קמפיינים מקורים לגיוס כספים לעמותות
"זה נשמע ציני, אבל יש משהו מאוד מתסכל בהתנהלות החברתית שלנו בכל הקשור לעזרה לחלשים" ליאת אבדי טוענת שלעמותות דרושה גישה שונה, יצירתית יותר לגיוס משאבים מהציבור, בואו לקרוא מה היא מציעה
הגדל

זה כבר הפך לשגרה. לפחות פעם בשבוע אני מקבלת טלפון מעמותה זו או אחרת המבקשת שאמסור את נתוני הויזה שלי ובכך אעזור לחלשים. זה נשמע ציני, אבל יש משהו מאוד מתסכל בהתנהלות החברתית שלנו בכל הקשור לעזרה לחלשים. אני גרה בת"א קרוב ל-5 שנים. כמעט בכל טיול בשדרה או ברחוב הראשי, אני נתקלת בפושט יד. מאוד קשה לחלק כסף לכולם. זה לא אפשרי. לפעמים, אני מרגישה שאותו פושט יד בחר בדרך הקלה. אני יודעת שזה לא פוליטקלי קורקט, אבל כשאני רואה אדם שנראה בריא יחסית, שכל כמה דקות מעלים את השקלים שאסף, זה אפילו קצת מרגיז אותי. לעומתו, מסתובבת בשכונה שלי (באיזור הבימה) קשישה אחת, שדוחפת עגלת פרחים ומוכרת אותם. ממה שהבנתי, היא אוספת פרחים קמלים מחנויות פרחים באיזור ובונה מזה עסק. היא מרגשת אותי בכל פעם מחדש. משום שיש לה חזון והיא אינה מתעצלת. אני תמיד שמחה לקנות ממנה פרחים במחירים מופקעים יחסית למצבם הסופני.

לפני כמה שנים, ניגנתי בס בהרכב שנוהל בהתנדבות ע"י המעבד המקסים אלדד שרים ("רוקדים עם כוכבים"). הלהקה שהורכבה מנגנים חובבים (שלכל אחד עיסוק יומי משלו), שמה לה למטרה להופיע למטרת גיוס כספים לעמותות. ניגנו בשביל הכיף ודאגנו שמי שצריך יהנה מהכסף. אל העמותות אנחנו הגענו. אבל כשהיו מתקשרים אלי מתרימים מעמותה זו או אחרת והייתי מציעה את שירותנו, הייתי נתקלת ממש בקיר. אם לא ויזה, אז כלום, תודה.

באופן אישי, אני חוששת שהכסף שאתרום יגיע לעמותות פיקטיביות או למטרות שלא הייתי תורמת להן. אני מרגישה למשל שיש בזבוז אדיר של משאבים בכל הקשור לקידום מודעות. המון פלאיירים וברושורים. כולם נראים אותו דבר, כולם מזהמי סביבה אדירים (בלי קשר לעמותות, אני זוכרת שבתום מסע הבחירות לראשות עיריית ת"א, המדרכות היו מכוסות של פלאיירים של "הירוקים", שיש להם אחלה אג'נדה ירוקה, אבל בפועל, זיהמו גם זיהמו את רחובות תל אביב וגדעו באופן פאסיבי כמה עצים על הדרך).

במדינה אידאלית, עמותות לא היו נדרשות בגיוס כספים. אולי גם חלק מהבעיות לא היו קיימות בכלל. לכן, גיוס כספים הוא עדיין נושא חשוב. האלטרנטיבה היא כמובן מעשים – לכו ותתנדבו. תרמו לעמותות מהכשרון שלכם. מה שנקרא – "פרו בונו". כך תדעו שתרומתכם הופנתה באופן מדוייק למטרה שבה אתם מאמינים.

ולעמותות – נסו גישה אחרת כדי להגיע לאנשים. כסף זה הרבה, נכון, אבל זה לא הכל. אתן יכולות לקבל עזרה במישורים אחרים ולשם כך יכול להיות שצריך להתבצע כאן מהפך תפיסתי. הן בהעלאת מודעות אמיתית (ראו בכך גם חסכון לטווח ארוך) והן בהקצאת משאבים איכותית לצורך עניין זה (מיצינו את עניין הדפוס הבנאלי כאמור).

בואו ניקח למשל נושא קשה וחשוב – ילדים רעבים. כאן, יש פחות מודעות. התפיסה שלנו היא עדיין ברמת "אנשים רעבים", "משפחות רעבות", "עזרו להן להעביר את החג" וכו'. אבל בכמה מקומות בעולם בעיית ילדים רעבים היא רבת מימדים וממוקדת. מה גם, שילדים, מה לעשות, מכוונים לנו הרבה יותר לבטן (המלאה). הנה כמה דוגמאות אלטרנטיביות מהעולם – להגיע בצורה רגשית, בפנייה אישית לא פעם, לצורך העלאת מודעות וגיוס כספים:

קמפיין מדרום אפריקה:


פוסט בבלוג של ליאת אבדי, abadiguard, 24 ביוני, 2010

עבור לתוכן העמוד