דוגמה והשואה - ניצולי שואה מתנדבים ביד ושם
הגדל

אף שהשואה היא חלק כואב בחייהם ולא פעם רודפת אותם בחלומותיהם, הם מגיעים באדיקות פעם בשבוע ולעתים אף יותר להתנדב ביד ושם. הם מקטלגים, מתרגמים, עורכים מסמכים, מדריכים קבוצות, עוזרים במילוי דפי עד, גובים עדויות, עונים לשאלות הקהל במודיעין וגם מספרים את קורותיהם בשואה לבני נוער ולחיילים. מה מניע את אותם ניצולים – על אף הקושי המובן – לגעת בנושא באינטנסיביות כזו? רובם רואים בהתנדבות שליחות, חלק מהם רואים בה גם כלי להתמודדות עם הכאב.

ביד ושם עובדים כ-150 מתנדבים. בהם ניצולי שואה, השותפים לפעילות ההנצחה של יד ושם בכל המחלקות והתחומים. בשל קוצר היריעה נזכיר בכתבה זו רק מתנדבים אחדים, אך היא מוקדשת לכל המתנדבים ביד ושם. "המתנדבים הם חלק בלתי נפרד מיד ושם. אנו יכולים רק להצדיע לאותם ניצולים אשר בחרו להקדיש את חייהם למען זיכרון השואה על אף הקשיים הנפשיים בהתמודדות עם הזיכרונות". מציין יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו, "עבודתם היא תרומה של ממש לזיכרון השואה ולהוראת השואה ברב בני הנוער".

המבקרים בהיכל השמות במוזיאון לתולדות השואה יפגשו בו את הרב יוסף שכטר. "יום אחד הגעתי לביקור ביד ושם, ונכנסתי להיכל השמות כדי לעשות עבודת שורשים על משפחתי. ראיתי את הכמות האדירה של העבודה שיש שם ואת ערמות הדפים, הבנתי שאני רוצה לעזור והחלטתי להתנדב". הרב שכטר, ניצול שואה, נולד בווינה ב-1931. שכבשו הנאצים את וינה, ברחו הוא ומשפחתו לבלגיה, אחר כך ברחו לצרפת וב-1941 הצליחו להגיע לארצות הברית, שם הוסמך יוסף לרבנות, וב-1972 הוא עלה לישראל. מ-1988 התנדב ביד ושם במשך שנתיים, אחר כך עבד ביד ושם עד פרישתו ב-1996, ומאז הוא שוב מתנדב. הרב שכטר מאייש את הדלפק בהיכל השמות פעמיים בשבוע ועוזר למבקרים למלא דפי עד ולערוך חיפוש במאגר השנות: "אם אני יכול לעודד מישהו למלא דף עד, זה הדבר החשוב ביותר שאני יכול לעשות. לא אשכח כיצד לפני כמה שנים נכנסה אישה מבוגרת להיכל השמות. בשל מחלת הפרקינסון היא לא יכלה למלא את דף העד בעצמה ואני עזרתי לה. מילאנו יחד את השם הפרטי, את שם המשפחה, ובמשבצת הגיל היא ביקשה לכתוב "שנתיים וחצי". היא הוציא תמונה של ילדה, ושאלתי אותה: " מה הקרבה שלך לילדה זאת?" האישה ענתה בשקט: "זו הבת שלי". רחמי נכמרו עליה, ואז הבנתי את עוצמת הרגע – רק אחרי יותר מ-50 שנה אזרה האישה אומץ למלא דף עד על בתה שנרצחה בשואה".


הרב שכטר גם מופקד על תיקונים הנעשים בדפי עד בעקבות פניות של גולשים למאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה. "על משקל המשפט של דקארט אני יכול להגדיר את עבודתי כאן: אני מתקן – משמע אני קיים. הדיוק בפרטים חשוב מאוד באיתורו של הקרבן על ידי משפחתו במאגר הממוחשב וחשוב להנצחתו. בזה שכרי".

כבר יותר מ-20 שנה היא מגיעה ליד ושם, לעתים גם ארבע פעמים בשבוע, בחום ובגשם, מדריכה קבוצות של צעירים ושל מבוגרים מכל העולם ולעתים גם נותנת עדות – רינה קווינט. רינה נולדה בשם פריידל ליכטנשטיין (Fredzia Lichtenstein) בפיוטרקוב טריבונלסקי  בפולין. היא הייתה בת שש כאשר כבשו הנאצים את פולין. בזמן המלחמה הייתה בגטו, ברחה עם אביה למחנה עבודה של גברים בצ'נסטוכובה וכדי לשרוד שם התחזתה לילד. אחר כך ברחה והגיעה לברגן-בלזן, שם הייתה עד השחרור. כל משפחתה נרצחה בשואה, ולאורך המלחמה לקחו אותה תחת חסותן נשים שראו בה כבת. "היו לי שש אמהות", מספרת רינה אחרי המלחמה היא הועברה לשוודיה ומשם עם משפחה המאמצת הגיעה לארצות הברית. בארצות הברית נפטרה אמה המאמצת, ומשפחה אחרת אימצה אותה.


"יש בי תקווה, בסיורים שאני עורכת ביד ושם, לפגוש מישהו שיאמר לי: 'הכרתי את הורייך', אבל זה מעולם לא קורה, אני חושבת שהעובדה ששרדתי היא זכות גדולה, אך יש בצדה גם אחריות גדולה, אני חוששת שהשואה תהיה בעתיד רק פיסת היסטוריה, ולכן חשוב שסיפור יסופר מהזווית האישית כי למיספרים בלבד אין משמעות".


לעתים ההתנדבות היא עניין משפחתי – רות ויסף מיטלמן. שניהם ניצולי שואה, מתנדבים ביד ושם. "אשתי השפיעה עליי", אומר יוסף שמתנדב בארכיון. "כאשר יצאתי לגמלאות חיפשתי מקום להתנדב בו, ובעקבות אשתי הגעתי ליד ושם. העבודה כאן נוגעת בעברי. פעם קטלגתי תיק בארכיון, ובו רשימת שמות של אנשים מהאזור שגרתי בו בסלובקיה. אלו אנשים שממש הכרתי היכרות אישית". יוסף הוא מתנדב חדש לעומת אשתו רות – היא מתנדבת ביד ושם מ-1988, רות, ניצולת מחנה רוונסבריק, נולדה בברטיסלבה שבסלובקיה ב-1925: "כשהתחלתי להתנדב כאן זה היה עבורי כמו לתפוס את השור בקרניו. העבודה כאן עוזרת לי להתמודד עם השואה ועם הזיכרונות הקשים". עם רות מתנדבות בתרגום טקסטים למוזיאון לאומנות גן יונה שלגי, ארנה שרון, שתיהן ניצולות שואה, ודורה עופר שהצטרפה אליהן לפני חמש שנים.

לפני כמה חודשים, אחרי 23 שנות התנדבות, נפרדה שושנה שטרק, ילידת סלובקיה וניצולת אושוויץ, מיד ושם. שושנה עזרה לצוות המוזיאון בתרגום ובמכירה של קטלוגים ובכל מה שהיה נדרש. "כשהתחלתי להתנדב היה לי מאוד קשה מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי למקום שחלק מהעבר שלי ומהזיכרונות היה שם. אך עם הזמן הרגשתי שההתנדבות הקלה עליי כי ידעתי שבעצם התנדבותי אני מעבירה לדור הצעיר את זיכרון השואה. אני פשוט אהבתי לעשות את זה", סיפרה שושנה. "שושנה לא יכלה לנוח לרגע, בזמן שהיא איישה את דוכן המכירות, היא גם תפרה את הסימון המספרי על חפצים מאוסף החפצים שלנו", ציינה מנהלת אגף המוזיאונים יהודית ענבר "החום שהיא הקרינה והחריצות שלה יוצאי דופן. אנו מאחלים לה בריאות, נחת ואריכות ימים".


כבר 13 שנים שמשה אבלם, ניצול שואה יליד הונגריה, מתנדב בספריה ביד ושם – מסמן וממין ספרים. בשלוש השנים האחרונות הוא גם עוזר בהיכל השמות בהקלדת שמות. מאז יצא לגמלאות,אחרי עשרות שנים של עבודה בהנהלת המכס משה מגיע מדי יום ליד ושם. " תמיד התעניינתי בשואה. כל ספר חדש על השואה קניתי מיד, ולכן החלטתי שכאשר אצא לפנסיה, אתנדב ביד ושם. העבודה נותנת לי סיפוק גדול כי אני עושה משהו למען זיכרון השואה ובעצם גם למען זכרם של בני משפחתי שנרצחו באושוויץ".


ישראל אבירם, איש עדות, רואה בהתנדבות שלו חובה. זה יותר מ-12 שנים הוא מגיע לבית הספר המרכזי להוראת השואה, פעם-פעמיים בשבוע, כדי לספר את קורותיו בשואה בעיקר לפני משלחות צה"ל היוצאות לפולין וגם מצטרף אליהן בתפקיד איש עדות "אני ממלא את חובתי! בזכות מה, שרדתי? רק כדי לדבר! אף שכל עדות מאוד מתישה אותי ולעתים אף אינני נרדם בלילות אחריה, אמשיך לתת את עדותי".

הוזן ע"י ליאור ברנד

עבור לתוכן העמוד