלב ביניהם". 
 
איך עושים את זה?

"דרך אחת היא לעודד את הארגונים להתמזג. כיום, אם שתי עמותות רוצות להתמזג, החוק מאלץ אותן להתפרק ולהקים עמותה חדשה, כך שאם יש להן מוניטין, הוא מתבזבז.
 "דרך אחרת היא לספק תמריצים ממשלתיים לשיתוף פעולה - אבל בשום אופן לא כהתערבות ממשלתית ישירה, אלא כיצירת תנאים. הממשלה יכולה לומר 'אנחנו מקציבים סכום מסוים לנושא, ואנחנו רוצים לראות ארגונים יוצרים יחד משימה'. בניו יורק, למשל, נתנו תמריץ לארגונים שמטפלים בטראומה לפעול בתחומים נקודתיים".
 
למה בכלל לתת לממשלה להיכנס כאן? למה לא להעניק לארגונים אחריות להחזיק את התחום החברתי?
"הרעיונות הטיפשיים שאומרים שהמגזר השלישי מחליף את הממשלה הם שטויות. אם המגזר השלישי יחליף את הממשלה זו אנרכיה. מגזר שלישי פעיל דורש שלטון שיודע מה הוא רוצה, ומייצר מרחב להתפתחות של חברה אזרחית. אם יש ממשלה חלשה והארגונים לוקחים נתחים, יש אנרכיה, כי הרי הארגונים בינם לבין עצמם לא מסכימים. גם מבחינה כלכלית זה לא ישים: תקציבי כל המגזר השלישי אינם מגיעים לקצה־קצהו של התקציב הציבורי".
 
אז בוא נבטל אותם לגמרי, ונטיל את כל האחריות על המדינה.
"למגזר השלישי יש שני תפקידים: לספק שירותים שאחרים לא מספקים, ובעיקר לחולל שינויים חברתיים. הטיפול בנשים מוכות, למשל, התחיל על ידי רות רזניק, שיצאה למסע צלב והקימה את המקלט הראשון בהרצליה. זה רעיון שבא מלמטה, לא מהמגזר העסקי או הציבורי. בישראל יחסית לעולם יש הרבה יותר יזמויות בתחום הזה.
"חשוב מאוד לשמור על המסגרות שיאפשרו אינטראקציה עם מה שקורה, עם מה שאנשים מרגישים. אם זה ייעלם, ייווצר קיבעון, ממש כמו במדינה טוטליטרית. לכן הממשלה צריכה להקים מסגרות תומכות שיאפשרו לארגונים האלה לפעול ולהמשיך ליצור".


 
 למה גרם המשבר הכלכלי?

"למגזר השלישי יש שלושה מקורות מימון: המגזר הציבורי, שמספק חוזים, מענקים ותקציבים; מקורות פילנתרופיים כמו קרנות ותרומות; והכנסות עצמאיות - דמי חבר, שירותים, ריבית, השכרת אולמות וכדומה. ארגון מגזר שלישי מוצלח יהיה מעוניין לגוון את מקורות ההכנסה, כדי שאם מקור אחד מצטמצם יהיו לו אלטרנטיבות.
 "המשבר הכלכלי פוגע במיוחד בארגונים המבוססים על הפילנתרופים הגדולים. ארגונים שהיו מבוססים רק על זה, נמצאים עכשיו ממש בצרות. התרומה לארגונים היא ההוצאה האחרונה שהפילנתרופים מעלים כעת בדעתם. מחר הם כבר יחשבו טוב־טוב כמה הם ישקיעו ואיך. קרן צ'ייס האמריקאית, לדוגמה, תמכה בארגונים רבים ובמוסדות אקדמיים. כשהיא התמוטטה בגלל המעילה של מאדוף, היו ארגונים שפשוט נסגרו. קרן מארק ריץ', שפועלת גם בישראל, מנסה היום לסיים את ההתחייבויות שלה כאן.
 "גם לפני המשבר התורמים הגדולים לא נתנו כסף בלי בדיקה. היה טרנד ברור של בדיקה של ההשקעה, כדי לוודא שהיא מפיקה תשואה חברתית, ומדידה של התועלת הזו. התפיסה הזו שונה מפילנתרופיה במובן הנדבני שלה, ורואה בתרומה אפיק השקעה.
"יש ארגונים שיכולים להגדיל את צד ההכנסות, בלי לפגוע במטרת הארגון. צריך ראש יצירתי שיפרוץ את המגבלה שלפיה אסור לארגונים חברתיים לחלק רווחים. יש ארגונים, כמו ארגוני נכים או זקנים, שצריך לחשוב עליהם כעל יצרנים: המאוגדים יהיו מועסקים, והארגון יהפוך באמצעותם לארגון מעסיק. חברת 'Call יכול', למשל, מספקת שירותי מוקד טלפוני שבו עובדים אך ורק נכים. זה כמובן גם יעודד את הכלכלה.
 
"במקביל, צריך כמובן מדיניות תומכת: לא להפסיק לנצח את הקצבה של נכים וזקנים אם הם עובדים, וכמובן לא להפסיק עבורם את קצבת הניידות. הם יעדיפו את זה בהרבה. צריך מדיניות תומכת לסוג כזה של פעילות - למשל, להקים עסקים חברתיים כמו מסעדת לילית: משקיעים בעסק, הרווחים יחזירו את ההשקעה, והנתרמים גם ייהנו".

באדיבות "כלכליסט"

עבור לתוכן העמוד