דרך אחרת: טיפוח המיטביות- מול התגברות האלימות

שוב נחרדנו כולנו מול מסך הטלביזיה, ולמקרא התיאורים בעיתונות, בהם נחשפים גילויי   אלימות  מזעזעים המתרחשים במסגרת בית הספר. התעללות בחברים, פגיעה במורים, מעשי אונס, סתם   וונדליזם. ואנו עומדים חסרי אונים מול  תופעה חברתית מדאיגה וכל שאנו שומעים מפי מחנכים ומומחים הוא- הגברת הענישה. אכיפה של חוקים, שינקטו לאחר מעשה, בבחינת -יראו וייראו. עונשים חדשים, איום נוסף, אמצעי הרתעה. כל אותן דרכים בהן כבר נקטו והוכחו כבלתי יעילות- מבקשים עתה להגביר, לחזק.  

לעומת דרכים אלה - מוצעת כאן גישה שונה, גישה הממליצה על: חיזוק והעצמה של גילויים אנושיים, שיש בהם כבוד הדדי, רגישות לאחר, גילויים של חמלה, של נדיבות, של  אכפתיות- כל אותם קווים, המייחדים אותנו כבני אנוש. כי  כאשר בוחנים מה המשותף לכל מיגוון גילויי האלימות, שאנו עדים להם, מגלים, כי הקו המאחד  הוא תהליכים של דה- הומניזציה, שאנו מוצאים להם סימנים לא מעטים בחברתנו. דה-  הומניזציה, ש משמעה: ניתוק  האדם  מהיסודות האנושיים שקיימים בו, התרחקות מרגש אנושי, ריחוק רגשי מכל המתרחש סביב, העדר רגישות לבני אדם אחרים ותחושת חוסר שייכות ,חוסר  אכפתיות למתרחש סביב, מעין אטימות לכל שהוא אנושי.

השאלה שמערכת החינוך נדרשת להתלבט בה היא: כיצד ניתן לצקת תכנים הומניים במסגרת  בית הספר. באילו דרכים אפשר לעורר בצעיר רגישות לאחר? איך לעורר את  ההתיחסות וההתבוננות לעולמו של השני, השונה? מה יש לעשות כדי לפתח בצעיר אכפתיות, מעורבות, נכונות לקחת חלק ולהושיט יד ? במלים אחרות: איך נפעל  להומניזציה של מערכת החינוך?? כי רק בחיזוקם ובהעצמתם של גילויים הומניים, (הקיימים   בכולנו   כבני   אנוש  )ניתן  לצמצם   תופעות   שיש    בהן  רוע,  אכזריות,  והעדר  רגישות.אכן,  לבני  הנוער  צורך   בריגושים,  ביציאה   מהשגרה,  כמו  גם  צורך בחיזוק   האיגו,  בתחושת  כוח  וערך  עצמי,  וחלקם    מדמים  להשיג  מענה 

לצרכים אלה במעשים אלימים, יוצאי דופן. אך כאשת חינוך וכחוקרת אני מבקשת לטעון, כי  כאשר  אנחנו מאפשרים לצעירים את אותם ריגושים בפעילות חברתית משמעותית, מחוללת  שינוי, פעילות, המכוונת לסייע לאחרים, לתרום לשיפור מצבם מתוך ענין בטובתם, חווים נערים ונערות   רגעים של היפעמות, חדווה וכן גם הכרה בערך עצמם. הכוונה נכונה והפעלה של בני נוער   בעשייה למען אחרים, כמו גם מעורבות שבאה להיטיב עם החברה כולה, יש בהם כדי לחזק את  היסודות האנושיים הטמונים בכל אחד, ולצמצם את אותן תופעות של פגיעה של אדם באדם.

עבודות מחקר שנערכו בישראל ובעולם מלמדות, כי בקרב קבוצות בהן מופעלים צעירים בעשייה   התנדבותית לחיזוקם והעצמתם של אחרים, תופעות האלימות מצטמצמות. כך גם התברר, כי   יחידים, המעורבים בפעולות התנדבות הם פחות אלימים מחבריהם הדומים להם במאפיינים  אחרים. טוב תעשה מערכת החינוך, אם תבקש את הדרכים הראויות לחזק ולטפח את הטוב,  האנושי והיפה שקיים בקרב הלומדים בה.

                                                          צפורה   מגן

                                                          המרכז להתנדבות נוער בישראל

                                                          פרופ.   אמריטוס

                                                          בית  ספר  לחינוך

                                                          אוניברסיטת  תל- אביב

עבור לתוכן העמוד