כמעט שליש מניצולי השואה נזקקים. "ציפינו ליותר"
ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נותרו בישראל כ-208 אלף ניצולים. 40% מהם חשים בדידות. "הדור הצעיר לא יסלח לנו אם לא נטפל בדור המבוגר בכבוד הראוי לו" תודות למתנדבים, מצליחים להקל מעט את המצוקה הקשה
הגדל

תמונת מצב עגומה. דו"ח המתפרסם הבוקר (א') לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה קובע כי 60 אלף מתוך 208,000 ניצולי שואה החיים בישראל - הם נזקקים. מהדו"ח עולה שבשנים האחרונות חלה דווקא עלייה של 160% בהיקף הסיוע הכספי לשורדי זוועות הנאצים, שכל יום מתים בממוצע 35 מהם. 

הערב הטקס ב"יד ושם": 
שמחה אפלבאום נשלח פעמיים לצעדת מוות ולאחר ששרד הקים את קיבוץ נצר סרני לזכר משפחתו. אנדריי קאלאראשו עבר עבודות פרך ברומניה והפך לאחד ממקימי הטלוויזיה הישראלית. שניהם, לצד ארבעה ניצולי שואה נוספים, ידליקו משואות בטקס  הערב  ב"יד ושם":  
 
הקרן לרווחה לנפגעי השואה, שערכה את הדו"ח, פרסמה גם שכ-10% מהניצולים מקבלים מהקרן סיוע סיעודי, בנוסף לקצבת הביטוח הלאומי. יושב ראש הקרן, אלעזר שטרן, התריע בעקבות הממצאים כי "הדור הצעיר לא יסלח לנו אם לא נטפל בדור המבוגר בכבוד הראוי לו". 

הנתונים מתייחסים גם להידלדלות אוכלוסיית שורדי השואה. השנה מתו כ-13,000 ניצולים. לפי הערכות, עד שנת 2015 מספרם של הניצולים ירד ביותר מ-30% ויעמוד על 145,000 ניצולים בלבד. 

לצד הנתונים המדאיגים על עוני, סקר עדכני קובע כי 40% מהניצולים חשים בדידות בתדירות גבוהה, ואחוז דומה מתקשה לצאת מהבית לצורך סידורים וקניות. כ-20% מהניצולים הנזקקים סובלים מקור בחורף וממחסור בציוד לחימום הדירה, וכ-5% דיווחו שהם סובלים ממחסור במזון. מחצית מהניצולים מרגישים כי הם זקוקים לסיוע כספי, ו-30% מהם זקוקים לסיעוד.

סיפורו של ניצול: "ציפיתי לקבל יותר"
יוסף ארון, ניצול שואה בן 76, יליד פרנקפורט שבגרמניה, מתגורר לבדו בדירה קטנה בירושלים. מלחמת העולם השנייה פרצה כשהיה בן 4. הוא ניצל לאחר שהעבירה אותו אמו עם שניים מאחיו לידי הצלב האדום בצרפת, בניסיון להצילם. למרות זאת הובא יוסף למחנה הריכוז ברגן בלזן ב-1943, שם סבל מהתעללות מינית מצד השומרים. ביום השחרור ב-1945 מצאותו אותו החיילים הבריטים. הוא היה אז בן 10, שלד מהלך ששוקל 11 קילוגרמים בלבד."הייתי יותר מת מחי, והם לא ידעו איך להחזיק אותי" מספר יוסף."הקשיים שעברתי לא אפשרו לי להקים משפחה". אל ישראל הגיע ב-1948, בתקווה לחיים אחרים, אך גם בארץ נתקל בקשיים רבים. כילד הוא נזרק בין מוסדות שונים, עד שלבסוף מצא את עצמו חסר בית בגיל 15, בגן העצמאות בירושלים. גם שם הוא עבר התעללות מינית. "ציפית לקבל יותר ממדינת ישראל אחרי מה שעברתי", הוא אומר. 

במשך שנים הוא חי חיים דלים בבדידות ובעצב. לדבריו, אחרי הקשיים שעבר, "פשוט לא יכולתי ולא הצלחתי להקים משפחה". סיפורו של יוסף הונצח כשהגיע לגיל 70 בסרטם של ורד ברמן ודפנה קפלנסקי, "יוסף ומריה". עד אז הוא לא דיבר עם איש על מסע הייסורים שעבר, אבל מאז הוא מרצה בפני קבוצות ובפני תלמידי בית ספר בגרמניה. "אני שמח שנשארתי בחיים כדי לספר על מה שעברתי", הוא אומר.  

"תנאים קשים של עוני ומחסור"
אל ביתו של יוסף מגיעים מתנדבים מארגון "לתת", שמבקרים אותו פעם בחודש. הארגון מפעיל את תכנית 'סיוע לחיים', במסגרתה עוזר הארגון לכאלף ניצולים ברחבי הארץ במימון וברכישת תרופות, בסלי מזון חודשיים, בעזרה כספית ובביקורי בית. 
 
פואה הורביץ, שמרכזת את פרויקט הסיוע לניצולים של "לתת" בירושלים, סיפרה  "האנשים האלו סובלים מבדידות, שעם המצוקה הכלכלית עושה את המצב הרבה יותר גרוע. נתקלתי בלא מעט מקרים שניצולים ישבו איתי והתחילו לבכות רק כי מישהו פשוט הגיע והקשיב להם. חלקם חיים בתנאים קשים מאוד של עוני ומחסור, שניכרים לעין מיד כשנכנסים לבית".

לדבריה, "מעבודה של שלוש שנים עם ניצולי השואה, אני יכולה לומר שהמדינה לא נמצאת מספיק במקומות האלה. חלק מניצולי השואה הגיעו למצב שבו הם צריכים להיאבק על ההכרה של המדינה בהם כניצולים. צריך לזכור שכולם אנשים מבוגרים שלא יכולים להילחם את המלחמות הבירוקרטיות האלו". 

ערן וינטרוב, מנכ"ל הארגון, סיפר: "מצבם של עשרות אלפי ניצולי שואה אשר חיים בעוני מוסיף להיות קשה בכל ימות השנה, ולא מקבל מענה מספק. אנחנו מנסים להקל מעט את המצוקה הקשה, אבל נתקלים בקושי לתת מענה לכל הצורך בשל מיעוט המשאבים".  

תודות למתנדבים, ומאז הוקרן הסרט על חייו, השתפר מצבו של יוסף בשנים האחרונות. מדינת ישראל עצמה אולי הגדילה בשנים האחרונות את הסיוע, אך ריבוי העמותות, כמו גם הנתונים החדשים, מלמדים שהסיוע שניתן היום רחוק מלספק או לענות על הצרכים של אלו, שבדומה ליוסף ארון, זקוקים לו יותר מכל. באדיבות ynet צילום גיל יוחנן.

 

 

עבור לתוכן העמוד