מנהל עמותת "מרכז החסד"
הגדל

אחרי המבצע: נזקקי שדרות צריכים עזרה

"רק לפני כשלושה חודשים, בלילה בו איש לא נכח במקום, התרחש קצר חשמלי בבית התמחוי - והוא נשרף כולו. הוזעקתי למקום כשהיה כבר מאוחר מידי והבטתי בלהבות, דומע ומתוסכל. הרגשתי שמפעל חיי ירד לטמיון". אביחי עמוס, מנהל עמותת "מרכז החסד" בשדרות, משתף

לילה. כולם הולכים לישון. מצליחים? לא ממש. זהו היום המי-יודע-כמה של מבצע "צוק איתן", ואשתי ואני, ושישה מתוך שמונת ילדינו, מתחפרים מתחת לשמיכות שנפרשו על מזרנים במרתף ביתנו שבשדרות, לפני כך וכך ימים, תחילת המבצע.

 

                                                  בתמונה פריקת מזון במרכז החסד    צילום: גיא יהושוע

מזה 13 שנה סובלים כאן בעיר שדרות מטילים ומפצמ"רים, אבל החודש האחרון היה השיא: אחת לכמה שעות אזעקת צבע אדום - אותה אני כבר מדמיין שאני שומע - ואחת לכמה דקות, בום חזק, הפגזה של צה"ל. הבומים הללו נמשכים כל היום וכל הלילה, מדירים שינה מעינינו, גורמים לנו לתהות  - האם יש שם חלילה הרוגים או פצועים מקרב כוחותינו? והאם המבצע הזה יביא לנו סוף סוף את השלווה לה אנו מייחלים?

 

לפני 18 שנים הגעתי לעיר הזו, שאני אוהב בכל ליבי, ממקום שהיה אז מסוכן אף יותר- חברון. כיליד קרית ארבע היה לי חשוב לגור בעיר האבות הסמוכה, אך לאחר מספר שנים של מגורים בחברון, החלטתי לעבור לעיירת פיתוח מתוך רצון לעזור לחברה. החלטתי שמקומי דווקא שם, עם הדרומיים, וכי התפקיד שנקבע עבורי משמים הוא לעזור לנזקקים בשדרות. האירוניה היא שברבות השנים נעשתה שדרות מסוכנת הרבה יותר מחברון.

 

כך, מידי יום, נוסף על עבודתי כסופר סת"ם, אני מגיע לעמותת "מרכז החסד" בעיר ומנהל אותה בהתנדבות. העמותה משרתת בין 600 ל-700 משפחות מעוטות יכולת בעיר; אלה מקבלות מאיתנו חבילות מזון מידי שבוע, ועד לאחרונה אף היו כמה עשרות אנשים מגיעים לאכול בבית התמחוי הצמוד. רק לפני כשלושה חודשים, בלילה בו איש לא נכח במקום, התרחש קצר חשמלי בבית התמחוי - והוא נשרף כולו. הוזעקתי למקום כשהיה כבר מאוחר מידי והבטתי בלהבות, דומע ומתוסכל. הרגשתי שמפעל חיי ירד לטמיון.

 

נוסף על עבודתי כסופר סת"ם, אני מגיע לעמותת "מרכז החסד" בעיר ומנהל אותה בהתנדבות

 קצת אחר כך אספתי את עצמי ונזכרתי בעשרות המתנדבים המגיעים להכין חבילות לנזקקים, ומביאים אותם אל פתחי בתיהם; במתנדבים המגיעים לעמותה בכדי לסדר, לנקות וסתם כדי להעביר איתי שיחה מעניינת שבסופה רעיון חדש כיצד מגייסים עוד מזון, או עוד מימון עבור המקום.

 

אנשים טובים רבים באמצע הדרך

אחד מן הארגונים להם אני חייב המון בשל כמויות המזון שהוא מעביר לעמותה, הוא לקט ישראל. עמותת מזון זו מעבירה אליי פירות וירקות במשך כל ימות השנה- כאלה ש"הצילה" מחקלאים שעמדו להשמיד את היבול אך החליטו להעבירו לנזקקים. בזכותם נהנים הנזקקים מפירות וירקות טריים וטובים, שלא היו יכולים להרשות לעצמם לרכוש לולא כן.

 

בימי המלחמה הגדיל הארגון עשות, ושלח לנו מאות חבילות מלאות מזון יבש, שהעברנו לאלה הזקוקים לכך. המעשה היפה ביותר בעיניי היה כשהחליטו בלקט ישראל לרכוש את כל המזון היבש דווקא מעסקים בדרום. במעשה זה גם חיזקו את עסקי הדרום, המצויים כיום בשפל אדיר וחסר תקדים וגם תרמו לנזקקים.

 

עוד אנשים טובים רבים באמצע הדרך שפגשתי בימי הלחימה: כאלה שהגיעו מרחוק רק בשביל להתנדב לכמה שעות: קבוצה של נשים שעלו

מצרפת לפני כשבועיים (!!!) וגרות ברעננה, הגיעו במיוחד לעמותה בכדי לסדר ולנקות. זאת כאשר אינן מדברות מילה בעברית אך החדשות שהגיעו אליהן, על המצוקה של תושבי הדרום, גרמו להן לפעול ולנסוע עד אלינו.

 

גם המילואימניקים שנלחמו בעזה הפתיעו אותי במחשבתם על האחר: רבים מהם התקשרו אליי בכדי לספר לי על כמויות המזון שנשלחו לצבא על ידי אזרחים שוחרי טוב, אך הכמויות עצומות – והיה להם ברור כי יש להעבירן לתושבי הדרום הנזקקים. חלק מן החבילות כללו מזון, חלקן מוצרי הגיינה, ואת כולם קיבלנו בשמחה.

 

גם אחרי הפסקת האש בשאיפה שהשקט יחזור סוף השקט לאזורנו, הנזקקים בני שדרות  ממשיכים להזדקק לשירותי העמותה ואני כולי תקווה שבזכות כל אותם אנשים טובים- היא תמשיך להתקיים.

 

הכותב הוא מנהל עמותת "מרכז החסד", שדרות

באדיבות  ynet 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563977,00.html

עבור לתוכן העמוד