המתנדבים שלא זקוקים לארגונים ועמותות כדי לתרום

23/05/2017 13:00
המתנדבים שלא זקוקים לארגונים ועמותות כדי לתרום
עולים חדשים יודעים שאצל אליענה ימצאו אוזן קשבת, ליאת ממשיכה את מסורת המתן בסתר שהתחילו הוריה בפייסבוק לעזרה לנזקקים ושימי נוהג להעניק לחברה חלק מהכסף שהוא מרוויח. חמישה אנשים שלא זקוקים לארגונים ועמותות, ומפעילים מיזמי התנדבות פרטיים.

כשאליענה לישנסקי עלתה מאסטוניה ארצה בגיל שלוש, היא גרה באזור עני מאוד. "לא היו לי צעצועים ולא שום דבר", היא נזכרת, "ולכן אני לא מסוגלת לראות ילד שעולה לישראל ואין לו כלום. נשבר לי הלב מזה". חוויות הילדות גרמו ללישנסקי (34), אחות ומנהלת סוכנות דוגמנות לילדים מאשדוד, לרצות לעזור לאנשים הזקוקים לכך. "תמיד ניסיתי לעזור, אבל לפני כשנתיים זה התחיל ממש לתפוס תאוצה", היא מספרת. "יש לי כ־4,000 חברים בפייסבוק, אני מקבלת כל מיני בקשות ממשפחות נזקקות, למשל, למישהו נשבר המקרר או התנור, או שחסרים בגדים, אני מפרסמת פוסט, ואנשים פשוט מגיבים ועוזרים".

ללישנסקי יש גם 14 משפחות של עולים חדשים שהיא מלווה אותן לאורך כל הדרך. "לעולים חדשים יש הכי פחות מענה", היא מסבירה, "הם חיים בלי כלום, אין להם שפה, הם לא יודעים לאן לפנות, הם כאילו אבודים. הם יכולים לפנות אלי בכל שעה, בכל יום, הבית שלי פתוח בשבילם. הליווי שלי הוא כל הזמן ב'טפטופים' ולא רק לקראת חגים. בפורים, למשל, הם קיבלו תחפושות שארגנתי דרך הפייסבוק, משפחות גם קיבלו מקררים, ריהוט ואת כל הציוד הבסיסי. יש מתנדבים שמביאים את הציוד לאנשים, ולפעמים אני גם משלמת מהכסף שלי למובילים".

העולים החדשים מגיעים ללישנסקי מפה לאוזן, אבל מאוד חשוב לה להדגיש שהיא עוזרת בציוד ומזון רק לאנשים שעובדים ושעושים משהו כדי להתקדם. "בן אדם שיושב בבית ולא עושה כלום כדי לעזור לעצמו, אני לא אעזור לו", היא אומרת, "אני מנסה לתת לאנשים בסיס להתרומם, כדי שבסוף יוכלו לעמוד על הרגליים". 

את בטח שואבת סיפוק רב מהפעילות הזו.
"יש משפט אחד שאני תמיד אומרת: 'אני רוצה להגיע לגיל 80, להתעורר ביום האחרון של החיים שלי, להסתכל אחורה ולהבין שעשיתי משהו בחיים האלה'. אני רוצה לעשות משהו בעל משמעות ולהשאיר אחרי חותם". לדבריה, "ריגש אותי במיוחד מקרה שבו הייתי חולה שבועיים, לא יכולתי לקום, ושתי משפחות שאני עוזרת להן פשוט דפקו לי בדלת והביאו לי אוכל שהם הכינו. זה היה לא מובן מאליו, ואני אזכור את זה לתמיד. היה לי עוד מקרה מאוד מרגש של ילד בן ארבע ממשפחה של עולים, שאמו חד־הורית ושאני עוזרת להם. הילד מאוד רצה איזשהו צעצוע, אמו אספה שקל לשקל כדי לקנות אותו, ואז הוא נתן לי במתנה את הצעצוע הזה ואמר שאני צריכה אותו יותר ממנו, כדי לעזור לעוד ילדים. הייתי ממש בהלם". 


ליאת טל- אוספת תרומות למשפחות נזקקות


"התחלתי את כל הפרויקט של עזרה לאנשים לפני שנה וחצי, עם מותה של אמי", מספרת ליאת טל. "כשאבא שלי נפטר, באו אנשים אלינו הביתה, החזירו לנו כספים ואמרו שהוא היה תורם בסתר. גם כשאמא שלי נפטרה, אז שוב באו אנשים, נתנו כסף ואמרו שגם היא הייתה תורמת בסתר. ואז החלטתי, לעילוי נשמתה, להמשיך את מה שהיא עשתה". 

טל (35), עובדת בתחום המיסוי מקריית גת, מספרת שהפרויקט הראשון שלה היה סיוע בארגון בר מצווה לילד מירושלים. "עקבתי בפייסבוק אחרי איזשהו פוסט שלא הייתה לו תגובה, והחלטתי שאני גם אפרסם את הפוסט הזה. פרסמתי ותוך יומיים השגתי לו כל מה שהיה חסר לבר מצווה", היא משחזרת את ההתחלה ומוסיפה ש"אחרי זה התחילו לפנות אלי משפחות, והתחלתי לעזור להן, אם זה באוכל לשבת, רהיטים, בגדים. הכל אני משיגה דרך הפייסבוק, ולאחרונה גם התחברתי לתורמים נוספים מכל הארץ ואנחנו משתפים פעולה. יש לי גם המון צדיקים שעושים שינועים ומביאים את הכל למשפחות. אני מנהלת את השיחות בפייסבוק, נותנת כתובת, והם הולכים ומביאים את הדברים. לקראת פסח, למשל, דאגתי לכ־100 משפחות לסלי מזון". 

טל מודה שהמלאכה אינה פשוטה. "אני אם חד־הורית לילד", היא מספרת, "זה גם לעבוד, גם לנהל את הבית, גם לאסוף תרומות, זה כל היום טלפונים, וגם אני בוכה מהסיפורים עצמם, מכל בן אדם שפונה אלי. בסוף היום אני אומרת לעצמי כמה שקשה לי, אבל באותה נשימה אני גם מודה לאל שנותן לי את הכוחות ואת האפשרות להבין שבזכותי עוד אמא או ילד הלכו לישון על קיבה מלאה ובבגדים לא קרועים". 


יריב היכל- מארגן ושולח חבילות מזון לנזקקים

לפני שש שנים הבין עו"ד יריב היכל שנמאס לו להיות מאלה שאומרים "פספסתי את ההזדמנות לתרום, להצטרף לחלוקה או למיון של מזון", והחליט לעשות מעשה וליזום פעילות לקראת פסח וראש השנה. "אני, אשתי והילדים ועוד חברים ששמחים להתנדב, מחלקים בגנים ובבתי ספר קרטונים לאיסוף מוצרי מזון", הוא מספר, "ומעודדים דרך הרכזות החברתיות ודרך ועדי הורים לשלוח עם הילדים מוצרי מזון. לאחר מכן אנחנו אוספים את הקרטונים, ממיינים, אורזים, ומחלקים לנזקקים בגבעתיים לפי רשימות שאני מקבל מהרווחה". 

היכל (44), תושב גבעתיים, חילק בפסח האחרון חבילות ל־250 משפחות. "הייתה הצטרפות נהדרת של מורים ושל מנהלים ליוזמה שלי", הוא ממשיך, "כולם אמרו לי שזה מצוין ללמד את הילדים נתינה, והפעילות הזאת גם מחברת בין תושבים מכל העיר. זה מהילד שמביא מוצר ועד החבר'ה שמחלקים את החבילות. זה הפך לפעילות כלל עירונית שמשתתפות בה גם תנועות הנוער הצופים וכנפיים של קרמבו וארגון ליונס, שחבריו גם עוזרים בחלוקה". 

שימי קדוש- מארגן ציוד בית ספר וחבילות מזון לנזקקים

אף שבמהלך 18 השנים האחרונות עו"ד שימי קדוש לא מפסיק לעשות למען השכבות החלשות, הוא אינו מגדיר עצמו כתורם, אלא כחולק. "אני סוציאליסט, קיבוצניק בתפיסת עולמי", הוא מסביר, "למשל, כשאת משלמת לי שכר טרחה כעורך דין, חלק מהכסף אני מראש רואה כלא שייך לי ומחזיר אותו לחברה. המניע שלי הוא מאוד פשוט. ככל שיהיו פחות פערים בחברה, לי ולילדים שלי יהיה יותר נעים לחיות פה. לי יש מספיק, ואילו הפערים האלה הם בלתי נסבלים. לכן, אני בחלקת האלוהים הקטנה שלי מנסה לצמצם אותם. אני גם לא עושה זאת בשביל סיפוק. זה חלק מה־DNA הבסיסי בבית שלנו. ככה אני חי ובהנאה גדולה. אני גם נותן סיוע משפטי פרו בונו הרבה מאוד פעמים, כי אני מאמין בזה, ולא כי זה שיווקי, נחמד וטרנדי".

קדוש (51), עורך דין, מרצה ויוצר מבנימינה, מארגן כל קיץ כ־100־120 ילקוטים על שלל ציודם לילדים נזקקים באזור מגוריו וגם בפנימיות שונות. כמו כן, הוא מספר, "לפני פסח אני מארגן בביתי כ־100 חבילות ענקיות של מזון לנזקקים, ובמהלך כל השנה אני גם תורם מזון לשלוש משפחות על בסיס שבועי וגם מסייע לא מעט לבית השאנטי. לאחרונה, למשל, יצא ספרי החמישי 'חיפה - ז'נבה', שכל רווחיו מועברים לבית השאנטי".

באדיבות אתר מעריב.
לכתבה המלאה: לחצו כאן. 
עבור לתוכן העמוד