גיא שהיה חולה סרטן, חונך מתנדבים
גיא תבורי, בן 26, חלה בסרטן שלוש פעמים, והבריא. בימים אלו הוא חונך מתנדבים שבאים לבתי חולים לשמח חולים, ומתוך ניסיונו הוא חולק גם איתנו "טיפים" להתנדבות מוצלחת...
הגדל

מחלת הסרטן כמורה דרך לחיים
גיא תבורי, בן 26, חלה בסרטן שלוש פעמים, והבריא. בימים אלו הוא חונך מתנדבים שבאים לבתי חולים לשמח חולים, ומתוך ניסיונו הוא חולק גם איתנו "טיפים" להתנדבות מוצלחת . 
 
חבר טוב אמר לי פעם "אלוהים נותן מתנות למי שמוכן לקבל אותן". רוב האנשים לא יקשרו את המילה "סרטן" עם המילה "מתנה", אבל עבורי – בהיסטוריה הפרטית שלי – מחלת הסרטן היתה הכלי שבאמצעותו קיבלתי מתנות יקרות ערך שמלוות את חיי גם כיום, כשאני אדם בריא.
 
מיד עם שחרורי מהצבא עברתי לגור ולעבוד בהולנד. בתקופת החגים, כשבאתי לביקור מולדת, התחלתי להרגיש כאבים בכתף וחולשה. אחרי סדרה אינסופית של בדיקות מסוגים שונים, הגעתי אל שולחן ה-CT לצילום.  
הבדיקה הראתה מיד שיש לי גידול בסדר גודל של אגרוף בחזה.
 
עברתי חצי שנה של טיפולים כימותרפיים ועוד חודש של הקרנות. לאחר סיום הטיפולים, חזרתי להולנד לשגרת חיי. כמה חודשים מאוחר יותר, באתי לישראל לביקורת רפואית, והתברר שהסרטן חזר שוב. נשארתי בארץ כדי לעבור כימותרפיה ותהליך השתלת מוח עצם עצמית, וכחודש לאחר ההשתלה שוב חזרתי להולנד.
 
חצי שנה לאחר מכן, והנה הסרטן מופיע שוב. הפעם החלטתי שבמקום לקטוע את שגרת חיי בפעם השלישית, אעבור את סדרת הטיפולים המתוכננת בהולנד. עברו ארבעה חודשי כימותרפיה, ולאחריהם התגלה אחי הקטן כתורם מתאים להשתלת מוח עצם. הוא הרוויח שני ביקורים באמסטרדם על חשבון הביטוח הרפואי ההולנדי שלי...
 
את ההשתלה עברתי בנובמבר 2009. באפריל 2010 חזרתי סופית לגור בישראל, מתוך הבנה שאני רוצה לתמוך ולעזור לאנשים בכלל, ולחולי סרטן בפרט.
 
כיום אני מרצה בבתי ספר על היכולת לשלוט באיכות החיים ללא תלות בנסיבות. כמו כן, אני מעביר הרצאות בבתי חולים מול קבוצות מתנדבים, על מנת לתת להם חומר למחשבה לפני המפגש עם החולים במיטותיהם. אני לומד ליצנות רפואית ומנחה קבוצות "תנופה"- קבוצות העצמה למתמודדים עם סרטן.
 
בכל תקופת המחלה רכשתי הרבה תובנות הנוגעות להשפעה המכרעת שיש למצבו הנפשי של החולה על הרגשתו והחלמתו, ואשתדל להעביר לכם חלק מהן על מנת שתוכלו לשרת ולהתנדב בצורה איכותית וטובה יותר.
 
א. היו רגישים
הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא ההבנה שכל אדם הוא שונה. כל אחד מאיתנו אוהב מאכלים מסוימים, צבעים מסוימים, ומוזיקה מסוימת, וכך גם לגבי המטופלים בבתי חולים - כל אחד מהם היה רוצה דבר אחר. ישנם כאלו שאינם מעוניינים בשיחה, ואילו יש אחרים שרק מייחלים לאוזן קשבת.
 
ההבנה שכל אדם הוא עולם ומלואו היא חשובה ואף קריטית. יש לגשת אל כל מטופל ברגישות רבה. יש מקרים שהמתנדב, מתוך מבוכה וחוסר ידיעה איך לפעול, מטריד יותר משמועיל.
 
היו ערים למקום שבו המטופל נמצא, ובמידה ואתם לא בטוחים שאלו את השאלה הפשוטה - איך אפשר לעזור?
 
ב. הסתכלו על מה שיש
הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות כשפוגשים אדם חולה (או למעשה כל אדם הסובל מפגיעות כלשהי) הוא לרחם עליו. עליכם לזכור שאין שום עזרה ברחמים, ההיפך הוא הנכון!
אינני טוען שצריך להתעלם מהמחלה. כל עוד המטופל מעוניין בכך, אפשר להתעניין ולשאול עליה, אך חשוב שזה יהיה מתוך סקרנות וקבלה.
 
הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות יהיה לנסות לראות את האדם שמעבר למגבלה או המחלה. הרבה אנשים חוששים מהאופן שבו יתקבלו על ידי הסביבה, עכשיו כשהם מוגדרים כ"חולים". אתם יכולים לסייע להם מאוד בכך שפשוט תקבלו אותם.
 
התרגיל הכי יעיל שאני מכיר הוא לדמיין את עצמכם במצב שכזה. איך הייתם מעדיפים שיתנהגו לידכם? האם הייתם רוצים שירגישו לא נוח לידכם, או שיתנהגו איתכם ככל האדם? אני מניח שהתשובה ברורה מאליה.
 
ג. תפקידכם חשוב
אולי יש מי מביניכם שתוהים: "מה כבר אני יכול לעשות? אני לא רופא ולא עובד סוציאלי". הלוואי ויכולתי לגרום לכם להבין כמה חשובים אתם יכולים להיות וכמה כוח השפעה חיובי יכול להיות בידיכם.
 
יש לכם היכולת לעזור ולהשפיע על תהליך ההחלמה של בן אדם. היום כבר ידוע הקשר ההדוק בין המצב הנפשי ותרומתו להחלמה הפיזית.
 
איך עושים את זה? לעיתים כל שעליכם לעשות הוא להקשיב, בפעמים אחרות זה יהיה לחייך, לספר בדיחה, לראות את אותו המטופל כבן אדם ולא כ"חולה". כשמצב רוחו של אותו אדם ישתפר, מצבו הפיזי ישתפר באופן מיידי.
 
עשו לעצמכם טובה, ולכו להתנדב. מנסיוני כמתנדב וכמי שהיה פעם "חולה", תופתעו לגלות כמה תקבלו ותרוויחו לחייכם שלכם מתוך אותה נתינה ועזרה לאחר. באדיבות ynet

 
שלכם,
גיא תבורי.
 
 

 

עבור לתוכן העמוד