חייל חרדי מתנדב ומשתף

29/04/2016
חייל חרדי מתנדב ומשתף
"זה לא היה פשוט. הגעתי עם קושי פיזי כמו כל בחור חרדי וקושי מנטלי הנבע מחוסר ידע על מה שמצופה לי מפני שאני לא כמו כל בחור רגיל שנחשף בנעוריו לתכניי הצבא מסיפורים של המשפחה ועידוד מהתיכון". ישראל אמיתי מגדוד "נצח יהודה" משתף בתהליך שעבר בשירותו בצה"ל

אני ישראל אמיתי, בן 23 מקרית מלאכי.

 

נולדתי לתוך שליחות בעיר אופקים וכשבגרתי המשכתי לישיבות של בית חב"ד שבהן ספגתי את ערכי השליחות והנתינה לאחר. הייתי בחור בן 18 כשיצאתי לשליחות הראשונה שלי בעולם כשליח חב"ד. לאחר שנתיים משמעותיות בהן מדי יום התעסקתי והתעמקתי בהפצת היהדות, חזרתי לביקור בארץ ושם חיכה לי צו הגיוס לצה"ל. וכפי שחינכו אותי, ידעתי שגם לשליחות הזאת לא אסרב ואני מתכוון להתגייס.

 

התגייסתי.

 

זה לא היה פשוט. הגעתי עם קושי פיזי כמו כל בחור חרדי וקושי מנטלי הנבע מחוסר ידע על מה שמצופה לי מפני שאני לא כמו כל בחור רגיל שנחשף בנעוריו לתכניי הצבא מסיפורים של המשפחה ועידוד מהתיכון.

 

עם זאת, בחרתי לשרת בגדוד נצח יהודה, גדוד מיוחד המאפשר המשך אורח חיים דתי לצד מבצעיות ושמירה על המולדת במשך שנתיים ובשנה השלישת,"שנת

המשימה", לימודים על פי בחירת החייל בשילוב התנדבויות שונות בקהילה כגון בתי אבות ומעונות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בכל הארץ.

 

מסלול זה בעיניי מיוחד במינו משום שמעניק לחיילים רבים כמוני "מקפצה" לאזרחות שכן רובנו לא למדנו מקצועות ליבה בישיבות ואין לנו תעודות בגרות. וכך לאחר שאנו נותנים את חלקנו לצה"ל, הוא מעניק לנו בחזרה השלמת בגרויות, למידת מקצוע או מכינה קדם אקדמאית. השנתיים הראשונות היו שונות מכל מה שהכרתי.

 

זכיתי להכיר מפקד שהמשפט שלו מלווה אותי עד היום - "אין אני לא יכול יש אני לא רוצה". למדתי את חשיבות המשמעת, החברות, רוח הלחימה וטוהר הנשק.

פיתחתי קשר שבו שיתפתי את מפקדיי בעברי וברוח השליחות שהיתה חדורה בי בעוצמות הכי גבוהות ואת השינוי שעברתי.

 


ההתנדבות ממלאה את ליבי ומספקת אותי

 

השתתפתי בהפס"דים, עשיתי פטרולים, שעות ארוכות בשמירות ומעצרים, הרגשתי משמעות. אין די מילים לתאר את תחושת הנתינה והשמירה על המולדת בשעה שאתה עושה את כל אלו. נכון, זה לא תמיד קל ולרוב אפילו מעייף ושוחק. אך במבט לאחור, לא הייתי עושה שום דבר אחרת.

 

התארסתי.

ההיכרות עם אישתי נעשתה דרך שידוך כמקובל במגזר. לפגישות שלנו יצאתי מהבסיס וחזרתי אליו. זה לא היה פשוט אבל האהבה ניצחה. אחרי כל פגישה, מצאתי את עצמי משתף את המפקד שלי בחוויותיי. התחושה וההרגשה הזאת שיש עם מי לחלוק, הקלה עלי ונתנה לי תחושת שייכות.

 

להכנות החתונה כמעט ולא הייתי שותף, עקב התפקיד. אישתי האמיצה הפתיעה באחד הימים כשהגיעה לבסיס שלי ופינקה אותי ואת כל חבריי לגדוד בפיצה ושתייה לרגל החתונה הקרבה. קיבלתי מהגדוד מסגרת תומכת בכל הקשור לחתונה ואפילו זכיתי לטוס לניו יורק לקבל את ברכתו של הרבי מליובאוויטש!

 

לאחרונה, התחלתי את שנת המשימה. בשנת המשימה אני משלב בין לימודים והתנדבות, ופעם בשבוע מפגש פלוגתי של כל חיילי נצח יהודה עם המ"פ כדי לשמור על המסגרת ולעלות נושאים שונים על סדר היום.

 

בחרתי ללמוד הוראה וחינוך במכללת אחווה בכיתה חרדית, אין ספק שהלימודים מטעם הצבא מעניקים לי, לאשתי ולבתי הקטנטנה אופטימיות ודרך טובה להתחיל את חיינו המשותפים. אילולא מסלול זה, איני יודע אם הייתי מצליח לרכוש השכלה אקדמאית.

 

במקביל, אני מתנדב בבית אבות בירושלים, בזכות התנדבות זאת אני מרגיש שגם במהלך שנת המשימה אני ממשיך בערכי השליחות והנתינה. ההתנדבות ממלאה את ליבי ומספקת אותי. אני חושב שזה בין הדברים הכי משמעותיים בשירות שלי משום שבעיני אלו אוכלוסיות חשובות ביותר בקהילה שלנו שלא תמיד מקבלת את מירב תשומת הלב המגיעה להן.

 

כיף לי להעלות להם חיוך על הפנים, זה מעלה לי חיוך בחזרה מאוזן לאוזן. אני והחבר'ה שלי מתרגשים כל פעם מחדש להגיע להתנדבות וחוץ מלראות את ביתי הקטנה מחייכת, זה בהחלט השיא בשבוע שלי.

 

לקראת סיום השירות הצבאי שלי, אני יכול לומר שהמערכת הצבאית היא מורכבת וגם לרוב לא קלה. אך המרכיב האנושי בה הוא המנצח. בזכות אנשים רבים בדרך, אני השתנתי וכך גם חיי. אני מודה על כל רגע, טוב ורע. מצמיח ומחשל. תודה על הזכות.
באדיבות YNET 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4787630,00.html
צילום : דוצ
עבור לתוכן העמוד