שעתם היפה: על נעורים והתנדבות
הגדל

מרטין בובר טען: "הנוער  הוא  הסיכוי  הנצחי  לאושר  של האנושות. סכוי המזדמן  וחוזר, וחוזר  מחדש  וזו-  מאבדת  אותו, וחוזרת  ומאבדת".

מאבדים -  היאך?

דומה  שמעולם   לא  היינו מודעים  וערים כל כך לגילויים  הלא  נעימים, המדאיגים, הבעייתיים  של  בני  הנוער. המחקר  והספרות, אמצעי התקשורת, מערכת  החינוך גם ההורים- כולם  מרבים  לעסוק  בחקר  ובתיאור האגוצנטריות, הנהנתנות והחומרנות, האלימות  הגואה, הניכור  וחוסר  האכפתיות  כמאפייניהם  של   מתבגרים.

בסחף הזה, כאשר  מכל  עבר  עטים  עלינו  קולות,  תמונות ורשמים  של מציאות  קשה, כמעט  נעלמים  מתודעתנו הגילויים  החיוביים, האנושיים  בקרב בני הנוער. 

מעט מאוד ידוע לנו מן  הספרות על אותם  מתבגרים, המתעניינים בנושאים חברתיים,  המתלבטים בשאלות  מוסריות  וערכיות, המוכנים להושיט  יד מסייעת ולהתנדב- " בלי  חשבון".  מעט  מדי ידוע לנו על בני  נוער שמתנדבים  לעשייה קשה, מורכבת, כשהם מנסים  להביא שמחה,  חדוות  חיים למעונותיהם וללבם של  קשישים  בודדים,  כשהם  מתמסרים  לאתגר  חיזוקם  ועידודם  של ילדים הסובלים  ממוגבלויות, או  כאשר  הם   פועלים  לקידום  איכות  הסביבה .

במלים  אחרות:  שעתם  היפה  של  צעירים  אלה  נסתרת  מאתנו  כמעט  לחלוטין. האם  מפני  ש"שעה"  זו  היא  נדירה,  תופעה  שבשולים,  או  שמא  עינינו – המתמקדות  שוב  ושוב  בקשיים  ובחסרים-  מכוונות  ממנה  והלאה?

 

נכון  הוא,  שכמורים,  כהורים,  כמטפלים, אנו  עומדים  לא  פעם  נבוכים  מול משאלות  מנוגדות  ומסרים  סותרים   המתקיימים  אצל   מתבגרים   בו-  זמנית, מעין  " דבר  והיפוכו". מצד  אחד  -הרצון  להיות לבד, עם עצמם, ושאיש לא יטריד, ומנגד- הצורך להיות עם  אחרים, להשתייך . מחד  גיסא-  הדיפת  סמכות  ותלות,  הרצון  בעצמאות, הרצון  להחליט  לבד  על  פי  דרכו,  ובאותה  עת -   הצורך  החזק  כל  כך  שיתייחסו אליהם,  שישימו  לב,  שיגלו  עניין.  מצב  רוח  מרומם  הופך  כהרף  עין  לדכדוך, אדישות  וחוסר  התחשבות  מפנים  מקומם  לפתע   להתלהבות  ורצון  לתרום  ולעשות. רגע  אחד  כעס   עצור   ובעיטות  לכל  עבר,  ובמשנהו  -גילויים  של  רוך,  רגישות ודאגה  לאחר.

דומה שכולנו יודעים זה  מכבר, שלתנועת  המטוטלת  המייסרת  הזו נודעת חשיבות  התפתחותית מרובה,  משום  שדרכה  מגלים   מתבגרים    את  משאלותיהם ומתוודעים   לרצונותיהם,  לכוחם  וגם   לחולשותיהם.   ברם,  מול  התזזיתיות  הזו   של "הנוער  בעל  אלף  הפרצופים"  כפי  שהוגדרו  לאחרונה  בכותרת  של  מאמר עיתונאי,  עומדים  רבים  מבינינו  לא  רק  במבוכה,  אלא  גם  באזלת  יד ובעמדת נסיגה. לשם  מה  נתערב,  אם  ממילא  נעורר  עלינו   רק  תגובות  של  דחייה, אם ממילא  אין  הקשבה   ואין  ערך  לדברים  שנאמר?  למרבה   הצער, ההיסוס  וההימנעות  הללו  מותירים  יותר  ויותר  מתבגרים  במצוקה  של  היעדר  יד מכוונת,  היעדר  נוכחות  בוגר  אוהב  ותומך  בסביבתם.  השאלה,  אם  כן,  חוזרת אלינו: מיהם  בני  הנוער,  ומה  בעצם  הם  רוצים ?

 

סולידריות  חברתית  ואושר  אישי-  האומנם  ניגודים?!


במחקרים  שנערכו  בקרב   מתבגרים  מתרבויות  שונות, במשך  כשני  עשורים, נבחנה  הסתירה  לכאורה  בין  כמיהתם  לסיפוקים  אישיים   לבין  נכונותם  לעשות למען  הזולת. נבחנה   השאלה:  האם  ועד  כמה  מסוגלים  מתבגרים  ליטול  על  עצמם מחויבויות חברתיות,  ולהתמסר  ולתת  מעצמם  למען  רווחתם  של  אחרים?  ואם כן- מה  שכיחותן  של  תופעות  אלה, מה  משמעותן    עבור   הצעירים    וכיצד  ניתן  לטפח  גילויים  אלה  בחייהם?  (Magen, 1998)


מניתוח  תשובותיהם  של   יותר  משלשת  אלפים  וחמש  מאות  נבדקים  התברר, כי  מעבר  להבדלים  על  רקע  תרבותי, מתגלים  מאפיינים  שניתן  להגדירם  כאוניברסאליים: מקרב  כלל  הנשאלים    יותר  משליש  הביעו  משאלות  אגוצנטריות,  הדוניסטיות  ללא כל   זיקה   לאדם  אחר   או   לעשייה  כלשהי. לעומתם   כשליש   מהמתבגרים   בני התרבויות  השונות  הביעו  רצון  מפורש, או   אף  כמיהה  לעשות,  למען   רווחתם  של  אחרים,  לשרת  את  המדינה,  לתרום  זמן  ומשאבים   לסייע  לאנשים  במצבי  קושי  ולעשות  למען  אושרם  של    בני  גילם.   זאת  ועוד:  בקרב   כל    הקבוצות  ובכל  המחקרים    נמצא ,  כי  אותם  צעירים,  שהביעו   רצון    לעזור, להתנדב, לתרום, היו  גם  אלה שדווחו   על  חוויות  של  אושר,  שמחה   והתרוממות.  לשון  אחר:  נראה    כי  חיפוש אחר  אושר  אישי  אינו  בא   בהכרח  על  חשבון  המחויבות  העל-  אישית ולחלופין- הנכונות   לפעול ולהתנדב  למען   שלומם  וטובתם    של  אחרים,  אינה  באה  על  חשבון  השקעת  היחיד  בעצמו.

מסקרים  שונים  שנערכו  בישראל  על  היקף  תופעת  ההתנדבות   בקרב  בני הנוער   עולה,  כי  כ-  23%  מהם מעורבים בפעילות התנדבותית מתמשכת  בקהילה. הם  מסייעים  בבתי  חולים,  חונכים תלמידים מתקשים, חוברים  לקשישים  בודדים,  מסייעים  לילדים  אוטיסטים ,לוקחים  חלק פעיל בעשייה  לקידום  איכות  הסביבה, וככלל- מעורבים בכל מגוון הפעילויות  ההתנדבותיות  שיש  בהן כדי  לחזק  ולהעצים יחידים  וקבוצות   בחברה.  בהתייחס  לכל  המטרות החברתיות  האלה,  נמצא  כי  36%  מן  הנשאלים  בכל  המחקרים  שנערכו  בתרבויות   השונות,  הביעו  רצון  מפורש   להירתם  לעשייתן   כאשר   לא  נשאלו  על  כך  במישרין.

ראוי  להדגיש  כאן:  ממצאים  כגון  אלה  עשויים  להתקבל   באנחת  רווחה  מסוימת. ואולם    משמעותם   העמוקה,  המחייבת,   גלומה   בהנחה  שחיזוק  המאפיינים  והיסודות המייחדים  אותנו  כבני  אנוש- חמלה,  נדיבות,  מסירות, אחריות  - יש  בו  כדי  לצמצם  תופעות   של  רוע,  אכזריות, חוסר  התחשבות, והעדר  רגישות.  משמע: מול  הניסיונות הכושלים, החוזרים  ונשנים  להתמודד  חזיתית    עם  גילויי האלימות   והניכור  בקרב   בני  הנוער,  יש  בממצאים   שהוצגו  לעיל,  משום  הפניית   זרקור   לכוון  אחר  לגמרי.  היינו:  לטיפוח  וחיזוק  המיטביות.

אכן,  לבני  הנוער  יש   צורך   בריגושים,  ביציאה  מן  השגרה,  כמו  גם  צורך בחיזוק  האגו,  בתחושת  כוח  וערך  עצמי.   הצרכים  הללו  יכולים  למצוא  ביטוי ומענה-  הרחק   מן  "הפתרון  "  של  האנטגוניזם  -  בעשייה   מאתגרת,  מחוללת שינוי, ובפעילות  משמעית  המכוונת   לעשות  למען  אחרים,  אך  מזמנת  להם  עצמם חווית  היפעמות,  רגעים  של  חדווה   והכרת  ערך  עצמי.  "  לשמוע   את  האושר של  האנשים  ואת  החיוך  על  פניהם,  בגלל  משהו  שאתה  הצלחת  לעשות,  זה משמח  מאוד.  זה  לא  דבר  ענק,   אבל  זה  נותן  לך  להרגיש    טוב  עם  עצמך."

עדות  אישית  זו  של  תלמיד  מתנדב  מחוזקת   בממצאי  מחקרים  המלמדים, כי בקרב    מתבגרים  אשר  מעורבים  בפעילות   התנדבותית   פרו-  חברתית   שיעור האלימות  נמוך   יותר,  הם   נתונים  בפחות  סיכון  לצריכת  של   סמים  ואלכוהול,  מעורבים    פחות   מאחרים   בפעילות  עבריינית  ומפגינים  חסינות  רגשית  גבוהה יותר. 

יתרה  מזו:  צעירים מתנדבים אלה חווים  רגעי  אושר  בעוצמות   גבוהות  יותר  וחווים  את העולם  כמקום  שטוב   לחיות  בו.   (בן דוד,  חסקין, יורק    ורונאל  2004, סדן 2002, Magen,  1998,  Sherrod,Flanagan  &   Youniss,2002  )               


ראוי  להזכיר  כאן, שבעשור  האחרון    מצטברות  עדויות   לחשיבותה  של  פעילות התנדבותית   גם  בקרב  נוער  בסיכון.  (ראה  למשל  אצל  Youniss et  al.,   2002)

הבחירה  והמחויבות   לעשות  למען  שלומו  של  האחר   הן  ביטויים  של  מסוגלות לעומת  נזקקות,  מסוגלות, התורמת  להעצמה  אישית  של  המתנדב.   מעבר  לכך הוכח, כי כאשר   ההתנדבות  מתבצעת   כחלק  מקבוצה,  היא  מקבלת   גם  מימד  של העצמה  קבוצתית וכי  אותם    צעירים  בסיכון-  יוצאים  נשכרים   ומועצמים  מפעילות אשר  כזו .

דרכים  הולמות  בהפעלת  בני  נוער  מתנדבים

הפעלה  התנדבותית  של  בתי  ספר,  על  מוריו  ותלמידיו, או ארגון של כתות  שלימות  לעשייה   התנדבותית  בקהילה -  בהנחיה   מיומנת  וראויה  , תוך  מעקב  צמוד,  תומך   ומעודד    וקבלת  היזון  חוזר  -  יש   בה  כדי  לאפשר   חוויה  מכוננת, המעניקה   למתנדבים  הצעירים    אפשרות   להפגין  יזמה, אחריות   ועצמאות, ולחוות   תחושה  של  ערך  עצמי  ושייכות.  בה  בעת,  הפעלה  שכזו  מגבירה  את  תחושת  הסולידריות  ויוצקת    ערכים  הומניים   באווירת  בית  הספר. 

עם  זאת  חשוב   להיות  ערים    למורכבות  המלווה  את  תהליך   הנתינה. בעוד  אנו  מכשירים  את   הצעירים  למערכת  יחסים  שיש  בה  נתינה  וקבלה,  כאשר  הם  המעניקים , הנותנים,  יש  לתת  את  הדעת  לכך  שלא   תהיה  זו  מערכת  המופעלת    בתוקף  כוחו  של  האחד  וחולשתו  של  האחר.  חשיבות  מיוחדת  נודעת לפיתוחם  של  יחסי  נדיבות  הדדיים.   קרי: בנית  מערכת  יחסים המושתתת על  יחסי  גומלין  ומאפשרת  צמיחה  הדדית  של  הנותן  והמקבל. מכאן-  החשיבות המופלגת  שנודעת  לתהליך  הכשרתם   של  מי  שמפעילים  בני  נוער  מתנדבים. 

ההתנדבות  בליווי  מבוגר  מיומן   מציבה  בפני  המתבגר   מראה , המשקפת  לו את כישוריו, את   יכולותיו  וחולשותיו , את   דרכי  ההתמודדות  שלו   במצבים המזמנים  לעתים  דילמות  וקושי,  אך  גם  ניסיונות  קבלה  ונתינה   שאין  להם חלופה: "הניצולה  שאצלה  אנחנו  מבקרות  היא  אישה  מיוחדת.  היא  לימדה  אותנו על   החיים יותר  ממה  שיכולנו   ללמוד במשך  חיים  שלמים.  אומנם  אנחנו  מתנדבות אצלה,  אבל  היא  עושה  בשבילנו  יותר  ממה  שאנחנו  עושות  בשבילה."

 

צפורה  מגן, פרופ' אמריטוס-  אוניברסיטת  תל-  אביב. יו"ר  הוועדה  המקצועית  נדב-  המרכז  הישראלי  להתנדבות  נוער  וצעירים.

ביבליוגרפיה

בן  דוד,  ב.מ.,  חסקי-לוונטל,ד.,יורק,א.,  רונאל,נ. (2004)

ההתנדבות עובדת:  ממצאי  מחקר  על  מתנדבים  והתנדבות במרכזי  מידע  וייעוץ  לנוער, "הפוך  על  הפוך".

המרכז  הבינתחומי  לחקר  מדיניות  וטיפול  בילדים  ונוער, בית  הספר  לעבודה  סוציאלית,  אוניברסיטת  תל-  אביב.

סדן,א. (2002) העצמה  ותכנון  קהילתי .  תל- אביב: הקיבוץ  המאוחד

 


Magen,Z.(1998)  Exploring  Adolescent  happiness:

Commitment,  Purpose  and  Fulfillment.
Sage  Publications  London:

 


                         Sherrod,L., Flanagan,C. & Youniss  J  (2002)  Dimentions  of

                   Citizenship  and  opportunities  for  youth  development.  What,  why,

                                When,   Where , and  who  of  citizenship  development.

     Applied  Developmental  Science  ,6(4) : 264-272


                 
                      Youniss,j. Bales, s  & Christmas-  Best,v. (2002)   Youth  civic

                     engagement   in  the  twenty-first  century.

                         Journal  of  Adolescence  12 (1) :  121-148

 


עבור לתוכן העמוד