רץ כמו כולם בשביל האור ולמרות העיוורון

18/12/2017
רץ כמו כולם בשביל האור ולמרות העיוורון (הגדל)

רץ כמו כולם בשביל האור ולמרות העיוורון

"מצד אחד, חשבתי לעצמי שעיוור שאינו מאומן בריצה לא יוכל לצלוח מרחק של 4.5 קילומטר. מצד שני, יום המרוץ הראשון הוקדש לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים וכעיוור, המחווה הזו ריגשה אותי והיה קשה לי לוותר על ההזדמנות". ליאור מהרבני משתף בחוויות מהמירוץ החברתי של חברת החשמל ומזמין את כולם להצטרף

 

שמי ליאור מהרבני, אני בן 40, נשוי ואב לשניים, עיוור העובד במוקד 103 דרום של חברת החשמל. לפני מספר שבועות, בעודי במשמרת, קבלתי מייל שמזמין אותי להצטרף למירוץ "בשביל האור" של חברת החשמל. המרוץ החברתי של החברה, שיתקיים במהלך שמונת ימי החג, ובכל יום בו ירוצו הרצים למען מטרה חברתית אחרת.

 

מצד אחד, חשבתי לעצמי שעיוור שאינו מאומן בריצה לא יוכל לצלוח מרחק של 4.5 קילומטר. מצד שני, יום המירוץ הראשון הוקדש לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים וכעיוור, המחווה הזו ריגשה אותי והיה קשה לי לוותר על ההזדמנות. בעודי מתלבט ביני לביני, עדן המנהלת שלי בעבודה, כאילו קראה את מחשבותיי ואמרה לי שהיא מתכוונת להירשם. הצטרפותה שיכנעה אותי להרים את הכפפה ולחבור לחבריי הנוספים מהמוקד ולרוץ במרוץ, שמבחינתי מאתגר מאוד.

 

   

אחי טימור, שהוא רץ מרתונים חובב, הסכים להתלוות אלי למרוץ גם הוא, וכן יצא כשהוא לשמאלי ועדן המנהלת לימיני, ידעתי שאין סיכוי שאני לא מצטרף למירוץ החברתי.

 הגענו לנקודת ההזנקה של מסלול הריצה באוהלי קידר, מסלול שטח, שמבחינתי היה לא פשוט עם גבעות וירידות. למרות זאת, מההתחלה היה לי ברור שאני חייב לעמוד במשימה כי אין אתגר שאציב לעצמי ולא אוכל להגשימו, כך פעלתי במשך כל חיי ואני לא מתכוון לפעול אחרת הפעם.

 

ממש כמו בחיים, לאורך הדרך היו מספר חלקים קשים ורגעי שבירה אך התמיכה שקבלתי מהמלווים שלי שרצו לצידי עשתה את העבודה. בסיום 4.5 קילומטרים של ריצה מאומצת, הגעתי לקו הסיום מלא גאווה ועם הידיעה שבזכות האנשים שלצידי אוכל לצלוח כל אתגר.

 

יום הריצה הראשון הסתיים בטקס הדלקת נרות חגיגי ומרגש בבית העיוור בבאר שבע, בהשתתפות ראש העיר רוביק דנילוביץ ואורן הלמן סמנכ"ל חברת החשמל. במהלך הטקס, הדלקתי את נרות החג עם חברים נוספים לריצה וביחד חגגנו את הדלקת הנר הראשון.

 

לאורך כל השנה בעבודה במרכז שירות הלקוחות 103 בחברת החשמל, מוכיחים לי ולחבריי לעבודה, ששילוב אנשים עם מוגבלויות זו אינה רק סיסמה אלא פרקטיקה והלכה למעשה. הידיעה שהמגבלות הן לא אצל האדם עצמו אלא בסביבה שרואה בהן. וכן, על אף המגבלות שלי, אני מרגיש שווה בין שווים, עושה את העבודה שלי כמו כולם. רץ במירוץ כמו כולם וחוגג את חג החנוכה עם הרבה אור – כמו כולם.

באדיבות YNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5056368,00.html 

צילום תמונה: יוסי וייס

עבור לתוכן העמוד