מתנדבי עמותת "אור שלום" "משפחת אומנה"
הגדל

 

משפחה פרק ב'

נתנאל ושתי אחיותיו הקטנות הגיעו למשפחת אומנה חמה ואוהבת, לאחר שאביהם המכה הורחק מהם ושאימם חלתה ונפטרה. "אני מתכווץ כשאני חושב כיצד היו נראים חיי אלמלא נשלחתי למשפחת אומנה", מספר נתנאל, בטור אישי ומרגש

ההורים שלי העניקו לי ולאחיותיי הקטנות בית חם ואוהב, עוטף ומגן. הם ישבו ליד מיטתנו בלילות שבהם היינו חולים, ציידו אותנו בסנדוויצ'ים לבית הספר והגיעו לאספות הורים. הם תמיד היו שם בשבילי, מאז שהכרתי אותם, כשהייתי בן 12.

נולדתי לפני 22 שנה לאב אלים, שהטיל אימה על המשפחה. כעבור מספר שנים, לאחר שנולדו אחיותיי הקטנות, התגרשה אימי מאבי, כדי להציל אותנו מהחיים עם אבא. הוא נכלא והוצא נגדו צו הרחקה מאיתנו. מאז לא ראינו אותו יותר. אימא גידלה אותנו באהבה ואני תפקדתי בהרבה מובנים כראש המשפחה: בישלתי, ניקיתי, טיפלתי באחיות שלי והגנתי עליהן בבית הספר. אמא הלכה ונחלשה ולא קמה ימים שלמים מהמיטה. היא סיפרה שהיא סובלת מאולקוס. הייתי קם ומעיר את אחיותיי בבוקר, שולח אותן לגן ולבית הספר והן היו מספרות רק לי על מה שעבר עליהן במשך היום.

כשהייתי בן 11 נקראתי יום אחד לחדר המנהלת. הופתעתי לראות שם חבר של המשפחה. למעט המלים "אמא מתה", אינני זוכר דבר מהשיחה. אף מילה לא הצליחה לחדור מבעד לחומת ההלם. בדיעבד נודע לי שאמא הייתה חולה בסרטן עוד שגרנו עם אבא, נרפאה וחלתה שוב לאחר הגירושים. בהלוויה הבטחתי לה, בעודי עומד מעל לקבר הטרי, ש"אהיה אבא ואמא לשתי האחיות שלי ושלא אפרד מהן לעולם. שאדאג להן כמו שהיא דאגה לנו".


בתום ההלוויה אני ואחיותיי מצאנו את עצמנו לבד בעולם. בעזרת עמותת "אור שלום", המטפלת בילדים ונוער בסיכון, נלקחנו למשפחת קלט, שבה לא יכולנו להישאר תקופה ארוכה ובעמותה חיפשו לנו פיתרון קבע. רק דבר אחד הדאיג אותי: שלא יפרידו בינינו. התגעגענו לאמא ולא רצינו להתגעגע גם אחד אל השני. רציתי שבסוף יום לימודים, תהיה לאחיותיי הקטנות האפשרות להגיד: "אני הולכת הביתה". ייחלתי לאבא ואמא שיקבלו את שלושתנו ביחד. בעקבות כתבה בעיתון שבה נפרשה מסכת חיינו ובה הבענו את חלומנו להישאר יחד, נמצאה לנו משפחת אומנה.

אהבה ללא תנאים

אנשים יקרים, שהיו להם כבר ילדים משל עצמם, ניאותו להכניס אותנו לביתם - שלושה אחים השרויים באבל על אובדן אימם. הם הגשימו את משאת נפשנו לבית אוהב ויציב ולימדו אותנו שלא מספיק לחלוק גנים משותפים כדי להיות משפחה. הודות להם אני יודע שמשפחה זה אמא ואבא מכינים יחד ארוחת ערב, הורה שעוטף את ביתו כשהיא מתעוררת בבכי, וגם השאלה שחוזרת על עצמה מידי בוקר - "מה תרצה לאכול כשתחזור מבית הספר?". ליטוף, חיבוק, מילה טובה, בדיחות שאיש מלבדנו לא מבין ודודים שרק מחכים שנבוא לבקר.

בהתחלה הכל נראה לי טוב מכדי להיות אמיתי. לא יכולתי להימנע מלגלגל בראש תסריטים קודרים. לקח לנו זמן להירגע, להרפות ולהשתחרר מהחרדה שיום אחד ניאלץ לעבור לבית אחר. כשצבעתי את קיר החדר שלי בירוק, הבנתי שאני מרגיש שהחדר הוא שלי. כשהפסקתי לדאוג בסוף שנת הלימודים מכך שלא הבאתי תעודה מושלמת, שאולי אני לא מספיק בסדר, הרגשתי שאוהבים אותי ללא תנאי. וכשנוכחתי לדעת שגם אם ההורים לא מקבלים את התנהגותנו לעיתים, הם לא יוותרו עלינו לעולם, הבנתי שאני בבית. כאשר חבריי קוראים לאמי "אמא של נתנאל" וכשאנשים זרים בטוחים שאני בנו הביולוגי של אבא ואומרים "אתם כל כך דומים", אין מאושר ממני בכל העולם.

כשהגעתי לגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתי כלוחם בגדס"ר גבעתי. לפעמים אני מתכווץ כאשר עולה בי המחשבה כיצד היו נראים חיי אלמלא נשלחתי למשפחת אומנה. זהו פתרון מבורך לילדים אשר איתרע מזלם ושנאלצו לעזוב את הבית. ישנם מקרים בהם הילד זקוק לבית למשך ימים או חודשים ואז חוזר למשפחתו הביולוגית, יש ילדים שנשארים במשפחות האומנה עד גיל 18 ויש משפחות שלעולם לא נפרדות. עמותת "אור שלום" בודקת בכלים מקצועיים את מידת ההתאמה בין הילד למשפחה ומלווה אותם ליווי כלכלי, חינוכי ופסיכולוגי לאורך כל הדרך.


הזדמנות לשנות ולהשתנות

חברים של הורי, שמכירים אותם עוד מלפני שהגענו אליהם, מספרים שהחוויה הזו שינתה אותם מאוד. שלגדל ילדים אשר עברו חוויות לא פשוטות בטרם הגיעו אליהם, מחייב השהיית תגובה, מחשבה על מה שעומד מאחורי כל התנהגות, צורך להרגיע שוב ושוב מפני חרדת נטישה. הורי מעידים שהתהליך הזה הפך אותם להורים טובים יותר, העצים וגרם להם לסיפוק עצום. מבחינתי ומבחינת משפחתי, הביטוי "משפחת אומנה" אינו מתאר באופן מספיק עמוק את הקשר שקיים בינינו- אנחנו פשוט משפחה.

בימים אלה מחפשים במשרד הרווחה וב"אור שלום", משפחות אומנה לכ-40 ילדים, במקומות שונים בארץ. כרגע, ילדים אלה ממתינים במסגרות ביניים שונות עד שיימצא להם בית חם וכל יום שעובר מסב להם נזק נוסף. ביניהם, ישנם גם זוגות ושלשות אחים להם קשה במיוחד למצוא משפחות אומנה, שכן רוב המשפחות מעדיפות לקלוט ילד אחד בלבד. ב"אור שלום" עושים מאמצים רבים כדי למנוע את הפרדתם, אולם אם לא יימצאו להם משפחות יתכן שלא תהיה ברירה. במצב כזה, ייעשה מאמץ גדול למצוא להם משפחות המתגוררות בשכנות אחת לשנייה, כדי שלא לנתקם אחד מהשני. האחים קשורים מאוד אחד לשני ומהלך כזה עלול להסב להם נזק רב.

"אור שלום" היא העמותה הגדולה בישראל שעוסקת בטיפול בילדים שהוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה, על רקע של אלימות, הזנחה, התעללות או חוסר מסוגלות הורית. משפחת אומנה היא המסגרת הקרובה ביותר לתא משפחתי נורמטיבי, חם ואוהב וההזדמנות האחרונה של אותם ילדים לגדול בתוך משפחה, עם אמא ואבא, חום ואהבה.

משפחות המעוניינות לשמש כמשפחות אומנה, מוזמנות ליצור קשר עם עמותת "אור שלום " בטלפון: 02-9936925

בואו גם אתם לעשות קצת טוב! אלפי פרויקטים התנדבותיים ממתינים לכם ביום מעשים טובים, 5 במרס 2013.

·         יש לכם רעיון לפרויקט שיכול לעשות טוב? שלחו לנו וננסה להוציאו לפועל ביום המעשים הטובים.

·         לפרטים נוספים - "יום מעשים טובים" גם בפייסבוק.  באדיבות ynet

·         http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4343194,00.html

עבור לתוכן העמוד