כנרת הנדלס, חיילת מתנדבת ביחידת עוקץ
הגדל

איך זה לחיות רק עם יד אחת?

"אני עושה ממש הכל, כותבת, מקלידה, עושה ספורט. אני מרגישה כמו בן אדם רגיל לגמרי וזאת גם הסיבה שהתגייסתי לצבא". כנרת הנדלס, חיילת מתנדבת ביחידת עוקץ, מספרת 

 

אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה להיות בלי יד? האמת, היא שאני חיה את זה כבר 20 שנה. שמי כינרת אני בת 20 וגרה בתל אביב. נולדתי בארצות הברית ועליתי לישראל בגיל שנתיים וחצי. סיימתי את לימודי בתיכון עירוני ד' ואני משרתת בצה"ל כחיילת ביחידת עוקץ.

 

נולדתי בלי יד, ההסבר הרפואי הוא שכנראה היה חור בשיליה והיד שלי לא התפתחה. עד היום אני לא ממש מבינה איך זה קרה. הרבה אנשים מכירים אותי זמן מה ומופתעים פתאום שהם מבינים שאין לי יד. הם רואים שאני עושה ממש הכל, כותבת, מקלידה, עושה ספורט. אני מרגישה כמו בן אדם רגיל לגמרי וזאת גם הסיבה שהתגייסתי לצבא.

 

גדלתי והתחנכתי במשפחה ציונית, עבורי ההתנדבות לצבא היה חלק בלתי נפרד מהחינוך המשפחתי וחיכיתי לרגע בו אעלה על מדים. מהרגע הראשון לא היה לי ספק שאעשה את זה, כל מי שגר כאן צריך לתרום ולתת ואני נהנית מכל רגע בשירות שלי.

 

לפני הגיוס התרגשתי מאוד. בטירונות אפילו קיבלתי "מצטיין" והחלטתי שאני משרתת שנתיים, כמו כל חייל אחר. אני מלווה את אותה הפלוגה כבר תקופה ארוכה, הם קיבלו אותי בברכה ואני ממש נהנית בשירות שלי.

 

"הרגשתי בדיוק כמו כולם"

זכיתי לעשות את השירות שלי ביחידה המיוחדת "עוקץ". עוקץ היא יחידת הכלבנים של צה"ל ואני אחראית בפלוגה על כל מה שמעבר: הצ'ופרים, השיחות להורים והצרכים שעולים. אני הולכת איתם לכל מקום, גם לאימונים ולתרגילים, אם הלוחמים בשטח, אני בשטח איתם ואם הלוחמים באימון אז גם כנרת. אני ממש מרגישה שזה כמו משפחה פה. 

 באדיבות ynet  תמונה-באדיבות דובר צהל

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4238501,00.html

עבור לתוכן העמוד