"האמא" של השוטרים
הגדל

 יום יום, כבר 25 שנים, מתנדבת    עליזה רומנו במשטרת צפת. חרף היותה נכה היא מתייצבת בכל בוקר בתחנה, עוסקת בשלל תפקידים ללא תמורה כספית, ושבה לביתה בתום יום עבודה שנמשך בדרך כלל שמונה שעות ואף יותר מכך. 

 

   "זה התחיל ממודעת 'דרושים' קטנה באחד העיתונים, שם ראיתי שהמשטרה מחפשת מתנדבים," סיפרה עליזה, "הלכתי ומאז אני פה ואמשיך כל עוד ירצו בי ובריאותי תאפשר לי." עליזה בת 59-ה הפכה את תחנת המשטרה לביתה השני ואת השוטרים והשוטרות בתחנה לילדיה.

   לפני 19 שנים חרב עליה עולמה כאשר בנה היחיד, עמי בן ,18-ה נהרג בתאונת דרכים. את ההודעה על האסון קיבלה בעת שהייתה במשימת התנדבות בניידת סיור של התחנה. "השוטר שישב לצידי בניידת שאל בקשר מה זהות הפצוע, וכאשר שמעתי את השם של בני עמי התחלתי לצרוח," סיפרה עליזה. מאז האסון נקשרו חייה עוד יותר בעבודת המשטרה. "מאז האסון השוטרים עוטפים אותי בחום ואני משיבה להם אהבה. אני לא יכולה בלעדיהם והמזל   שלי הוא שיש לי אותם. בזכותם אני על הרגליים."

   בשנת 2006 נפצעה עליזה מפגיעת קטיושה שנפלה בתחנת המשטרה במהלך מלחמת לבנון השנייה. צלעותיה נסדקו, היא איבדה כליה וכעת היא בעלת 100% נכות. "אני מקבלת קיצבת נכות מהביטוח הלאומי, לא עובדת ומרגישה חובה להחזיר למדינה בעבודת התנדבות בתחנת המשטרה," סיפרה. "כאן בתחנה אני '.'כלבויניקית ממלאת כל תפקיד:   מזכה שוטרים על פנקסי דו"חות, עובדת ביומן - הלב הפועם של התחנה, מטפלת בתחום אבידות ומציאות ועוד."

   לאחרונה קיבלה עליזה תעודת מתנדב מצטיין ממפקד המחוז הצפוני ניצב רוני עטיה, תעודה שהצטרפה לשלל תעודות הצטיינות שקיבלה בעבר. "בצפת כולם חושבים שאני שוטרת ולא יודעים שאני מתנדבת ללא תמורה." ואולם יש רק תפקיד אחד שעליזה אינה עושה - לרשום דו"חות לתושבי העיר.

באדיבות ישראל היום   צילום אנצ`ו גוש – ג`יני

  http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2012%2F07%2F12 

 

 

עבור לתוכן העמוד