סטארט אפ חברתי לעמותות
הגדל

מדוע שלא נתחיל לייצא גם רעיונות חברתיים?
בתחילת הכנס "כסף חדש - עצמאות כלכלית למגזר השלישי" של ארגון מנהיגות אזרחית ו-TheMarker שנערך באחרונה, נפרשה בפני המשתתפים תמונת מצב עגומה: חלק ניכר מהארגונים החברתיים בישראל נלחם עדיין על הישרדותו הכלכלית; והתרומות מחו"ל עדיין לא שבו להיקפים שקדמו לנפילת שוקי ההון ולפרשת מיידוף.
כמו כן, התאגידים הישראליים מעדיפים לבטא את האחריות החברתית שלהם ב"התנדבות עובדים", "פיתוח מקיים" ו"תעסוקה הוגנת", אך מתקשים לרשום את הצ'קים. המדינה, שקונה שירותים מהעמותות, דורשת מהן סטנדרטים גבוהים של איכות, עלויות נמוכות ואוסרת עליהם להרוויח. במציאות הזו השאלה כיצד משיגים "כסף חדש" לארגונים החברתיים מקבלת משנה תוקף.
הרוח הכללית בכנס היתה שהארגונים החברתיים צריכים לאמץ גישה "עסקית" יותר. מעבר לתלונות הקבועות על רגולציית היתר של הממשלה, הכנס התמקד בשלושה סוגים של פתרונות: מימון (אשראי), פיתוח הכנסות עצמיות לעמותות והקמת "עסקים חברתיים" שרווחיהם מופנים למטרות חברתיות. המגזר החברתי, שהתרגל להתקיים מתמיכות ותרומות, נקרא לאמץ גישה חדשה של "אם אין אני לי מי לי".
המארגנים והדוברים בכנס הציעו את הכיוונים הללו, כשלנגד עיניהם ניצב המשק הישראלי כשוק המטרה שממנו יישאב הכסף החדש. האנלוגיה לעולם העסקי נעצרה בגבולות המדינה. בעוד שהשוק הכלכלי הוא גלובלי, החשיבה החברתית-עסקית נשארה לוקאלית. בישראל כל עסק מצליח הוא יצואן פוטנציאלי. מדוע שהארגונים החברתיים המצליחים לא ישווקו את עצמם לעולם?
במונח "יצוא חברתי" הכוונה היא קודם כל ליצוא של מודלים חברתיים ש"שוכפלו" כמה פעמים בישראל והם בגדר "מוצרי מדף חברתיים".
אנו מכירים היטב "מוצרי מדף חברתיים" כחלק מהיבוא החברתי המציף אותנו מאז קום המדינה - החברה למתנ"סים, האוניברסיטה הפתוחה, תוכנית ויסקונסין וניידות הלילה של עלם הן דוגמאות למודלים חברתיים שיובאו בדרכים שונות לישראל. חלקם בהצלחה גדולה, חלקם בהצלחה מוגבלת או ככישלונות צורבים.
אין סיבה עקרונית שתוכניות חברתיות מצליחות שפותחו או שופרו בישראל, כמו מרכזי ההשאלה של יד שרה, מרכזי צעירים ופרויקטים של אור ירוק או של מרכז נא לגעת, לא ייוצאו לחו"ל.
כבר כיום יש ניסיונות ליצוא חברתי. כפר הנוער ימין אורד שוכפל ברואנדה, תוכנית פר"ח מופעלת בשוודיה ועמותת תפוח מפעילה רשת של מרכזים קהילתיים ברחבי אפריקה.
במרבית המקרים היצוא החברתי אינו מתנהל באופן עסקי על אף הפוטנציאל העסקי שלו. מעבר ל"כסף החדש" יש יתרונות נוספים ליצוא החברתי - יישור קו עם סטנדרטים בינלאומיים, שיפור הדימוי של ישראל בעולם, חיזוק השותפות עם ארגונים יהודיים ותרומה בעלת ערך מוסרי לתחום המתפתח של "תיקון עולם", או כפי שהדבר מכונה בעולם העסקי - אחריות חברתית-גלובלית.
הכלכלה הישראלית נחשבת אחת המצליחות בעולם. ההצלחה הזו מיוחסת לכך שנהפכנו למדינת סטארט-אפ. הפוטנציאל היזמי והחדשני קיים גם בעולם החברתי בישראל, אז מדוע שלא נרחיב את המותג וניהפך גם למדינת סטארט-אפ חברתית?   באדיבות :  דה מארקר
הכותב הוא יזם ומנכ"ל עמותת המודל החברתי הישראלי, המתמחה בשכפול מודלים חברתיים לישראל ולחו"ל

עבור לתוכן העמוד