תושבי דרום ת"א מנסים להדבר עם הפליטים ,באזור מגוריהם.
25/10/2010
הגדל

          
   
 
פליטים ותושבים בחצר בקרית שלום, השבוע
  
  זה היה שבוע מורכב וטעון בדרום תל אביב: הסתיימה תקופת ההמתנה של משפחות ילדי העובדים הזרים המועמדים לגירוש, ולאזור באו עשרות מתנדבים כדי לאתר ולצלם את פקחי יחידת עוז של משרד הפנים. לזה התווסף סיור של תושבי שכונות ותיקים, שמתנגדים לנוכחות הפליטים הזרים. הם הזמינו את השר מיכאל איתן לראות את המצב ברחובות.

אבל במצב הזה קרה גם דבר לא רגיל: בערב יום שלישי השבוע, בחצר ביתה של אחת מפעילות שכונת קרית שלום בעיר, התכנסה קבוצת פעילים (רובם מהשכונה), עם נציגי שני ארגוני סיוע לפליטים, ועם פליט מדרפור. זה היה במפגש טעון שרובו, כך נדמה, נועד להוצאת קיטור והטחת האשמות של תושבי השכונה. ובכל זאת מדובר בניסיון ראשון להידברות והקשבה.

תושבי שכונה דרום תל אביבית, רבים מהם בעלי דעות קיצוניות נגד המסתננים, פגשו את נציגי הצד השני. במקום נכח גם אחד הרבנים שחתם על העצומה נגד השכרת הדירות למסתננים.

שתיקה השתררה כשא', פליט מדרפור, סיפר על אביו שנשחט לעיניו בסכין, ועל משפחתו שנרצחה ברובה ביום אחד. "להיות פליט זו לא בחירה", אמר. "סודאן זו מדינה שבה האדמה שלי, המשפחה שלי. יש הבדל בין פליט למהגר עבודה. רוב הפליטים אינם מהגרי עבודה. יש בעיות וסכנה, אז הם בורחים מהמדינה. הייתי בכלא קציעות, שחררו וזרקו אותי בגן לוינסקי. אני בתל אביב, ומאוד מתגעגע למדינה שלי. אפילו אם ייתנו לי את דרום תל אביב או צפון תל אביב, בעבורי זה לא שווה את המדינה שלי".

א', שהודה לעם היהודי כמה פעמים, הוסיף: "אף פליט לא בא עם מיליגרם סמים. אף אחד לא בא עם בקבוק יין או וודקה. אנשים עושים את זה עכשיו כי אין ברירה". בסיום דבריו אמר א' "אני מקווה שיהיה שיח בין הפליטים לשכונה שהם גרים בה. לגרש לא נראה לי פתרון חכם".

נציגי ארגוני הסיוע לפליטים הסבירו לתושבי השכונות את הרקע של המסתננים ובעייתיות טיפול המדינה בהם. "בואו נעשה עבודה משותפת", אמר רונן חלבי, נציג ארגון אס"ף. "אם ייעלמו הפליטים, דרום תל אביב לא תהיה צפון תל אביב. אני רואה בתופעת הפליטים הזדמנות לפתוח את הלב". נציגת ארגון אחר הציעה סיורים שבהם ייעזרו התושבים בסודאנים שיבקשו מבני ארצם לא להפריע לתושבים. בינתיים ההצעה לא התקבלה.

"ההידברות לא שכנעה אותי", אמרה צילה יצחק, פעילה משכונת קרית שלום, שציינה שהמפגש רק חיזק אותה בדעתה. "המדינה לא תוכל להכיל אותם. צר לי על מה שהם עוברים, אבל מדינה יש רק אחת". גם רונן חלבי, מנכ"ל ארגון אס"ף, יצא מהמפגש בתחושת החמצה: "יש הרבה כאב, ואני מקבל את זה שיש בעיה לדרום העיר וגם לפליטים. אני מרגיש החמצה שאנחנו לא יוצאים למאבק משותף ובמקום זה נאבקים אחד בשני".

חברת מועצת העיר ותושבת השכונה, יעל בן יפת, בטוחה שהמפגש פורץ דרך. "זו אוכלוסייה מוחלשת שמוכנה להסיק מסקנות אחרי הפגישה. אני חושבת שאנשים הבינו שאפשר לשתף פעולה. אצל חלק מהאנשים, הערב פתח את הראש לכיוונים אחרים".

לעומת זאת, דעת תושבי השכונות שהזמינו את איתן לסיור היתה ברורה: הם רואים במסתננים איום לביטחון האישי שלהם, ואיום דמוגרפי לישראל. "אנחנו לפני אסון לאומי חברתי", אמר אחד. "אתה רואה מה קורה במערב אירופה. זה יקרה גם פה אם הממשלה לא תפעל".

אבל לצד הקו המיליטנטי הזה, המובל בתקשורת על ידי "הוועד להוצאת השב"חים", יש גם פעילי שכונות אחרים, ששבים ואומרים שאין מדובר בגזענות אלא בחוסר היכולת של השכונות החלשות להתמודד עם אוכלוסיית הזרים. באדיבות -הארץ.


 

עבור לתוכן העמוד