סיירת החסד
הגדל


נערים ונערות בקרית גת מאתרים משפחות במצוקה ובאישון ליל מניחים בפתח ביתן חבילות מזון - כל זאת במסגרת סח"י - סיירת חסד ייעודית, שכבר החלה לפעול בישובים נוספים. "יש דבר טוב יותר מלעשות משהו טוב למישהו אחר?" 
 
קרית גת, 19:00, ערב חורף גשום וקר. רחבת החנייה ליד האצטדיון בה אני אמורה לפגוש את המרואיינים שלי חשוכה וריקה. לרגע אני לא בטוחה אם הגעתי למקום הנכון, אבל אז אני מזהה את הניידת של על"ם ואת עודד, ונרגעת. ומתוך הצללים מגיחים הנערים של סח"י – סיירת חסד יחודית, שהסכימו לארח אותי בפעילות השבועית שלהם.
 
"יש דבר טוב יותר מלעשות משהו טוב למישהו אחר?", שואל אותי אלמוג, נער בן 17, תלמיד כיתה יא' ביום ומנהיג בלילה. לרגע אני חושבת שאלמוג מדבר איתי בסיסמאות, כי זה הכתובת שמופיעה על החולצות של סח"י, אבל חמש דקות נוספות במחיצתו משכנעות אותי שאלמוג, ואיתו גם 30 נערים ונערות נוספים, מתכוונים לכל מילה.
 
לפני כמעט שנתיים החליטו עודד וייס, מייסד עמותת נכ"ח (נתינה כדרך חיים), ואברהם חיון לנסות מודל חדש לנוער שכונות. הם הגיעו לקרית גת, הדליקו מדורה בחורשה והמתינו. הנערים מהשכונה לא איחרו להגיע. כמה שעות מאוחר יותר הוקמה קבוצת סח"י הראשונה בקרית גת. הרעיון שמאחורי הסיירת פשוט - מתחייבים לכללי התנהגות מסויימים, לקוד הכבוד של הסיירת, ומתחילים בפעילות חסד. 
 
"אין לי דרך טובה יותר להעביר את הזמן"
הנערים והנערות מאתרים משפחות במצוקה בשכונות בהן הם מתגוררים. את המשפחה הראשונה איתר נער בן 15. 
"ידעתי שהם רעבים, יש להם 11 ילדים והם מתגוררים בבניין שלי", הוא מספר ולי לא ברור אם ילד בגילו במקום אחר יכול היה לראות מצוקה כזו ולהבין את הצורך בסיוע הבסיסי ביותר: אוכל.
 
מתברר שגם במדינה בה מוסדות הרווחה אמורים לדאוג לנזקקים ועמותות רבות מחלקות מזון, עדיין נותרים רבים, רבים מדי, ללא מענה. בסיירת מחלקים מזון לכחמישים משפחות בקרית גת וליותר ממאה משפחות ברחבי הארץ, משפחות שכלכלתן נסמכת על סל המזון שמגיע בכל ערב יום חמישי. חלק מהמשפחות מופנות לסח"י על ידי שירותי הרווחה.
 
"אני לא יודע אם זה מספיק, אני לא יודע מה הם עושים בשאר השבוע", אומר אלמוג בדאגה כנה. אלמוג, שעבר כבר קורס לידרים במהלך ההתנדבות בסיירת, מתכוון להמשיך עד גיוסו לצבא, ולחזור לאחר השחרור. "סח"י שינתה אותי, לימדה אותי ערכים אחרים, אין לי דרך טובה יותר להעביר את הזמן. פגשתי נערים בני גילי שאמרו לי שחבל להתנדב, היום כולם כאן, בסח"י'', הוא מספר. 
 
"הדלקנו להם אור בבית"
סיירת החסד הייחודית מאגדת בתוכה 120 נערים ונערות בשמונה קבוצות. חמש קבוצות נוספות נמצאות בשלבי הקמה, בין השאר בצפת, עכו וירושלים. הקבלה לסיירת אינה אוטומטית ומותנית בפרק זמן של פעילות ובמעבר מבחני קבלה. בשלב מאוחר יותר יעברו חלקם קורס לידרים בסיירת ויהפכו למנהיגים צעירים בסח"י.
 
לא קל לקיים את חלוקת המזון השבועית. מדי שבוע מנסה עודד בשיתוף הצ'יפים - ראשי הקבוצות, מתנדבים גם הם - לגייס כסף כדי לרכוש מעל 300 ארגזי מזון לחלוקה. כמאה ארגזים נתרמים לסח"י מדי חודש על ידי עמותת 'לתת'. "הם נותנים לנו מרווח נשימה בכל חודש, אבל אחרי השבוע הראשון אני יודע שצריך להתחיל לדאוג''.
 
מכיוון שאין להם מחסן עמוס במזון, יוצאים הנערים מדי שבוע לרכוש מזון. וגם כאן לא מקלים על חייהם. נסיון ראשון שלנו לרכוש חמישים פריטים מכל סוג בסופרמרקט חדש בקרית גת נתקל בסירוב. המכירה כאן מוגבלת לשישה פריטים מכל סוג, ושום הסבר שמדובר בעמותה לא עוזר. הנערים מובילים לכיוון סופרמרקט אחר שמאפשר רכישה בכל כמות שנרצה, וגם מעניק הנחה וכמובן את שקיות האריזה. ולמרות זאת, הנערים מחשבים כל שקל. במגרש החניה אנחנו מתחילים לארוז בשקיות שמן, פסטה, קמח, רסק עגבניות ומלח.
 
בדרך חזרה למגרש החניה אנחנו מלקטים קרטונים מהירקן המקומי, ששומר אותם עבור הסיירת. בזמן שאנחנו עסוקים בקניות, זוהר, צ'יפית מתנדבת, סטודנטית במכללת ספיר שמגיעה מדי שבוע משדרות, נמצאת עם הצוות שלה בתורנות שוק והם מנסים לאסוף כמה שיותר ירקות ופירות כתרומה לנזקקים.
 
אברהם, הצ'יף השני, והצוות שלו בחרו בסבלות. הערב הצליחו להעביר מקרר שנתרם למשפחה נזקקת שהנערים איתרו. וגם שעתיים במסדרון צר במיוחד עם מקרר כבד מאד לא מתישות אותם. "הדלקנו להם אור בבית", הם מספרים לי אחר כך. 


שני לילות בשבוע בהתנדבות, בלי ענישה והתערבות  
הגשם המטפטף והשעה המאוחרת לא מונעים מהילדים לסדר את הארגזים ולספור אותם שוב ושוב כדי לוודא שיש מספיק. איציק, תומר, סתיו, סהר, אלמוג, בר, שראל, צחי וליז מתגייסים לברור את הפירות והירקות ולהוסיף כמה צ'ופרים שנתרמו מאנשים טובים לב בקיבוץ רוחמה, וכיכרות לחם שמגיעים כתרומה קבועה מקבוצת הפועל באר שבע.
 
את החלוקה הם מתחילים ב-22:30 ויסיימו בחצות. השעה המאורחת נבחרה כדי להימנע ממגע עם שכנים כדי שלא לפגוע ברגשות הנזקקים. עודד מספר שאפילו את חולצות סח"י הנערים לובשים הפוך כדי שלא יזהו אותם במקרה.  
 
ספק אם המורים, המחנכים או העובדים הסוציאלים שמטפלים בחלק מבני הנוער בסיירת היו מזהים את הנערים שאותם הם מגדירים "קשים" או "מנותקים". הנה נערים-ילדים המעבירים שני לילות בשבוע בהתנדבות, מתוך כבוד הדדי ומשמעת ברזל, בלי שום צורך בענישה או התערבות. אולי בגלל זה שמה הנרדף של סח"י הוא כבוד. המון כבוד.
 
קבוצות סח"י שנפתחו במושבים נהורה, אבן שמואל, מבקיעים, תלמים ועוד מצליחות לחולל שינוי בחייהם של בני נוער מכל הקשת החברתית, מאלו המוגדרים נורמטיביים ועד נוער מנותק או בסיכון. העתיד לא ברור, אבל עודד בטוח שהכל יסתדר, חייב להסתדר.
 
פעילות סח"י מתקיימת בשיתוף עמותות על"ם, לתת והמועצות המקומיות אבל זקוקה לסיוע ותרומות כדי שהנערים שלה יוכלו להמשיך ולעשות את מה שהם עושים כל כך טוב. לתת.   באדיבות   ynet  תמונה תמר דרסלר 


• לתרומות ולפרטים ניתן לכתוב לעודד ולאברהם  או לגלוש אל עמוד הפייסבוק של העמותה . ניתן גם לתרום דרך חשבון הבנק של עמותת נכ"ח - נתינה כדרך חיים,  בחשבון הבנק 494542 - 409 בבנק הבינלאומי סניף אשקלון (109).
 
 

עבור לתוכן העמוד