המועצות המקומיות להתנדבות: חשיבותן בעולם ההתנדבות
הגדל

בשנת 1987 המועצה הלאומית להתנדבות החלה לפתח ולעודד מועצות מקומיות להתנדבות. היו כבר מספר מועצות בארץ: בחיפה, בחדרה, ברמת השרון ובתל-אביב, והתארגנו מועצות חדשות בירושלים, בבאר-שבע, בחולון, ברחובות ובמקומות אחרים. השם של המועצות אז היה "שולחנות עגולים". מרכזת הפרויקט הייתה עו"ס אתי פרץ, לאחרונה יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. אסתר זיכלינסקי, היום מרצה במכללת בית ברל, חקרה את המועצות ופרסמה את ממצאיה במאמר בשנת 1993.

מטרות המועצות היו שתיים: ראשית-כל, לעודד את ההתנדבות, המתנדבים והארגונים הוולונטריים במישור המקומי. ההתנדבות הבסיסית היא מקומית-קהילתית; ילדים, נערים וגם מבוגרים באים לסייע לאלו הזקוקים לעזרה בסביבותיהם, וההתנדבות הבלתי-פורמלית והעמותות המקומיות שואבות את תמיכתם, במשאבים ובכוח-אדם, מאלו הגרים בקהילה. המתנדבים תורמים, בין אם זה זמנם ומרצם ובין אם זה כספם, לשכניהם הקרובים אליהם, ונתרמים מהפעולה, מועצמים ממנה. במצב זה כולם זוכים: המתנדבים והנעזרים, והקהילה כולה, המוסיפה למאגר ההון החברתי שלה מתוך מאגרי ההון האנושי של המתנדבים.

מטרה שנייה המושגת בפיתוח המועצות המקומיות להתנדבות היא התיאום והשיתוף בין המתנדבים ולבין ארגוניהם. אין כוונות טובות תמיד מספיקות, ולעתים התנגשות בין פעילות התנדבותית אחת לרעותה גורמת לאי-השגת היעדים של כולן. אלו "נופלים בין הכיסאות" בזמן שאחרים מקבלים פעמיים, אלו אינם זוכים לגייס מתנדבים בזמן שאחרים מרגישים שאין למתנדביהם תעסוקה, ואף מתנדבים מארגונים "מתחרים" מתקוטטים ביניהם על הזכות לסייע למשפחות וליחידים. את כל התופעות האלו ניתן למנוע ע"י תיאום ושיתוף בין ארגוני המתנדבים, גם במישור המקומי. ישנם משימות רבות שאין ארגון וולונטרי אחד מסוגל להרים לבדו, אך שיתוף פעולה מתוכנן ומוסכם עשוי להגיע לתוצאות הרבה מעבר ליכולת של עמותה מקומית בודדת.

כפי שהארגונים הארציים משתפים פעולה ומיוצגים בגופים ארציים כמו המועצה הלאומית להתנדבות, כך הארגונים המקומיים והסניפים המקומיים של עמותות ארציות יכולים לסייע זה לזה, לפתח התנדבות ולקדם את המתנדבים המקומיים, ולהביא פתרונות יעילים לצרכיהם של אלו הזקוקים לעזרתם.

(אייר תשס"ז, אפריל 2007)

עבור לתוכן העמוד