רק בני נוער וכבר עוסקים בזנות

26/12/2017
רק בני נוער וכבר עוסקים בזנות

בכל יום רביעי, בשעה 17:00 יש לי טקס קבוע. אני מתיישב בבית הקפה המרוחק מספר רחובות מהמקום שבו אני מתנדב ומתנקה על כוס קפה מטרדות היום. עד שאני מגיע אל שער הברזל הנעול במנעול החשמלי אני כבר מספיק להשיל מעצמי חומות והגנות ובשער עצמו ממש, אני לוקח נשימה עמוקה ומשאיר מאחור את האגו שלי
 
מאחורי השער קיים עולם אחר שרובנו לא נתקלים בו ביום יום. עולם שבו המילים זנות, סמים, אלימות, התאבדות, אלכוהול ואשפוז שגורות בו, זה גם מקום שבו תחושות של חמלה, רחמים, ייאוש ועצב קיימות במידה לא מועטה.
 
עננת עשן עולה מהחצר, סטיב שרוע על הספה, הנער בעל המבט העצוב עלה לארץ עם אחיו הגדול, הקשר ביניהם נותק והוא נשאר בודד. התקשורת בינינו מתנהלת דרך google translate. לסטיב יש בעיות רפואיות קשות והוא חווה בדידות איומה, כמו רבים מחבריו היושבים איתו בחצר הקטנה למד איך לשרוד ברחוב ונאלץ לבחור בדרך הזנות לשם הישרדותו.
 
הידיעה שתמיד יהיה מי שינצל נער או נערה במצוקה שזקוקים לכסף, אוכל או קורת גג ויעשה בהם את זממו מעמיד מול הפנים את כיעורם ואכזריותם של אנשים.
 
שמי רוני, אני בן 54 ואני מתנדב ב"ערים בלילה" פרויקט של "עלם" הפועל למען בני נוער צעירים וצעירות בסיכון מגיל 13-26, שנמצאים במעגל הזנות

בחצר הקטנה יושבים נערים, נערות וטרנסים. הבדלי המגדר, הדת או השפה לא קיימים כאן, כולם כאן שווים, כולם כאן קודם כל בני אדם. כאדם שאין בו לא שיפוט ולא ביקורת אני לא רואה את ההבדלים הללו, אני רואה אנשים בלבד.
 
המקום שבו אני מתנדב כולל שלושה חדרי שינה, סלון, מטבח, חדר אוכל וחצר קטנה מוקפת חומה, זהו המרחב המוגן אליו מגיעים בני נוער העוסקים בזנות לכמה שעות של שקט מהג׳ונגל שבו הם מעבירים את ימיהם ולילותיהם.
 
מדובר במקום שהמוות והחיים משחקים בו תפקידים ראשיים ומנעד הרגשות בו יכול לנוע מאובדנות ועד לפרצי צחוק ושירה ספונטנית. מקום שהוא הקצה של הכאב והסבל שבן אנוש יכול להיות בו והשהות במרחב מצריכה יכולת הכלה גדולה.
 
אני לא לבד, כי הרי שאי אפשר להתמודד עם זה באמת ללא גיבוי ועזרה הדדית. אנחנו צוות של מספר מתנדבים שעובדים צמוד וביחד, מכירים היטב אחד את השני. באופן מדהים יש בינינו סנכרון מופלא וכל אחד מציב את עצמו בסדר משתנה היכן שנוצר חלל שאליו אנחנו יכולים להיכנס, החל בהכנה של ארוחת ערב משותפת לכולם, שיחה קבוצתית בחצר וכלה בשיחה אישית בארבע עיניים באחד מהחדרים
 
המרחב שלנו יכול להכיל בערב אחד 20 בני נוער וזה מחייב ניהול חכם של המקום וערנות גדולה למתרחש, על הכל מנצחת מנהלת הצוות שהיא עובדת מקצועית בעלם.

בשל העובדה שאנחנו שומעים סיפורים קורעי לב, רואים מראות קשים וחווים עומס נפשי שיושב על הלב אנו דואגים לעשות ישיבת סיכום שזו הזדמנות מצוינת לשחרר, לפעמים זה לא מספיק וקורה שהולכים הביתה עם כאב בלב ונשמה מכווצת.
 
אי הודאות אם מלי תישן הלילה שוב ברחוב, מהיכן תבוא הארוחה הבאה של חליל, מה יהיה עם ההיריון של סבטה, הם חלק מהדברים שאני לוקח איתי הביתה בתום משמרת והם לעיתים מדירים שינה מעיני.
 
כשאני מרגיש שיכולת ההכלה שלי עומדת על קצה גבולה אני הופך לקשוב בלבד. "הקשבה פסיבית" בעיני היא אחת מצורות התמיכה הטובות כשגבולות הנתינה מצטמצמים
 
כשנערה או נער נפרדים ממני בחיבוק אני נמס מבפנים, מחבק בחזרה ומאחל להם תמיד: "שימרו על עצמכם" ובפנים יודע שהם יוצאים בחזרה אל העולם האכזר ביותר שישנו. לילדים הללו לא שיחק המזל, הם עברו התעללויות, אלימות, אונס והזנחה. אבל הם לא נכנעים, הם למדו לשרוד, כשאני חושב על הניסיון שלי להתמודד עם הכאב עולה בדעתי שהניסיון של הילדים הללו עולה לעיתים על ניסיונם של מבוגרים, כוח החיים חזק מכל, ככה זה כשאתה הופך לחתול רחוב.
 
בתהליך ההישרדות הזה לא רק הצעיר או הצעירה מעצבים את זהותם, גם אנחנו המתנדבים עוברים שינויים ומתעצבים כל שבוע מחדש. אני יודע שלא אוכל להציל אותם וזו גם אינה המטרה,
המטרה היא להיות שם, להוות אוזן קשבת ופשוט להיות בנוכחות עבור אותו נער או נערה ללא שיפוט או ביקורת

לרוב אין צורך ביותר מכך משום שזה בדיוק מה שאין להם, הנערים והנערות שלנו חוו כל כך הרבה אכזבות ממבוגרים ומהמערכות השונות שרובם לא נותנים אמון באף אחד ועצם הנוכחות כאדם לא שיפוטי מאפשרת להם לחלוק ולשתף את מצוקותיהם. שום דבר בהתנדבות אינו מובן מאליו, אין ציפייה לשינוי מהותי משום שבהרבה מקרים הנפילה צפויה

באחד הערבים הזמנתי את סמיר לבוא לבשל איתי במטבח כך שנוכל קצת לפטפט. סמיר הוא בחור ענק, שרירי, בנוי לתלפיות בעל לב גדול ועיניים עצובות. תוך כדי שאנחנו חותכים ירקות לסלט פתאום הוא אמר לי "אני לא יכול לדבר איתך יותר, אני לא יכול להסתכל עליך, אתה מזכיר לי את אבא שלי, זה שמעולם לא אמר לי בוקר טוב, לא התעניין בי ומעולם לא חיבק אותי". הייתי בהלם, זו הייתה בעיטה לבטן, מיד התעשתי ואמרתי לו שאני מאד מעריך ושמח שהוא אמר לי זאת. הסתובבתי ועזבתי אותו לנפשו בדיוק כפי שהרגשתי שהוא מבקש.
 
אני שמח שנפתחה אצלו דלת ואני מקווה שהאמירה שלו תאפשר לו להיפתח ולספר על מצוקותיו.
אחד הדברים היפים ביותר שקורים לי הוא לגלות שזרע שזרעתי, רעיון שנטעתי או מחשבה ששיתפתי, מתחילים לנבוט בנפש הרכה של הנער או הנערה.
 
אחד הדברים שמספקים אותי כגבר בתוך ההתנדבות הוא היכולת ליצור אצל נערה אמון מחודש בגברים, עניין שמצריך המון תשומת לב והקשבה ולעיתים גם לדעת היכן לסגת, מה לא לומר ולהיות קשוב לעיניים וללב.
 
לא מעט פעמים אנחנו נתקלים לא רק במצוקות נפשיות אלא גם בפגיעות פיזיות אלימות והרס עצמי, אין הרבה מה לומר כאשר נערה מספרת שהיא חותכת את עצמה בכדי להירגע.
שכבת המייקאפ העבה בקושי מסתירה את תוצאות האלימות הקשה שנערה אחרת סובלת מבן זוגה. הדימוי העצמי השלילי ודימוי הגוף הירוד הוא בעיני אחד המקומות שמהם הם יכולים לצמוח, כשנער או נערה מבינים שיש להם יותר מה להציע מאשר רק את גופם זה צעד ענק קדימה.
 
 
לפעמים אנו נתקלים בקורבנות שהופכים למקרבנים בעצמם, כמו נשים שהופכות למסרסרות בעצמן, וכשזה קורה וזה מעלה כעס על אותו אדם, כל מה שאני עושה זה לנסות ולהיות הכי קשוב והכי מחבק שבעולם, כי אני יודע מהיכן זה בא.
 
בשונה מפעילויות אחרות של מתן עזרה בקהילה המקום שאני עומד בו כמתנדב לעיתים מאד מתסכל, מצד אחד סיכויי ההחלמה של הנערים והנערות קלוש ביותר, המעגל של זנות, סמים ואלכוהול מזין את עצמו ואנו חווים השכם והערב נפילות חזקות, מצד שני ניתן לראות איך כל פעם מחדש הם קמים על הרגליים, מתעשתים ומנסים להתרומם ולחיות חיים נורמליים.
 
קורה שהם עוזבים אותנו אל חיים טובים יותר ולעיתים הם עוזבים אל מקום שאין ממנו חזרה. עצם היותי אדם בעל אופטימיות רבה מאפשר לי להמשיך ולראות את הצדדים היפים גם אם הם קטנטנים ורגעיים ולדעת שמהם יכולים לצמוח התפתחות ושינוי לטובה.

·         כל השמות בכתבה בדויים.

·         הכותב רוני ראוזניץ הוא מתנדב בפרויקט ״ערים בלילה״ של עמותת עלם, הפועל למען בני נוער צעירים וצעירות בסיכון מגיל 13-26, שנמצאים במעגל הזנות.

·         עמותת עלם, המסייעת לנוער במצבי סיכון ומצוקה תקיים היום, יום שלישי, 26.12, באודיטוריום ע"ש סמולרש, אוניברסיטת תל אביב, את אירוע ההתרמה השנתי של עמותת עלם, במסגרתו יגויסו כספים למען נוער בסיכון. האירוע, שפתוח לקהל הרחב, יכלול הרצאות קצרות ומעוררות השראה ברוח "טד" של היזם החברתי ינקי מרגלית וחברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס. לצדם ישתפו את הקהל בסיפוריהם המרגשים שני צעירים בוגרי עלם. את הערב ילוו הסטנדאפיסטית והשחקנית רותם אבוהב וכן וירטואוז הגיטרה אבי סינגולדה מלווה בלהקה עם מיטב השירים. לאתר האירוע לחץ כאן .   


באדיבות YNET


https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5061631,00.html

 

עבור לתוכן העמוד