רופאה וחלוצה

7/01/2018
רופאה וחלוצה
ד"ר רויטל לוי־חברוני היא סגנית מנהל בית החולים סורוקה בבאר שבע וממונה על תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים. אבל לצד התפקיד המכובד וגידול חמישה ילדים, היא מוצאת זמן להתנדב בעשרות משימות - מסיוע לחולים בודדים, לניצולי שואה ולילדים חירשים, דרך התנדבות כקצינת נפגעים ועד אחריות על פרויקטים רבים בירוחם.
הסיפור של רויטל הוא סוג של "חלוציות מודרנית". ב־1983 הגיעה עם 19 בני גרעין להתיישב בירוחם, לחזק את המקום, ונשארה עד היום. "ירוחם היתה אז יישוב קטן של 5,000 תושבים והנגישות למקום היתה קשה מאוד", היא מספרת. "להוריי ולאחיי קשה עד היום להבין איך עזבתי את ירושלים, אבל הם הבינו שזה משהו שאי אפשר להילחם בו וזה טבוע בנשמה ובחזון. התחברנו מאוד לחזון של בן־גוריון".
בני הגרעין נרתמו לפרויקטים חינוכיים ביישוב והקימו מוסדות חינוך שהיום נוהרים אליהם תלמידים רבים. בהמשך, כשהגשימה עוד חלום ילדות והפכה לרופאת ילדים, היה ברור לרויטל שתנהל את המרפאה בירוחם: "זה היה השילוב המושלם, תקופה מיוחדת. קידמנו את הרפואה ביישוב יחד עם מערכת החינוך והרווחה, היו הרבה חיבורים טובים". 
אחד החיבורים האלו, שפועל עד היום בעיירה הדרומית, היה הקמת מרכז "הילד והמשפחה", שנותן שירותים מתחום התפתחות הילד שהיו חסרים בירוחם. "הרבה פעמים תושבים בירוחם לא נסעו עם הילדים לבאר שבע כדי לקבל את הטיפול, פשוט ויתרו בגלל המרחק. למרכז שלנו היה פשוט וקל להגיע. בימי שישי אני עדיין מגיעה לשם ועובדת עם הילדים של ירוחם. זו חלקת אלוהים הקטנה שלי".
בין לבין, רויטל איגדה סביבה קבוצה של כ־40 עובדי סורוקה, אחים, אחיות ועובדי ביה"ח, שנכונים לכל קריאה, וקבוצת הווטסאפ שלהם "אחריות חברתית" עמוסה בפעילויות. השבוע, למשל, הם יקיימו פעילות במועדון "עמך" של ניצולי שואה, כמו בכל ראש חודש כשהם מגיעים למקום אחר. מעבר לכך, חולים בודדים או ניצולי שואה שמאושפזים בסורוקה זוכים לביקור של חברי הקבוצה. המתנדבים של רויטל גם מלווים ומדריכים חיילים בודדים או אנשים שיצאו ממעגל התעסוקה, מתנדבים באגודה למען החייל, מביאים ילדים בעלי מוגבלויות לסיורים בסורוקה ואף אימצו מועדון של ילדים לקויי שמיעה.
"בבית החולים אתה עושה עבודה סיזיפית קשה שחוזרת על עצמה ופתאום יש הזדמנות פעם בחודש לעשות פעילות אחרת למען הקהילה", אומרת רויטל, "אנשים אוהבים את זה ומרגישים מאוד מועצמים. אני כבר לא יודעת מי מקבל מזה יותר - המקבלים או המתנדבים".
ואם לא די בכל אלו, בעשור האחרון משרתת רויטל בהתנדבות במילואים כמודיעת נפגעים. "לפני עשר שנים היה בבאר שבע קושי לאתר רופא שיצטרף לחוליית מודיעי נפגעים וביקשו שאצטרף", היא מספרת. 
ואיך כל זה משתלב עם עבודה במשרה מלאה כסגנית בית חולים וכאמא לחמישה? "הילדים מתלוננים שאני לא נמצאת, לא תמיד יש אוכל חם בבית. אבל יש הרגשה של התקדמות ושל עשייה, והצלחתי לסחוף גם אותם לעולם של עשייה והתנדבות".
באדיבות אתר "ישראל היום"
http://www.israelhayom.co.il/article/526563
עבור לתוכן העמוד