חינוך למנהיגות והתנדבות
הגדל

  מערכת החינוך בישראל הולכת ומידרדרת כבר שנים  הישגי התלמידים שוברים שיאים שליליים בדירוגים בינלאומיים, רמת ההוראה הולכת ונשחקת והאלימות גואה  אבל תיכון מקיף אמי"ת בשדרות, שסבל מבעיות אלימות, נשירה גבוהה והישגים נמוכים, הצליח להפוך בתוך חמש שנים לסיפור הצלחה  המנהלת המיתולוגית, מרטין עובדיה, לא ויתרה על אף תלמיד ועל אף מורה, ועם המון אהבה, אמונה ועבודה קשה הצליח צוות בית הספר לבצע מהפך  השנה, עם הגשת 87.5% מהתלמידים לבגרות, הפך בית הספר לאחד מעשרת מוסדות החינוך המובילים בישראל 
       קלמנט מאתיה המורה למוסיקה מהסרט הצרפתי "כשהנערים שרים" הצליח בתוך שנה להפוך חבורה של בנים סוררים לחבורה מאושרת ממושמעת ובעיקר מזמרת באמצעות הקמת מקהלה. בני דמותו של מאתיה בבית הספר הממלכתי המקיף אמי"ת על שם גוטוירט בשדרות לא זכו לתהילה קולנועית אולי מכיוון שהחיים שם חזקים יותר מכל סרט.
   בית הספר שכבר היה על סף סגירה ושסבל מבעיות אלימות סמים שיעור נשירה גבוה מתח קשה בין מורים לתלמידים והישגים נמוכים עבר בחמש השנים האחרונות מהפך שינה את פניו והכפיל את שיעור הזכאים לתעודות בגרות: מכ40%- ב2005- ל87.5%- היום.
   באופן מפתיע אולי ולמרות שבדרך כלל "להצלחה אבות רבים" המורים התלמידים ההורים וגם מנהל ביה"ס אדי דגן תמימי דעים שלשינוי אחראית בעיקר אישה אחת: מרטין עובדיה המנהלת הקודמת שבסוף השנה שעברה פרשה מתפקידה. הם מתארים דמות כריזמטית וחדורת אמונה שנלחמה על כל תלמיד "בשיניים" ולא עשתה הנחות לא לעצמה לא למורים ולא לתלמידים.
   בסיפור של "מקיף שדרות" יש פרק על כתת "אומץ" - כתה לילדים מתקשים - שמצאה עצמה יום בהיר אחד מתפקדת כקבוצת תמיכה באחד מחבריה שהתמכר לסמים עבר גמילה וצלח בגרויות; פרק על שונטל יהוד מנהלת שיווק לשעבר שהפכה למורה ומדי בוקר היתה מקדימה לעזוב את   ביתה כדי לפקוד את בתי תלמידיה "להוציא אותם מהמיטות ולוודא שיבואו לבית הספר;" פרגון לא מצוי של תלמידים למורים בעיקר לאחת פלורה אדרי שחיברה להם שירים בהיסטוריה ובאזרחות "כדי שיזכרו את החומר על הרצל" (התלמידים מצאו עצמם מזמזמים את החומר במהלך בחינת הבגרות כדי להיזכר בתשובות;( ומנהלת אחת לשעבר מרטין עובדיה בדרך כלל סרבנית ראיונות שניסחה השבוע את התורה שלה על רגל אחת: "לא ויתרתי על אף אחד ולא ויתרתי לאף אחד."   לא מוותרים  
   גיל דהאן תלמידת כתה י"א העידה על עצמה השבוע כי בחטיבת הביניים היתה תלמידה "גרועה ומופרעת. מדי יום המורים היו מתקשרים להורים   שלי. מדי שבוע הייתי מושעית. בהפסקות הייתי הולכת מכות עם כל מה שזז לידי. לא הייתי מסוגלת לשבת בכתה יותר מעשר דקות רצופות. פעמיים קיבלתי אזהרה שישאירו אותי כתה.
   "בלימודים ובציונים הייתי אפס אחד גדול אבל בקיץ לפני שנתיים התרחש השינוי גם אצלי וגם אצל המורים. המורה רחל באזוב ניגשה אלי ואמרה לי שהיא לא מוותרת עלי וביקשה שגם אני לא אוותר. באזוב נלחמה בשבילי. היא דיברה עם מורים שהרחיקו אותי מהשיעורים. המנהלת מרטין דאגה לשעות תגבור רבות בכתת אומץ שבה למדתי ומצידי התחולל שינוי גדול בכל מה שקשור להתנהגות.
   "אחרי כמה חודשים הצלחתי במבחן הראשון. זה היה נראה כמו חלום. מאז חלפו שנתיים. היום ציונים טובים הם שיגרה והלמידה הפכה להנאה עד כדי כך שהחברים שלי קוראים לי ’חנונית.‘ זה לא יאומן אבל היום המורים שולחים אותי החוצה כדי להחזיר לכתות תלמידים שהיו במצב שלי לפני שנתיים. מי יודע? אולי בעתיד אלמד הוראה ואהפוך למורה כאן במקיף שדרות."
   דהאן אינה לבד. אדי דגן מנהל מקיף שדרות מספר כי כמחצית מ 620 תלמידי בית הספר שולבו בכתות אומץ או מב"ר (כתות מתוגברות למתקשים). "אם יש כשלונות במתכונות או בבגרויות ויש אנו מגישים פעם שנייה ושלישית ורביעית עד שהתלמיד עובר. למדנו לא לוותר."
   גם דוד אלבז כיום תלמיד י"ב לא ויתר: "בכתה ט‘ העבירו אותי מכתה רגילה לכתת אומץ. במשך כל היום עבדנו עם 2-3 מתרגלים. היו ימים שהגעתי ברוח לא טובה לבית הספר. במקום להרחיק אותי   ולהרחיק אחרים - דיברו איתנו שוחחו איתנו. לאט לאט הילדים השתנו."
   דבורה אמו של דוד מספרת: "הילדים האלה היו בתחתית של התחתית ופתאום הם עם ביטחון עצמי הישגים וציונים נפלאים. זה נעשה בהמון עבודה שחורה. פשוט טחנו איתם את החומר.
   "לפעמים דוד היה חוזר בלילה אחרי השעה אחת. המורים היו הולכים הביתה להפסקה וחוזרים בתשע בערב להמשיך וללמד לקראת הבגרויות. הלימודים התקיימו גם במוצאי שבת בחנוכה בחול המועד ולצד השינון הבלתי נגמר של החומר הם החדירו בילדים תחושה שהם מסוגלים ובעיקר שאכפת להם מהם. בלי זה זה לא היה עובד."
   מלכה אליוכין כיום תלמידת י"ב שהגיעה למקיף אמי"ת בכתה י‘ עם "תעודה איומה" זוכרת כיצד ביקשה מהמורים להאמין בה ולתת לה צ‘אנס. "כמעט השאירו אותי כתה אבל מרטין האמינה בי ולא נתנה לי לשקוע. אני זוכרת אותה יום אחד תופסת אותי בצווארון החולצה ומושכת אותי פנימה בהרבה נחישות אבל בהרבה אהבה. סוף סוף מישהו האמין בי. זה כל הסיפור." המורה תמר אלימלך רכזת השכבה שהגיעה בשנה האחרונה להישגי שיא בבגרות תורמת עוד משפט אחד להבנת המהפך: "מרוב אהבה ואכפתיות שהרעפנו על התלמידים לפעמים הם התבלבלו וקראו לנו אמא."   גם המורים במרכז  
   מרטין עובדיה קיבלה לידיה את ביה"ס יחד עם רשת אמי"ת בשנת 2005 והיא זוכרת את היום הראשון שלה: "כינסתי את המורים והתלמידים ואמרתי להם שאנו נהיה ביה"ס הכי טוב בישראל. הניסוחים שלי היו מאוד טוטליים מאוד ברורים ומאוד החלטיים. ראיתי את החיוכים הספקניים. ראיתי את הבעיות אבל ראיתי גם את האור בעיניים של המורים ושל התלמידים ומהאור הזה מנקודות החוזק של כל אחד לא מהמקומות ההרוסים התחלנו לבנות... היה צריך לטעת בילדים אנרגיות חיוביות אמונה בעצמם.
   "באותה תקופה היתה נשירה סמויה וגלויה. הלכנו להביא תלמידים מהבתים. חיפשנו אותם בכל מיני מקומות וחורים. הסתכלתי לכל ילד בעיניים ואמרתי לו: אני מאמינה בך ובטוחה שתגיע לגדולות ורוצה שתעזור לי לבנות לך תוכנית. יש ילדים שנפתחו אחר עשר דקות ויש ילדים שנפתחו אחרי עשר שעות. לא עזבנו אף אחד.
   "הילדים היו במרכז אבל גם המורים היו במרכז. לאט לאט השתררה הבנה שהתלמידים והמורים לא כדי שבית הספר יבנה אותם אלא כדי שהם יבנו   אותו. קיבלנו סיוע ענק מרשת אמי"ת מהעירייה ומראש העירייה דוד בוסקילה וממחוז דרום במשרד החינוך. לילדים שלא למדו שידרנו אמת פשוטה שהאמנו בה: 'אתם ילדים נורמטיביים לחלוטין.'
   "לא קיבלתי הנחות ולא עשיתי הנחות וגם לא היתה סיבה לכך. המון זמן ומחשבה הוקדשו לשיקום הסמכות ההורית והמורית. הנהגנו תלבושת אחידה חיברנו תקנון עיבינו מאוד את התכנים גם בתחום הערכי וגם בתחום המדעי ובעיקר: אהבנו את הילדים על כלות הנשמה... את המורים לימדתי לשאול מי אחראי ולא מי אשם. את הילדים לימדנו לראות בכל קושי הזדמנות."
   פלורה אדרי אומר ש"מרטין החדירה בתלמידים את השאיפה להצלחה כמו סם בנאומים ברטוריקה ואפילו בדמגוגיה באמצעות התובנה ש'לא מפקירים פצועים בשטח‘ ושכל אחד מסוגל. זה הצליח. היום המורים מכורים להוראה והתלמידים מכורים ללימודים."   מנהיגות צעירה  
   היום מקיף אמי"ת שדרות הוא מקום אחר. פעם בשבוע ביום שישי נוסעת כתה י' המדעית ללמוד באוניברסיטת בן גוריון. המורה מיכל קקון מרכזת את התוכנית. תלמידיה מספרים שכל משתתף צריך לבחור שני קורסים מתוך ההיצע של האוניברסיטה: הראשון מתחום המדעים והשני יכול להיות גם מתחום הרוח והחברה.
   "זו כבר מדרגה אחת מעל הבגרויות" אומרת קקון "אנו אומרים בכך לעצמינו ולתלמידים שהבגרות היא לא הטופ ושגם האוניברסיטה היא בהישג יד. פעם חשבו שהבגרות היא בשמים. היום מסתכלים כך על האוניברסיטה אבל הקשר עימה והעובדה שיום בשבוע הם לומדים שם כסטודנטים לכל דבר שוברת את הפחד הזה. אז היום גם האוניברסיטה כבר לא בשמים."
   גם האלימות במקיף שדרות פחתה מאוד. אדי דגן מנהל ביה"ס הנוכחי הביא לשם לפני כחודש את   אלמנתו של נהג המונית דרק רוט שנרצח ב1994- על ידי שני נערים בהרצליה. האלמנה דיברה והילדים צפו בסרט על הרצח וקיימו דיון.
   מדי בוקר מתקיים בחצר בית הספר טקס הנפת דגל המדינה והילדים שרים את ההמנון. "בהתחלה היו גיחוכים" מספר דגן "אבל היום הם מחכים לטקס הזה והשכנים באים לצפות בו ומשפשפים עיניים. אנחנו ממשיכים כאן את המסורת המאוד מושקעת של טקסים מאוד מיוחדים שהנהיגה מרטין ביום הזכרון וביום השואה וביום רצח רבין וכדי שהמקום לא יהפוך בית חרושת לציונים ובגרויות משקיעים המון בערכי הן ברמת המורשת הלאומית והיהודית והן במידות והתנהגות.

 
   "חודש המעשים הטובים בסימן 60 שנה לשדרות היא דוגמא אחת ופעילות של התנדבות ונתינה במד"א ובמקומות נוספים היא דוגמא נוספת. היום התלמידים מקבלים שתי תעודות: תעודה ב‘תלמידאות‘ ותעודת ציונים. התלמידאות היא תעודה שניתנת על אופן הלמידה על ההתנהגות על הדרך לציון. מי שמגיע לרף שלילי מסויים בתעודה הזאת עובר סדנה לעיצוב התנהגות. התעודה בתלמידאות גם משפיעה לטובה או לרעה על תעודת הציונים בהתאם לנקודות זכות או חובה שהתלמיד צבר במסגרת התלמידאות".
   שגיא עמר תלמיד י"ב נמנה עם קבוצת המנהיגות שקמה מתוך בית הספר בשיתוף עם תלמידי ביה"ס התיכון הדתי אמי"ת: "גייסנו עצמאית 20 אלף שקל באמצעות קשרים בארץ ובחו"ל" הוא מספר "היום אנו מונים 80 בני נוער ותורמים לעיר 700 שעות בחודש.
   "טופז פרץ מכתה י' הקימה לפני חודש מועדון ריקודים בשדרות. אושר איקיאוב בן ה17- עבר הכשרה ב"ווינגייט" ומימש חזון להקים בעיר קבוצת כדורגל לילדים בכתות ד-‘ו.‘ היום הוא מלמד אותם כדורגל בחינם. סהר זיו יו"ר קבוצת המנהיגות זכה לא מכבר באות הפעיל המצטיין של אגף הנוער במחוז הדרום של משרד החינוך."
   זיו ילד מחונן שהוקפץ בעבר כתה לומד היום בכתת המופת המדעית. סהר שמע מאחיו שלמד   במקיף שדרות לפני 7 שנים ולא סיים בגרות על "השנים הרעות שבהן היתה הרבה אלימות עד כדי מעורבות של קציני נוער. היום זה השתנה" הוא מספר "מרטין היתה מטפלת בזה כמו השוטר הכי קשוח אבל גם כמו האמא הכי רכה. היא לא הסתפקה בהשעייה אלא היתה מגיעה עד הבית כדי לראות מה ניתן לעשות שהאלימות לא תחזור.
   "היום מקיף שדרות הוא משהו אחר. אני עצמי התקבלתי אחרי החטיבה לשני תיכונים יוקרתיים: הטכני בחיפה ובויאר בירושלים אבל החלטתי להשאר כאן כי הרגשתי שייך לבית הספר למחנכת שלי בחטיבה עליזה נעמת ולמחנכת בתיכון מיכל קקון".
   סהר וחבריו לקבוצת המנהיגות הם סיפור הצלחה שמקיף שדרות מתגאה בו היום. "אנחנו מעודדים בני נוער לתת מעצמם לקהילה לתת להם כלים שיעזרו להם מבחינת ניהול זמן התנהלות כושר מנהיגות. לגרום להם לקחת את המושכות בידיים ולעשות שינוי כפי שאנו עשינו.
   "יש לנו שתי קבוצות הדרכה שפועלות עם 50 בני נוער. קבוצת המנהיגות שלנו צמחה מתוך ביה"ס. מרטין והמנהל אדי דגן הם שותפים ומעודדים. סייענו לילדים מתקשים עזרנו לקשישים ולנכים. בפסח הקודם ארזנו 1000 מנות לנזקקים".  
   דוד בוסקילה ראש עיריית שדרות בוגר מחזור ב‘ של ביה"ס זוכר שבעבר למדו בו 1 100 תלמידים ושבתקופת הנשירה הגדולה הוא קטן בכמעט .50% "רגע המפנה היה כשרשת אמי"ת נכנסה לתמונה וכשמרטין נכנסה לניהול. ביה"ס נעזר בתקציבים ושעות תגבור והעשרה רבות מכל הגורמים האפשריים. העירייה למשל מימנה לאורך שנים גירעון מובנה שנתי בתוך בית הספר בסך 2.5 מליון שקל מעבר להוצאות המתוקצבות. כך ניתן היה לממן שעות הוראה ותגבור רבות לכל לילד."
   המילה האחרונה כך דומה שייכת למורה פלורה אדרי: "צוות המורים כאן הוא פחות או יותר אותו צוות. גם התלמידים הם אותם תלמידים. לא הפכנו לסלקטיביים. אנו מקבלים את כולם ומאמינים בכולם. מה שבאמת קרה הוא שבעזרת מרטין בית  הספר המציא את עצמו מחדש." באדיבות ישראל היום 

 

עבור לתוכן העמוד