להיות שם בשביל הילדים שאין להם אף אחד

30/11/2017
להיות שם בשביל הילדים שאין להם אף אחד

אדם בן ה-15 הוא הבכור מבין שלושה ילדים. הוא נולד באתיופיה ועלה לארץ בגיל שנה. הוריו נפרדו כשהיה תינוק, והאב ניתק כל קשר עם המשפחה. האם נכנסה לזוגיות חדשה ואלימה, בעקבותיה שהתה עם הילדים במקלט לנשים נפגעות אלימות. עם חזרתה הביתה, הוצאו אדם ואחיותיו ממשמורת האם בגין מצוקה כלכלית וקשיים בתפקוד ההורי. אדם היה אז בן תשע. מאז, האם ניתקה קשר עם ילדיה, עם אחיה ועם גורמי הסיוע, והיא גרה בַּרְחובות.

 

פגשתי את אדם לראשונה לפני כשנתיים. הוא היה אז בן 13, נער טיפוסי לכאורה, אבל שקט, מרוחק ומכונס בעצמו. בדרך כלל היינו יוצאים לאכול שווארמה ובקושי מדברים, חשבתי שיהיה קשה ליצור כל איתו קשר קרוב.


כמה חודשים אחרי שהכרנו, וכארבע שנים לאחר השמתו הראשונית בפנימייה השיקומית במרכז הארץ בה שהה, הוחלט שהוא כבר לא מתאים למסגרת והוא הועבר לפנימייה טיפולית בדרום, שם שהה במשך שבעה חודשים. בהתחלה ניכר שיפור במצבו, אולם עד מהרה התנהגותו הידרדרה, הוא היה מעורב בתקריות אלימות וברח כמה פעמים מהפנימייה. הוא עבר ממקום אחד למשנהו, ובכל המקומות הסתבך, ברח והפר את הכללים, עד שהצוות סרב להמשך שהותו בפנימייה.


לשמחתי הרבה, בתוך כל המעברים והכאוס, הצלחנו להתקרב. התמדתי בביקורים והגברתי את תדירותם כשהרגשתי שיש בכך צורך, נעניתי לבקשותיו ולגחמותיו החומריות, דיברתי הרבה עם הצוות, הייתי סבלנית, הייתי סלחנית, אהבתי אותו. לאט-לאט הוא נפתח אלי, דיבר קצת יותר והשתחרר. כשהיה מסתובב בלילות ברחובות העיר, לבד, מיואש וללא טלפון נייד, הוא היה זוכר את מספר הטלפון שלי בעל-פה, ויוצר איתי קשר כדי שאעזור לו.


בעקבות התגייסות גדולה של הרווחה ובעזרתו של אבנר, מנהל תכנית "הגוף לאפוטרופסות", הושגה השמתו במסגרת אבחונית זמנית של חסות הנוער שרשימת ההמתנה אליה ארוכה תמיד. אדם שהה שם ארבעה חודשים, ובמהלכם עבר תהליך משמעותי ומרשים. הוא השלים עשר שנות לימוד וכל הציונים שלו עמדו על למעלה מ-90. הוא קיבל את חוקי המקום ולא הסתבך כלל, למעט מעידה אחת קטנה, עמד בכל הדרישות ויצר קשרים עם הצוות ועם הנערים האחרים. באחד הביקורים שלי שם הוא אמר לי: "אני מרגיש שאני משתנה", ו-"אני לא מבין למה לא הקשבתי במקומות הקודמים, עכשיו זה קל לי".

 

בתחילת ספטמבר השנה, אדם נקלט בכפר נוער, בצפון הארץ, המתאפיין בגישה אינטנסיבית ותובענית העושה שימוש במסעות שטח ובמשימות אתגריות ככלי להתמודדות עם קושי. התקבלותו לכפר הנוער הפתיעה, שימחה וריגשה אותו ואת כולם. כדי להתקבל הוא היה צריך לעבור ראיונות ומסע גיבוש בשטח של 24 שעות. כשפעם הוא לא היה קם מהמיטה לבית ספר.


בעבר אמר שיהיה סוחר סמים כשיהיה גדול והתעקש ללמוד בבית ספר מקצועי, היום הוא אומר שהוא רוצה לעשות בגרות מלאה, להתגייס ולעבוד בעבודה טובה. הוא מצליח להתמודד עם קשיים ואכזבות ואהוב על הסובבים אותו. מרגש ללוות את התהליך שהוא עובר ולהיות חלק מהחיים של הנער המתוק והמיוחד הזה.


בישראל כיום חיים כ-10,000 ילדים בגילאים 8-18 בכ-110 פנימיות ומשפחות אומנה ברחבי הארץ. ילדים אלו הוצאו על ידי רשויות הרווחה ממשפחות לא מתפקדות, המתמודדות עם התמכרויות, מחלות קשות, תקופות מאסר, נטישה או יתמות. חלק מהילדים, חוו שנים ארוכות של הזנחה וכאב, ולכ-1,500 מהם אין כלל עורף משפחתי והם, בעצם, ילדים של אף-אחד.

 

עמותת "ילדים בסיכוי-המועצה לילד החוסה", זוכת "אות הנשיא למתנדב", מקדמת מאז 1986 ילדי פנימיות וילדים חסרי עורף משפחתי, במגמה להעניק להם סיכוי לחיים טובים יותר בעת שהותם בפנימייה, כדי שבבוא היום יגדלו להיות בוגרים עצמאיים המועילים לעצמם ולחברה.

 

מטרת העמותה היא לסייע לילדי הפנימיות ולבוגריהן לצאת ממעגל החיים הקשה אליו נקלעו באמצעות תוכניות טיפוליות, שיקומיות וחינוכיות שאינן מתוקצבות ע"י רשויות הרווחה והחינוך, כדי לשפר את חווית הילדות שלהם ולחזק את ביטחונם ועצמאותם. 


באדיבות YNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5049965,00.html


עבור לתוכן העמוד