פועלים יחד: בצבעי הקשת ובכל טווח הגילאים

5/12/2017
פועלים יחד: בצבעי הקשת ובכל טווח הגילאים
שמי נגה פישמן, בת 17 וחצי, תלמידת כיתה יב' מכפר סבא. בחמש השנים האחרונות אני חברה בארגון הנוער איגי. במסגרת פעילות הארגון, אנו נפגשים פעם בשבוע ומדברים על נושאים שונים דוגמת יציאה מהארון, מגדר, מיניות, פמיניזם, איחוד מאבקים ועוד. הכל תוך עידוד לאקטיביזם ולפעילות חברתית – קהילתית.

במסגרת הפעילות הקהילתית שלי, אני משמשת נציגה של ארגון איגי בפרויקט "מעגלים"- פרויקט מיוחד במינו בקהילה הגאה שפועל כדי ליצור היכרות הדדית והכלה של הזהויות השונות בתוך הקהילה. במסגרת הפעילות אליו שותף גם המרכז הגאה, הכרתי את שמואל ענב, המשמש בפרויקט "מעגלים" כנציג מועדון "קשת הזהב" בו חברים קבוצה של הומואים מבוגרים.


גילו של שמואל (80) לא מפריע לו, ולו במעט, ליצור וליזום מפגשים ולקדם פעילות התנדבותית קהילתית. בהתחלה לא דיברנו הרבה, אבל עם המפגשים נפתחנו יותר ואף קיבלנו על עצמנו את תכנון והכנת מפגשים המחברים בין הנוער למבוגרים של הקהילה. ההתחלה הייתה לא פשוטה כיוון ששנינו הגענו ממקומות שונים. לזה מתווספים גם הבדלי החשיבה והגיל. אך לבסוף מצאנו שפה משותפת שהיא הפרויקט – מפגשים בין צעירים למבוגרים בקהילה.


על אף הפרש הגילאים הגדול, החיבור בינינו היה מיידי ומהר מאוד גם התחלנו לתכנן פעילויות ופרויקטים יחד – דוגמת פרויקט במסגרתו יזמנו מפגשי קהילה המחברים בין הנוער למבוגרים של הקהילה. למפגש הראשון הגיעו כ-30 משתתפים בהם בני נוער מאיגי, מבוגרים ממועדון "קשת הזהב" וחברות מ"בשלה" (ארגון נשים גאות בוגרות).


המפגשים הבין דוריים הפכו מרתקים לכל הצדדים. במפגש הראשון למשל, התחלנו בסבב היכרות קצר שבו כל אחד סיפר על עצמו. אך הסבב שתוכנן להיות קצר הפך לארוך ומעמיק בזכות סיפורי חיים מעניינים ומעוררי השראה למשל של אדם בן 80 שיצא מהארון רק לפני כשמונה שנים כשהיה בן 72, ושל נשים בוגרות שבצעירותן (וגם היום) נאבקו למען שוויון ללהט"ב בתקופות שבהן הלהט"בפוביה הייתה בשיאה.

 

לאחר מכן המשכנו במעגלים קטנים יותר במטרה לדבר על עצמנו ולהכיר וגילינו שיש הרבה מאוד דברים שאנחנו לא יודעים אחד על השני. הרבה מהמבוגרים הופתעו לשמוע שעדיין קיימת להט"בפוביה בבתי הספר, ממנה סובלים נערים ונערות להט"בים רבים באופן יומיומי. שיתפנו גם את החוויות שלנו ביציאה מהארון וראינו את ההבדלים בין החוויה של המבוגרים לבין זאת של הנוער: אם היום רוב האנשים יוצאים מהארון כבר בגיל 14- לפני 20 שנה ויותר אנשים יצאו מהארון בחשש רב לא לפני גיל 25.


צוות ההכנה מקפיד להיפגש אחת לשבוע-שבועיים כדי לתכנן את המפגשים הבין דוריים הבאים. אני ממש רואה ניצוץ בעיניים של שמואל, את המאמצים והזמן הרב שהוא משקיע וזה מרגש אותי מאוד. קצת מוזר להתחלק במשימות עם אדם בן 80 ואני בטוחה שגם לו זה מוזר. אבל עם הזמן אני מרגישה שזה ממש טבעי.


במקביל לפרויקט הבין דורי עם שמואל, אני משתתפת בפרויקט נוסף של ארגון הנוער איגי עם בית התפוצות, במסגרתו בני הנוער מתעדים את סיפוריהם המרגשים של קשישים רבים. אין לי ספק שהקשר והפגת הבדידות בקרב האוכלוסייה המבוגרת היא חשובה מאוד. היא מעניקה להם כל כך הרבה חום ואהבה ולנו המתנדבים כל כך הרבה סיפוק ואושר ובכלל, הסיפורים כל כך מרתקים וסוחפים.

 

התרומה לקהילה היא חלק ממני. למדתי את זה בארגון הנוער איגי שעובדים המון על חינוך לאקטיביזם ורצון לתרום בשביל האחר. דווקא בימים בהם רבים מתעסקים בעצמם ולא מסתכלים מסביב, החינוך לפעילות קהילתית – התנדבותית במסגרת ארגוני הנוער או בכלל, היא חשובה מאוד ולה מעלות רבות. ואני מקווה לראות עוד ועוד בני נוער מהקהילה ובכלל נתרמים ומפנים אוזן גם לאוכלוסיית הקשישים בישראל.

באדיבות YNET
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5051615,00.html

עבור לתוכן העמוד