העובדים הזרים בביתם
הגדל


סיורים יוצאי דופן הנערכים בתל אביב מעניקים הצצה לבתים פרטיים ועסקים של עובדים זרים, מסתננים ופליטים, במטרה לעורר ולעודד את ההיכרות עימם ולהפיג את הפחדים, השנאה והגזענות. "גיליתי כמה אני בורה. אנחנו לא יותר טובים מהפולנים לפני 60-70 שנה, שהעלימו עין מהגטו שצמח בלב עירם" .  
שנאת זרים , או קסנופוביה, היא יחס עוין מצד חברי קבוצה מסוימת אל חברי קבוצה אחרת. מקור המילה ביוונית  (xenophobia) ומשמעותה המילולית "פחד מהזר". המילה קסנופוביה משמשת לתיאור פחד או סלידה מזרים.
 
שבת בצהריים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, במקום שהיה פעם לב ליבה של התחבורה בישראל. כשלושים אנשים מחכים במגרש ריק לתחילת סיור מיוחד במינו במסגרת הקמפיין של מוקד הסיוע לעובדים זרים נגד שנאת זרים.
 
''החלטנו על הקמפיין בעקבות החמרת המצב והתגברות האלימות כלפי הזרים בעיר'', מספרת סיגל רוזן, שמובילה את אחד הסיורים הראשונים בשכונת נוה שאנן, בבתים הפרטיים ובמוקדי הפעילות של הקהילה הזרה בתל אביב. 


רוזן, ממקימות מוקד הסיוע לעובדים זרים, ראתה כבר הכל. שנים ארוכות שהיא מסייעת לקהילת העובדים הזרים, מבקשי המקלט והפליטים בישראל. מטרת הסיורים היא לפתוח את הבתים והלבבות ולהכיר לאזרחי ישראל את הפנים והשמות שמאחורי המונחים המאיימים ''קהילת הזרים'', ''מבקשי מקלט'' וגם, למה להתכחש, "שחורים''.
 
לסיור הראשון , מספרת רונה, מרכזת הקמפיין, נרשמו 170 איש שחולקו לשש קבוצות. רבים אחרים נשארו ברשימת ההמתנה. נראה שסיגל ורונה יוותרו על הרבה שבתות בעתיד כדי לגשר על הפער בין הישראלים והקהילה הזרה בקרבנו.
 
הקבוצה מורכבת מגברים ונשים בכל הגילאים, מנער בן 15 ועד גבר שחצה מכבר את גיל 60, כולם הגיעו לכאן בשבת בצהריים כדי להכיר את האחרים. אחרי הסבר קצר על כמות מבקשי המקלט בישראל (כ-33 אלף איש) ועל התפלגות ארצות המוצא (בעיקר אריתריאה וסודן), הקבוצה צועדת לביתו של אוסקר, מבקש מקלט מקונגו השוהה בישראל ללא מעמד כבר 17 שנים מאז נמלט מארצו בגלל רדיפות פוליטיות.
 
אוסקר מציג לפני הקבוצה את ביתו הקטן שהיה עד לא מזמן מחולק לשתי דירות זערוריות, מראה תמונות של בתו בת השבע, אסתר, מקווה להסדרת מעמדה בישראל, ומספר על הבריחה מקונגו. מה אתה היום? שואלים אותו המשתתפים, ואוסקר, דובר ארבע שפות על בוריין, סטודנט להנדסה בעברו, עונה רק "אני הכל ואני כלום, מבקש מקלט, פליט, מסתנן. הכל וכלום". וכששואלים אותו מה הוא עושה למחייתו, הוא מספר שהוא עושה כל מה שמישהו אחר לא מוכן לעשות, ובעיקר עבודות נקיון.
 
פליט, מהגר עבודה, מבקש מקלט - מה בעצם ההבדל?
מכאן ממשיכים לספריית העובדים הזרים בגינת לווינסקי. בדרך אני לוכדת את אבי, מורה במקצועו, לשיחה קצרה. ''אני מכיר את הקהילה הזרה זה מכבר, והגעתי לסיור כדי לראות את האנשים מקרוב. למרות הצורך בסיורים הללו, אני חושש שאולי הם לא נוחים לכל חברי הקהילה שאולי לא ששים להראות את הדוחק בו הם חיים לאנשים זרים''.  
 
ספריית לוינסקי משרתת את אוכלוסיית הזרים בשפתם. ספרים בכ-13 שפות שונות ובהן נפאלית, אמהרית, סינית, ערבית ועוד מוצעים כאן להשאלה ובמקביל מתקיימות פעילויות העשרה וחוגים לילדי הקהילה הזרה במהלך סופי השבוע. כל הפעילות, מספרים כאן, מתקיימת בהתנדבות. פינת אופטימיות קטנה באמצע העיר, מתנ"ס אלטרנטיבי לילדי השכונה.  
 
נגה נרשמה לסיור כדי לדעת יותר. למרות שהיא מתגוררת בתל אביב'' דקות מכאן'' ועובדת בתחום החברתי, מעולם לא פגשה את אנשי הקהילה הזרה. היא נרגשת. '''אני קצת מבולבלת לגבי המונחים השונים: מבקשי מקלט, מהגרי עבודה, פליטים, מי הוא מה ומה בעצם ההבדלים?''
 
אנחנו ממשיכים לפאב שפתחו פליטים מדארפור ברחוב נוה שאנן. הדרך רצופה מגוון של חנויות ועסקים קטנים של עובדים זרים - חנות מוצרים מאריתריאה, המספרה של נדאק מייקל הפליטה מדרום סודן, חנות המחשבים של איסמעיל מדארפור.
 
בפאב מחכים לנו עם פופקורן וקפה לשיחה קבוצתית על הבריחה מדארפור, המעצר בישראל והרצון במקלט בטוח. יוסי, המבוגר בקבוצה, מוכן לקלוט את מבקשי המקלט בארץ. ''הם אנשים נהדרים, מוכנים לעבוד, אני בטוח שאפשר לקלוט אותם בחקלאות ובענפים אחרים. הבעיה היא הפחד מהאחר, הגזענות ללא הכרה. אני מבין את תושבי שכונת התקווה ושכונת שפירא, לא מסכים איתם אבל מבין את הפחד שלהם שנובע מחוסר הכרה''.
 
שלוש שעות של סיור נחתמות באחת מהכנסיות המשמשות כאן כמרכז קהילתי לאלפים.  
 
מיכל, יועצת שיווק מפתח תקווה וגור, צעיר המשתתפים, נטלו חלק בסיור. גור נרתע בתחילה. כל שראה היה הומלסים, נרקומנים, זונות ולא היה שקט, אך הלך ונרגע ככל שהסיוק נמשך. ''תמיד עברתי ליד ולא ידעתי...חשבתי שהתחנה המרכזית זה מקום, לא ידעתי שזו שכונה גדולה ובה אלפי אנשים''.
 
מיכל: ''יצאתי עם המון סימני שאלה. זה לא נתפס. איך יכול להיות שהמדינה שלנו כל כך לא הומאנית? הביקור אצל אוסקר היה מאיר עיניים. זה איש שיכול היה לתרום לחברה ולסביבה. הוא איש כל כך חיובי. למה שביתו לא תסיים בגרות בתל אביב ותתגייס לצבא?
 
"גיליתי כמה אני בורה. לא ידעתי כלום על המצב באריתראה, וגם לא בסודן. אולי שמעתי משהו על דרפור, וגם זה בקושי. הרי אני בקיאה הרבה יותר בקורות העונות של 'האח הגדול'... וכל זה גורם לחשוב שאנחנו לא יותר טובים מהפולנים לפני 60-70 שנה. הם גרו בשכנות לגטו אך עצמו את עיניהם. כף רגלם לא דרכה בגטו היהודי, והם לא ידעו מה קורה שם. ייתכן ואם עברו ליד חשו אי נוחות ואולי אף איום, כפי שחשנו אנו. כל כך קל לחיות את חייך מבלי להיות עירני. אני אמרתי שהפליטים האלו הם שקופים, וגור אמר 'שחורים-שקופים'".
 
• הסיורים יתקיימו מדי שבת בחודשים הקרובים. 
• מרכז בינה לחינוך ולימוד לזהות יהודית וישראלית יוצא בסדרת מפגשים בנושא פליטים ומבקשי מקלט במדינת ישראל. לפרטים נוספים והרשמה ניתן לפנות לתמר אלון .  באדיבות ynet צילום ירון ברנר

עבור לתוכן העמוד