התנדבות ואקטיביזם מעשירה את הסטודנטים
הגדל

התנדבות ואקטיביזם – אתגרים מעשירים לסטודנטים
לסטודנטים הלומדים לתואר ראשון יש זמן פנוי.  גיא צ'רני מתא אופק באוניברסיטה העברית מאתגר את הסטודנטים בהתנדבות לפעילויות שונות, כמו גם לפעילות פוליטית.  הוא מבטיח שמי שייענו לאתגר ייצאו נשכרים
מסקנות ועדת גבאי שפורסמו השבוע בנוגע לתקצוב האברכים אומנם לא הוכיחו עמוד שדרה איתן של מקבלי ההחלטות במדינה אל מול העסקנות החרדית, אך הן הוכיחו דבר אחר. הן הוכיחו ש-300,000 סטודנטים יכולים להשפיע על מה שקורה במדינה שלנו. הן הוכיחו שכאשר הסטודנטים יוצאים לרחוב לא ניתן להתעלם מכך. הן הוכיחו שלנו, הסטודנטים, יש כוח. על מסקנות הוועדה ניתן להתווכח, אך הן מסמנות שינוי בתפיסה, ושינוי זה הוא מסמר ראשון בארון. יש לעמוד על כך שהמסקנות יבוצעו עד תום, וכמובן שיש להמשיך להיאבק על חלוקת נטל ראויה יותר במדינה שלנו, למען עתידנו. הדבר שהייתי רוצה להתמקד בו במאמר קצר זה, הוא הכוח הסטודנטיאלי, שימוש נבון בכוח זה, ואופי השימוש בו, לטובת המדינה והסטודנט עצמו.
קיים משל על חמור, שאם ייקשר לשער האוניברסיטה בתחילת שנה א', יצא תוך שלוש שנים עם תואר ראשון.  כסטודנט שנה ב', עם מעט ניסיון אקדמי, אני נוטה להתחבר למשל זה.  לא מכיוון שאני חמור (לדעת הרוב, לפחות), אלא מכיוון שאני סבור שלימודים לתואר ראשון הינם שלב בחיים, שאם בודקים את הזמן שמושקע בהם נטו, מגלים שהוא קטן ממה שסוברים בתחילה.  קיים זמן פנוי לעיסוקים נוספים.  בנוסף, קיים החשש הידוע בליבו של כל סטודנט – לסיים את התואר הנכסף, ולגלות אחרי שלוש שנים שהוא לא ממש יודע מה הוא רוצה לעשות עם התואר ובכלל.  כנגזרת של מצב זה, לעיתים קרובות, סטודנטים שמסיימים תואר ויוצאים אל שוק העבודה, נוטים להתחיל לעסוק בנושאים שלא ממש קשורים אליהם, לא מעניינים אותם, ובסופו של יום גורמים להם לחזור לא מאושרים לדירתם הצנועה.
אני מבקש לחבר בין המשל לחשש, ולהציע לסטודנטים פתרון חלקי לבעיה – פעילות סטודנטיאלית. עבודה, התמחות, התנדבות, ובמילים אחרות – התנסות ואקטיביזם. התקופה הסטודנטיאלית הינה הזמן האידיאלי להתנסות. התנסות שתורמת רבות לעיצוב הכיוון בו ירצה אותו סטודנט לבחור בחייו. כך יוכל ללמוד מהם התחומים שמעניינים אותו בסופו של יום, ולא פחות טוב, במה אינו מוצא עניין כלל. בדרך זו ימנע מלגלות זאת בשלב מאוחר יותר בחייו, ויוכל להמשיך ולבחון נושאים אחרים שאולי קרובים יותר לליבו.
בזמן הפנוי תוך כדי הלימודים, אפילו אם הוא מסתכם בכשלוש שעות שבועיות בלבד, ניתן להכניס התנסויות שיתרמו רבות.  ניתן לבצע התמחות במשרדים ממשלתיים, אשר נותנים מושג לגבי עבודה במשרד ציבורי גדול וידע בתחומים הספציפיים של המשרד, וכן ידע כללי בניהול פרויקט.  ניתן להתמחות בכנסת, בתור עוזר, התמחות אשר מאפשרת לסטודנט לצעוד במסדרונות בהן מתקבלות ההחלטות, להשפיע ולהתדיין עם האנשים המשפיעים ביותר במדינה, ולקבל ניסיון בנושאים פוליטיים, פרלמנטרים, חברתיים וכן בפעילות בעלת אופי משרדי.  ניתן להתנדב בעזרה לתלמיד בפר"ח, שם ניתן לגלות אם תחום החינוך והחניכה, הוא התחום הקורץ.  ניתן להתנדב ב"ילדי הלילה" ולהבין אם התחום הסוציאלי הוא המתאים, וכמובן, ניתן לבצע התנדבות ופעילות בתא פוליטי בקמפוס או באגודת הסטודנטים, שלרוב מתעסקים בכל הנושאים הבוערים – פוליטי, כלכלי, חברתי, אזרחי ועוד, ומקנים יכולות רבות כגון ניהול, עבודה עם אנשים, דיבור מול קהל ופיתוח והרמת פרויקטים.  התקופה הסטודנטיאלית היא פרק הזמן הראשון והאחרון שניתן לעשות את הדברים הנ"ל.
הדבר החשוב והנהדר בעיני, הוא שקיים רווח כפול.  אישי, אך בנוסף, חברתי. תוך כדי ההתנסות אנו מוצאים מזור לאותו חשש שבו נצא מדלתות האוניברסיטה ללא רעיון מבוסס לגבי היכן אנו רוצים להמשיך את חיינו, אך גם עוזרים לאנשים שזקוקים לנו בחברה, ומשפרים אותה. כל מתנדב ומתמחה מביא עוד אוזניים קשובות לתלמיד פר"ח, וכן לאזרח שממתין לתגובתו של ח"כ זה או אחר לפנייתו, עוד זוג ידיים לעשייה למען עובדי קבלן ופגיעה בזכויות אזרח, עוד רגל לדחוף בדלתות הבירוקרטיה, עוד קול לשיח הציבורי. כל זאת בנוסף לכך שהוא מקדם את עצמו למען עתיד תעסוקתי שיהיה טוב יותר עבורו.
לאחר שלוש שנים בהן לומדים, עובדים, אך גם מתנסים בתחומים כאלה, היציאה לשוק האזרחי תהיה פשוטה יותר, והחברה האזרחית עצמה תהיה טובה יותר. יש לנו את הזמן והכוח לשנות.  לעצמנו, ולחברה. אולי זה בעצם אותו דבר.
גיא צ'רני, תלמיד שנה ב' פכ"מ באוניברסיטה העברית ופעיל ב"תא אופק"  

עבור לתוכן העמוד