מתנדבי "סאנשיין" הגיעו לשמח ילדים המתמודדים עם אתגרים רפואיים ושיקומיים

12/12/2016
מתנדבי "סאנשיין" הגיעו לשמח ילדים המתמודדים עם אתגרים רפואיים ושיקומיים
"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

כל מי שאי פעם נאלץ לשבת לצד ילדו החולה בבית החולים מכיר את התחושה. תערובת של מתח נורא ושל דאגה, עם רצון לגונן על הילד מהחוויה ולהמשיך לקיים עבורו עולם של שמחה וילדות, גם בתנאים הנתונים. מתנדבי ארגון "סאנשיין" עושים בדיוק את זה: מגיעים לבתי החולים ולמוסדות שיקומיים שבהם שוהים ילדים, ומפעילים, משעשעים ומסיחים את דעתם. על הדרך, הם מספקים גם תמיכה ואוזן קשבת להורים.      

 

הסיסמה של "סאנשיין", ארגון בינלאומי שהוקם ב-1998, היא "מביאים קרן שמש ליום מעונן". המטרה: להאיר את אפלולית חייהם של ילדים השוהים בבתי חולים ובמוסדות שיקומיים ושל בני משפחותיהם, שעצרו חיים כדי ללוות אותם בצמידות.

 

מעל ל-15,000 מתנדבים פועלים כיום במסגרת העמותה ב-175 ערים, בהן בקנדה, בסין, בישראל ובקניה. הם מקיימים סדנאות יצירה כדי לאפשר לילדים לקחת שליטה על מציאות חייהם, להתמודד עם המתחים ולהיפתח. הם עורכים מועדוני קריאה מומחזת ומעניקים לילדים את הספרים במתנה, מקיימים סדנאות בישול ואפייה וגם עוזרים בשיעורי הבית.  

 

המפגש עם ילדים הנמצאים במצבי חיים קשים איננו קל, אבל לדברי העוסקים במלאכה, מאד מספק. "זה מרומם את הנפש", אומרת נגה קוק בת ה-58, מתנדבת בפרויקט. "הקושי, אם יש כזה, הוא כאין וכאפס לעומת ההרגשה העילאית של הנתינה". 

 

"איפה שנדרשת עזרה אנחנו שם, לא בוחלים בכלום"

נגה ובעלה רמי בן ה-71, עורכי דין בדימוס המתגוררים בתל אביב, מתנדבים זה ארבע שנים במסגרת פרויקט סאנשיין, בגן הילדים בבית החולים "גהה", המיועד לילדים עם קשיים רגשיים והתפתחותיים. "הגענו לזה במקרה", מספר רמי, "בעקבות אימייל שהגיע אלי למשרד. נפגשנו עם נציגה של הפרויקט והבנו שמדובר במפעל מבורך. הוצעו לנו אפשרויות התנדבות בבתי חולים, והחלטנו לבחור בגן של גהה. הוא נראה לנו הכי אטרקטיבי מבחינת היכולת לנתינה".

 

מאז מגיעים בני הזוג לגן בימי שישי, אחת לחודש, ומשמשים כסייעים לגננות. "אנחנו עושים כל מה שצריך", מספרת נגה. "עוזרים במטבח, מכינים עוגות, משחקים עם הילדים, עובדים איתם בגינה, מנקים. איפה שנדרשת עזרה אנחנו שם, לא בוחלים בכלום".

 

בגן לומדים ילדים בגילאי 3-7, הזקוקים למסגרת של חינוך מיוחד. "אלה ילדים שהם קצת פגועים", מספר רמי. "ילדים עם קשיים בתקשורת, עם התפרצויות זעם. בנוסף לעבודה שלנו כעוזרי גננת, אנו עושים איתם הפעלות של סאנשיין כמו ימי יצירה, ימי קריאה עם המחזה של הסיפורים וימי בישול".

 

היה לכם רקע בהתמודדות עם ילדי חינוך מיוחד?

"לא היה לנו שום רקע או ידע מוקדם", אומר רמי. "גידלנו ואנחנו מגדלים ילדים ונכדים, אבל לא מעבר לזה. קיבלנו הדרכה מאד כללית לגבי הפעלות ביצירה, יצירת בובות מבלונים ודברים כאלה, אבל הידע נרכש עם הזמן וזה לא קשה". 

 

"מבט תודה של ילד, חיבוק – אין יותר מזה"

 

ההיחשפות לצד העצוב של החיים היא לדבריהם לא שוחקת או מדכאת, כפי שאולי ניתן היה לחשוב. "זה לא מפריע לי כהוא זה", אומרת נגה. "לכל אחד מאיתנו יש עליות וירידות במידה כזאת או אחרת, כמו לילדים האלה. בשלב מסוים מפסיקים לראות את זה. הילד זקוק לעזרה ואנחנו שם כדי לעזור לו. זה לא מדכא. ההיפך הוא הנכון - אני שואבת מהם אנרגיות". 

 

לשני בני הזוג גם מחויבויות אחרות. רמי עסוק בפעילות ציבורית ונגה מטפלת בשני הוריה שחלו, אבל את ההתנדבות בגן המיוחד ימשיכו, לדבריהם, כל עוד יוכלו. "הקלישאה אומרת שבהתנדבות אתה יותר מקבל מאשר נותן", אומר רמי, "אבל זה לגמרי נכון. מבט תודה של ילד, חיבוק - אין יותר מזה. אני באמת לא יודע כמה אנחנו עוזרים לילדים ואני מניח שכן, אבל הם בהחלט עוזרים לנו". 

 

"כל רגע שם הוא מרגש", מוסיפה נגה. "כשילד מבקש ממך שלא תלכי, כשהוא שואל מתי את באה שוב, כשהוא מבקש חיבוק או ליטוף. זו גם עזרה גדולה לגננות והסייעות שעובדות כל כך קשה. יש להן רגע לנשום אוויר".

 

את רוח ההתנדבות, היא מספרת, הביאה מהבית. "אימא שלי עבדה קשה כל החיים, וכשהיא פרשה היא החליטה שהגיע הזמן לתרום והתנדבה בכל מקום אפשרי. זה משהו שגדלתי עליו והיום אני יודעת שגם הבת שלי תלך בעקבותיי. חשוב לחנך את הדור הבא לערכים האלה".

 

השאלה מדוע החליטו להתנדב ביחד באותו המקום נשמעת לבני הזוג קצת מיותרת. "כל מה שאנחנו עושים זה ביחד", אומר רמי, "זה דבר טבעי בשבילנו". "היה לנו חשוב שתהיה לנו שליחות משותפת, ונפלה בידינו הזכות להגיע לגן הזה", אומרת נגה. "בעתיד, כשיתפנה לנו זמן נוסף, נתרום ביחד גם במקומות נוספים". 


באדיבות האתר "מוטקה". 

עבור לתוכן העמוד