שיעור לחיים: התנדבות כחלק מחיינו

ההתנדבות היא שיעור חשוב ונחוץ לחיי אדם בחברה, היא מלמדת אותנו לחוש ענווה ולהיות קשובים לרגשי אחרים - הרב בני וורצמן חושב שההתנדבות צריכה להיות חלק מתכנית הלימודים והוא מסביר מדוע

רבים רואים בהתנדבות מעין תחביב, משהו שעושים במשך שעתיים בשבוע ובשאר הזמן עוסקים בדברים אחרים. משהו שנחמד לעשותו, אבל באותה מידה יכלו לא לעסוק בו כלל. בתפקידי, כעומד בראש ארגון התנדבות ובשנותיי כמורה ומחנך, נוכחתי פעם אחר פעם עד כמה יש בהתנדבות מהות גדולה בהרבה. ההתנדבות היא הכרחית לחיינו. היא דרך חיים, קוד פנימי שמדריך אותנו, ומרגיל אותנו לראות את האחר, ולהיות מוכנים לתת מעצמנו כשאנחנו נדרשים לעזור.

בבית הספר אנחנו לומדים את המקצועות שיכינו אותנו לחיינו כבוגרים. מתמטיקה, כדי שנוכל להתמודד עם נתונים ובעיות לוגיות, תנ"ך והיסטוריה כדי שנדע ככל האפשר על מה שהיה טרם זמננו, הבעה ולשון כדי שנוכל לתקשר עם עמיתינו, אנגלית כדי שנוכל לתקשר עם העולם. שיעורים אלו חשובים כדי שנוכל לקיים את חיינו, אך ההתנדבות היא זו אחד מהגורמים שהופכים את חיינו לחיים ששווה לחיותם.

כששר החינוך, הרב שי פירון, הודיע כי חלק מהרפורמה שהוא מתכנן בבתי הספר התיכונים תכלול גם מעורבות חברתית במסגרת בית הספר, ברכתי על הצעד. בעיני ברור שההתנדבות מקומה בבתי הספר, והשיעורים שהיא מלמדת ערכם גדול לא פחות, ואף יותר, מאשר כל מקצוע תחום דעת אחר הנלמד בבית הספר.

 
מטרתה של ההתנדבות היא כמובן להושיט יד לנזקק ולחלש, אך למרבה ההפתעה, המתנדבים שלנו תמיד חוזרים ואמרים לנו עד כמה ההתנדבות עזרה בעצם דווקא להם. איך החוויה חיזקה אותם, ריגשה אותם, ונתנה להם נקודת מבט חדשה על החיים. סיפוריהם יכולים לשכנע כל אדם שההתנדבות היא חוויה הכרחית בחייו, ושעליו לצאת ולהתנדב ככל האפשר.

אחת הדוגמאות שנחרטו בזיכרוני הוא סיפורו של יצחק שגיא ז"ל. יצחק היה קשיש ניצול שואה שנותר בודד בעולמו, סובל מהקשיים שמביאה איתה הזקנה ומעיוורון.

אל יצחק הגיעו שני מתנדבים, שעבדו איתו שעות ארוכות, בליווי שלו ובחיבורו אל העולם. הם גילו איש חם ומיוחד שאימץ אותם ללבו. הם קראו לו 'סבא יצחק', ושמרו איתו על קשר גם לאחר שעות ההתנדבות, התקשרו לשאול לשלומו בחגים ולפני שבתות וראו בו בן משפחה לכל דבר. אני עצמי פגשתי אותו רק פעם אחת, כשבא להשתתף באחד האירועים שלנו. כשניגש לרדת מהבמה, הנחתי את ידי סביבו לתמוך בו. לאחר מכן פנה אליי בעיניים נוצצות ושאל אותי: "אתה יודע מתי מישהו חיבק אותי לאחרונה?".

 הרגע הזה נשאר איתי ומרגש אותי עד היום. עבורי, עניין של מה בכך, יד תומכת לעזור לאדם קשיש. עבורו - חיבוק אוהב, מגע מנחם שהיה חסר לו, כנראה, בחייו. כך, מתוך מתן עזרה קלה שבקלות, צמח לו רגע אנושי שיישאר איתי עד סוף חיי. ההתנדבות מלאה ברגעים כאלה, ואין אדם שלא ירוויח מלחוות אותם.

ההתנדבות היא שיעור חשוב ונחוץ לחיי אדם בחברה. היא מלמדת אותנו לחוש ענווה ולהיות קשובים לרגשי אחרים. היא מחזקת אותנו ונותנת לנו חוסן נפשי. את תלמידי התיכון היא מלמדת אחריות ואת תוצאותיה רואים אחר כך גם בבחינות הבגרות. הרב צבי נריה ז"ל, שעל שמו נקרא הארגון שבראשו אני עומד, חינך את הנוער גם להיות אנשים מעורבים ולוקחים חלק בחברה ובמדינה מתוך ראיית אחריות לבניין האומה הארץ. הוא היה נוהג לומר "שים את הלב שלך על הלב של האחר, וראה מה זה עושה לך ומה זה עושה לאחר". ההתנדבות מאמנת את ליבנו להיפתח, לקבל את האחר, ולהבין את רצונו. זוהי מיומנות חשובה מאין כמוה בחיי כל אדם, שתצייד אותו בניסיון חיים שישרת אותו כאדם באופן אישי, ותשרת את החברה כולה, ביצירת דור של צעירים שמיומנים בהקשבה לאחר ובאמפתיה.

• הרב בני וורצמן עומד בראש ארגון "לאורו נלך " - המרכז החינוכי להתנדבות. 'לאורו נלך' שם לעצמו למטרה להביא להשתלבותם של בני נוער ובוגרי תיכון במגוון מסגרות התנדבותיות . הארגון מסייע לנערים לגלות את יכולתם לתת לקהילה, מתוך הכרה כי נוער העסוק בנתינה משמעותית יגלה גם בעתיד אכפתיות ומעורבות בנעשה בחברה. הארגון נמצא בתוכנית הליבה של מעורבות חברתית במנהל חברה ונוער ופועל בשיתוף עם משרד החינוך והמנהל כאשר בכל שבוע נדרשים התלמידים לבצע שעתיים של התנדבות במסגרת בית ספרית, בליווי צוות מדריכים ורכזים באדיבות   net
•  

• http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4481085,00.html           
• "יום מעשים טובים " שיחול ב-11.3.14 והשתתפו בחגיגה!