מתנדבת לסייע לחיות בר, בדרא"פ
הגדל

יום הולדת וחופשה בטבע: סיוע לחיות בר בדרא"פ
מיכל קפלן לקחה את נכדתה בת ה-15 לחופשה בגן עדן. לאחר נחיתה בחווה לטיפול בחיות פגועות הן פגשו בין היתר צ'יטות, אנטילופות, אריות, וקרנפית קטנטנה שזקוקה להמון תשומת לב. 
 
"החלטתי לחגוג את יום ההולדת ה-15 של גל נכדתי בצורה לא שגרתית. מכיוון שגל מתכננת להיות וטרינרית ואני סתם אוהבת חיות (יש לי כלב ו-11 חתולים, ולגל יש כלבה ושני חתולים), חשבתי בתחילה על ספארי בקניה וטנזניה - טיול שכזה כבר עשיתי עם אמא של גל בזמנו - אבל לאחר שחוויתי מפגש מדהים עם הגורילות ברואנדה ומכיוון שגל עדיין צעירה מדי להכנס לפארק הגורילות, חיפשתי משהו שונה שבו נוכל לחוות מפגש בלתי אמצעי עם בעלי חיים.
 
לאחר שמצאנו את החופשה שחיפשנו יצאנו לדרך. המראנו מסקוטלנד ואחרי הרבה מאד שעות טיסה ושעות של המתנה בשדות תעופה נחתנו בעיירה הודספרויט (HOEDSPRUIT ) במחוז לימפופו שבדרום אפריקה. בעצם נחתנו בשום מקום.
  
סביבנו ראינו ראינו רק שיחים ושבילים. לא שדה תעופה ולא כלום. הרגשנו כמו בקצה העולם וכבר חשבתי על טיסה חזרה, אבל אז הגיעה לין - אם המתנדבים - ורווח לנו. עלינו על הג'יפ בדרך לחווה, מרחק נסיעה של 33 ק"מ מהעיירה, ועוד הספקנו לקנות צ'ופרים לחיות ולפני שהגענו. השערים החשמליים  נפתחו בפנינו, ובפנים התגלה גן עדן של ממש. מדשאות ענקיות, עצים יפהפיים שיחים, הרים מסביב - ובכל היופי הזה מסתובבות המון חיות בר בשלווה והרמוניה.
 
בית חם לחיות הפגועות
עוד לפני הטיסה הסבירו לנו בחברת GoEco שארגנה לנו את המסע כי מטרתו העיקרית של המקום היא לשקם חיות בר שנפצעו על ידי בני אדם או התייתמו, ובמידת האפשר להחזירן לטבע. אם אין סיכוי שיסתדרו - הן נשארות בחווה ודואגים לכל מחסורן.
 
ראינו סוגים רבים של אנטילופות, ארנבות, שפנים, חתולי בר, ואז הגיעה הקרנפית נלה, שהיתה עבורנו הדובדבן שבקצפת. ערכו לנו היכרות ראשונה איתה. נלה היא תינוקת בת כמה חודשים, שוקלת מאתיים וחמישים קילו, שותה חלב מבקבוק של קולה ואוהבת חברה. היא לא מסכימה להיות לבד ולכן המתנדבים מקיימים משמרות של שמרטפות עד הערב כאשר היא הולכת לישון.  בחווה פגשנו עוד תינוקת אחת - מייזי האנטילופה. גם היא צריכה חברה כל היום - ויש לה. אחד הקטעים החווייתיים ביותר בזמן ההתנדבות היה לצפות ברומן שנרקם בין מייזי האנטילופה ואחת הארנבות. הן לא נפרדו, שחקו יחד ולקקו אחת את השנייה. לרגעים אפשר היה לחשוב שנפלנו על סרט של וולט דיסני - אבל הפעם זה היה במציאות. על כל המהומה הזו משקיפים ממחבואם בין הסלעים שפני הסלע וגוריהם. חגיגה אמיתית לכל אוהב טבע - וזו היתה רק קבלת הפנים.
 
קיבלנו חדרים יפים ומרווחים, התארגנו ויצאנו לסיור היכרות מעמיק יותר במקום. כמעט מיד נתקלנו בשכן החביב שלנו. שלושה מטרים מהחדר גר לו לומה הצבוע, גם הוא תינוק, שותה חלב מבקבוק ומכשכש בזנב כל הזמן. לידו גר בולט הצ'יטה, ש"מכהן" כיום כשגריר של החווה, ומייצג אותה בהרצאות בבתי ספר ומוסדות שונים, כדי לחנך את הילדים והמקומיים שאסור לצוד ולהרוג חיות בר. באמצעות בולט הצ'יטה, אנשי החווה מעבירים את המסר כי אפשר לחיות עם החיות בשלום וזו זכות גדולה שנפלה בחלקם לחיות לצד חיות הבר המדהימות האלה.

קיבלנו חולצות עבודה, ושובצנו לקבוצה שהיתה אחראית על כלובי הינשופים והעורב המקרין (SOUTHERN GROUND HOMBILL) עוף חמוד שמתאהב בבני אדם שמטפלים בו, שר להם סרנדות וקופץ להם על הראש.  העבודה החלה כל בוקר ב-7:00. כל קבוצה מנקה את הכלובים שלה ודואגת להאכיל את החיות שבהן, כאן הכרנו את חזיר הבר התינוק המציק לכולם ומנסה לנשוך כל רגל שהוא רואה, אבל מסתדרים אתו.
 
ארוחת בוקר עם קרנפית
יוצאים מהחווה לארוחת הבוקר יחד עם נלה הקרנפית שלא מוותרת על טיול וזו הפעם היחידה שיוצאים ברגל מעבר לגדרות, כמובן עם נשק. כהגנה מפני חיות הטרף בסביבה. אחרי ארוחת הבוקר נפגשים המתנדבים והצוות ובכל יום ניתנות משימות נוספות מעבר למשימות הקבועות. משימות כאלה יכולות להיות חיטוי כלובי האריות או הצ'יטות, התחקות אחרי עקבות של חיות שעברו בלילה ועוד.

עם מילוי המשימות ניתן לנו זמן פנוי. לפעמים נוסעים העירה או לאחת החוות השכנות או לספארי. אחר הצהריים יש סבב נוסף של ניקוי כלובים והאכלה ואחר כך נוסעים לארוחת הערב - כל יום במקום אחר. הנסיעות הן ברכב ספארי המאפשר צפייה בחיות בשעות הלילה. הימים עוברים מלאי חוויות והצעירים, כמו צעירים, מבלים במשחקים והאזנה למוסיקה. סביבי ראיתי שגם יחסים רומנטיים נרקמו פה ושם.
 
פינה חמה בלבי שמורה לבריאן ג'ונס, מנהל החווה ומקימה. בריאן הוא נוצרי אדוק מאוד, ששייך לפלג המפגין את אהבתו הרבה לישראל. הוא הקדיש את חייו להצלת בעלי החיים ולקרוב התושבים המקומיים לחיות הבר. הרבה ציד בלתי חוקי יש בדרום אפריקה, ואני לא יכולה להגיד שבריאן אופטימי, אבל הוא מנסה בכל כוחו להציל כמה שיותר חיות ולדאוג להן.

גל ואני קיבלנו שני ימי חופש. יום אחד נסענו עם איש צוות של הפארק לפארק הלאומי של דרום אפריקה "קרוגר פארק", שהוא הגדול במדינה ואחד הגדולים בעולם. שטחו כשטח מדינת ישראל. יש בפארק 147 סוגי יונקים 507 מיני ציפורים וזוחלים רבים. הצלחנו לראות את חמשת הגדולים שהם: האריה, הקרנף, ההיפופוטם, הפיל והנמר וגם בופאלו. למזלנו גם ראינו את הנמר עם אימפלה בפיו, מחפש מקום מבודד כדי לסעוד בכיף. הוא קפץ מענף לענף בחן ובמומחיות ולא עזב את האימפלה עד שמצא מקום בטוח. ראינו חלק גדול מהציפורים המרהיבות וגם כמה זוחלים - התנינים, זיקית ענקית בגודל של ארנבת ושבלול ענק.ביום החפשי השני נסענו למכון על שם ג'יין גודול  (THE JANE GOODALL INSTITUTE ). גברת זו ילידת לונדון הקדישה 30 שנות חיים לתצפיות על חיי השימפנזים בטנזניה. במכון על שמה בדרום אפריקה מרכזים שימפנזים שעברו התעללות ומשקמים אותם. עבודת קודש ממש. הם ספרו לנו על אחת המשוקמות במקום שהיתה כלואה בכלוב של מטר על מטר, במשך 5 שנים. כאשר הגיעה אליהם היא לא יכלה ללכת ושריריה לא תפקדו. היום היא המטפסת הטובה מבין השימפנזים. הם נמצאים במכלאה ענקית עם חורשת עצים ונחל, המקום מטופח להפליא והחיות מקבלות טיפול לעילא ולעילא.
 
חזרנו בהרגשה שצריך לעודד מתנדבים מכל העולם לבוא לדרום אפריקה,לעזור לשמור על חיות הבר המדהימות, ולהוכיח למקומיים שהחיות המופלאות שארצם התברכה בהן הן אוצר ולא עונש. צריך להשקיע כספים בחינוך האוכלוסיה לחיות לצד החיות ואתן - ולא לטבוח בהן. הן לא האויב. אנחנו חייבים את זה לעצמנו וגם לדורות הבאים שיוכלו גם הם לראות את הפיל והקרנף והגורילה והשימפנזה חיים בסביבתם הטבעית בלי פחד.  אסור להתייאש. באדיבות: ynet  תמונה: מיכל קפלן

 

עבור לתוכן העמוד