מתנדבי הקרן לידידות
הגדל

מסע של עשיית טוב ברחבי הארץ

הקרן לידידות פרסה בערב ראש השנה 19 מוקדי פעילות מצפת ועד אילת שמהם יצא המבצע הגדול בתולדותיה. 2,100 מתנדבים בני כל הגילים, הדתות והעדות העבירו בשם תורמים נוצרים אוהבי ישראל, שי לחג ל-55 אלף ישראלים:    6,000אימהות חד-הוריות, 7,500 קשישים עניים, 5,000 עולים חדשים, 8,100 ילדי פנימיות הרווחה וחיילי צה"ל בודדים. כך עושים טוב ונותנים תקווה

יום ראשון 14:25

 לא רחוק מחדרה

איש לא שם לב לקבוצת ילדים שנכנסה לחנות בגדים גדולה. הם ילדי פנימייה שמגיעים הנה כל פעם לקראת ראש השנה לרכוש בגדים לחג, מתנת הקרן לידידות. יעל אקשטיין, סגנית נשיא הקרן לידידות פוגשת בהם, מחייכת בחום ומזמינה אותם פנימה. מעיניו של מנהל החנות של H&O זולגות דמעות: "הם יודעים להעריך יותר מילדים שחיים עם הורים. הם זקוקים לכל סימן של נורמליות, פרטיות. אני מביט בהם מרותק ומתרחק כדי שלא ייראו אותי בוכה".

 לילדים לא קל לבחור. לבנות קצת יותר קשה מלבנים. אחד הבנים הלך למדף נעלי הספורט והוריד זוג נייקי. לרגע נתקף בהלה שמא המחיר מתנדבים בדרום

בודדים במערכה

"הוא לוקח את מארז המזון, מודה מאה פעמים וממשיך בדרכו. שעת צהריים מהבילה במיוחד באשקלון, ויוסף יעשה את דרכו הביתה לאט לאט בין החצרות הריקות - אם נתפלל בשבילו שלא תהיה אזעקה זה יעזור?". תיעוד חוויות של מתנדבים בדרום בצוק איתן

יחרוג משווי הכרטיס שקיבל. הוא הלך למוכרת, שאל בלחש והפך סופית למאושר, לזמן מה. והבנות המשיכו להתלבט.

 האישה שמלווה את הילדים מספרת על ילדה בפנימייה שסירבה ללבוש בגד חדש. היא הייתה פורשת את השמלה על המיטה ומקפלת בחזרה. אחרי זמן הסבירה כי ביקשה להותיר את השמלה חדשה, "זו השמלה החדשה שלי ואם אלבש אותה, היא כבר לא תהיה חדשה", אמרה הילדונת.

  

יום שני, 09:30

מבשרת ציון

 ין מקום סמלי יותר למרכז קליטה מאשר מבשרת-ציון הצופה לירושלים. מגיעים הנה עולים מאתיופיה וזהו ביתם הראשון בישראל. אין עוד פרבר יוקרתי ברחבי העולם שבנוי סביב שכונה של מהגרים חדשים מאפריקה שעוד מייבשים פלפלים אדומים ושומשום שחור בחצר. הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן לידידות, שעליית יהודים לישראל היא בראש מעייניו, הגיע הנה לברך את המתנדבים ולבקר בעצמו בבתי העולים.

   

יהודית גבי וישראל, כבני 30, עלו מאתיופיה כשהיו ילדים. יותר מ-20 שנה עברו מאז שעזבו את מרכזי הקליטה. הם סיימו קורס של "טק-קריירה" לבודקי תוכנה יוצאי אתיופיה שהקרן לידידות שותפה להפעלתו, ובאו לסייע. הם אוחזים רשימת שמות וכרטיסי קנייה על סך 500 שקל. באחד הבתים פותחת את הדלת מלסה, אמא צעירה לתינוקת בת 3 חודשים. מלסה לא מדברת מלה עברית. אפילו גבי, ישראל ויהודית מתקשים לתקשר עמה. האם בעוד 10 שנים היא תשתתף כעולה ותיקה במבצע סיוע לעולים חדשים?

  

יום שלישי, 11:00

 

צפת

 

מור ולרשטיין נראתה חריגה בין תלמידי תיכון מקיף דתי אמי"ת בצפת. היא הגיעה מקיבוץ בעמק הירדן אחרי שראתה אצל אורלי וגיא בטלוויזיה ש"הקרן לידידות" מחפשת מתנדבים לחלוקת עגלות ושי לקשישים. "אני בת 30 שחיה בבועה", היא אומרת, "לא חסר לי כלום בחיים. אני סטודנטית לחינוך שמתפרנסת מעבודה בחנות בגדים והרגשתי שבכל זאת משהו חסר. וכשחיפשו מתנדבים אמרתי 'הנה, אולי זה'. סבתא שלי, בת 83, עוזרת כלכלית לי וליתר נכדיה. והנה כאן קשישים עניים ובודדים ששמחים כל כך לקבל אורח ומתנה - מתי אתם עושים עוד מבצע כזה...?"

 

יום שלישי, 17:00

 

ערד

 

את מבצע חלוקת העגלות לקשישי "הקרן לידידות" בערד מנהלת נדין ג'ינו ממקלט בלב השכונה המזרחית הגובלת במדבר. נדין היא רכזת התוכנית "בכבוד ובידידות" במסגרתה תומכת הקרן באלפי קשישים בכל הארץ וגם בערד. 12 תושבים-מתנדבים הגיעו לסייע. הסגן של נדין היום הוא מיכאל גובנייב, מנהל הכספים של "הקרן לידידות", שעזב לקראת ראש השנה את האקסלים והמחשב וירד לשטח כמו יתר עובדי הקרן. ביום יום חולש מיכאל על מערכת מורכבת שמעביר כל שנה רבע מיליארד שקל למאות ארגונים ומטרות טובות. בערד הוא מרכיב עגלות, מעמיס לאוטו, לוקח מנדין רשימה ויוצא לשטח.

  

בבית מעץ שהוקם בחופזה כשהגיעו לישראל העולים מרוסיה בראשית שנות ה-90' גר יפים. הוא בן 84, ששירת שנים כסגן מפקד גדוד שריון בצבא הרוסי. יפים מתקשה בהליכה ולא זז מכורסתו. המפגש עם המתנדבים מביך אותו. הוא יודע שהם כאן בשל מצבו הבריאותי והכלכלי ומנסה להטות את השיחה לעניינים אחרים, לספר על החיים האחרים שהיו לו, לפני ההליכון וקופסת הכדורים הענקית. אחר כך יתרכך, יפליג בסיפורים מעניינים על חייו ומדי פעם יגניב חיוך קטן.

 

 

יום רביעי, 19:00

 

תל אביב

 

עו"ד אורית לקחה על עצמה משימה למרות לא באמת ידעה את טיבה. היא הגיעה למוקד הפעילות של הקרן בתל אביב וביקשה לסייע בחלוקת כרטיסי קנייה לשופרסל לאימהות חד-הוריות המתגוררות בדיור הציבורי. "את האישה הראשונה פגשתי בתום טיפוס של 6 קומות ברגל. אני עולה ועולה וחושבת מי יכולה לגור כל-כך גבוה ואיך מעלים ילדים. את הדלת פותחת אישה צעירה וחייכנית. בטוחה בעצמה. שני תינוקות ישנים בסל-קל בסלון ולידם מאוורר, ועוד 3 ילדים במסגרות. המפגש איתה מצמרר אותי וגם מעורר השראה.

 

במזרח תל-אביב פגשתי אם חד-הורית עם שלושה ילדים שעובדת כקופאית. היא יצאה לפגוש אותי ברחוב באמצע משמרת ארוכה. התחבקנו והיא שמחה לקבל מתנה. כשנפרדנו חשבתי על הילדים שלה שחוזרים לבית ריק.

 

בדירה האחרונה אני לוחצת על פעמון בכניסה ולוחצת ולוחצת. התקשרתי לאשה ואחרי דקות ארוכות היא פתחה לי. מצבה במבט חטוף

איננו משופר. אולי דיכאון, אולי פשוט הזנחה ומחסור. אני מוסרת את הכרטיס והיא מודה לי ואומרת, 'הילדים יחזרו לחג מהפנימיות ויהיה לי לקנות להם אוכל'. ואני חושבת מה היה קורה אם מישהו היה מחליט לא לחלק כרטיס לאשה הזו או לנשים חד הוריות באזור? איך היא הייתה עושה חג. וכשייגמרו ה-500 שקל האלה, מה אז?"

 

יום חמישי, 17:30

 

קריית גת

 

אחד האירועים המרגשים התקיים בקריית גת ובמסגרתו הגיעו 30 ילדי גן העצמאות בעיר לבקר במקבץ דיור לקשישים של עמידר. מתגוררים שם 130 עולים וניצולי שואה. הילדים הכינו בעבורם ברכות שנה טובה ורקדו איתם במסיבת ראש השנה מלאה שירים וצחוק.

 

 

 הכותב גיל טבת הוא עובד "הקרן לידידות".

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4575409,00.html         באדיבות ynet 

עבור לתוכן העמוד