ראיון אברהם ולירן

10/02/2019
ראיון אברהם ולירן (הגדל)

 

במרכז ירושלים, לא רחוק מרח' יפו העמוס והעיר העתיקה אני פוגש את אברהם בן ה82.ביתו עמוס בציורים מרהיבים ובכלי נחושת ועץ מתקופות שונות המספרות את סיפורה של ירושלים. בדירה ספק מתארח ספק בן-בית נמצא גם לירן, סטודנט שנה שנייה לביולוגיה וכימיה בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. שניהם נפגשים במסגרת פרויקט "אמץ סבא" שבו מתנדבים צעירים, תושבי ירושלים, מגיעים לבתי הקשישים ומפיגים במעט את הבדידות של הותיקים.

אברהם ספר לי קצת על עצמך-

איפה נולדת? כמה שנים אתה בארץ? איפה גדלת?

"נולדתי בירושלים, ברח' משכנות שאננים ובחיים לא גרתי מחוץ לעיר. אני דור שני בימין משה וכל המשפחה של אבא שלי נספתה בשואה בפולין. רוב חיי עבדתי במאפייה המשפחתית שהקים אבי, שלמה אופנר בנחלת אחים אבל תמיד גם עסקתי ואני עדיין מתעניין מאוד בחפצי אומנות וציורים שאני אוסף". אברהם לא מגדיר עצמו כאדם חרדי, אלא מסורתי-מאמין ומעיד על עצמו שהוא איש נוסטלגיה ומתגעגע מאוד לעבר.

"אני זוכר, הוא אומר ומתענג על הזיכרון, שפעם, לאף אחד לא הייתה אגורה בכיס אבל כולם היו שמחים, אנשים א"א-כולם עזרו אחד לשני!" ומספר לנו על קרבות מלחה ועין כרם שבהם השתתף במלחמת העצמאות מטעם האצ"ל.

בהיותו רק ילד קטן, כבר קיבל אקדח ורימונים והשתתף בתורנויות השמירה על גגות השכונה שצופים על המעבר שמתחת לימין משה, איפה שהיום בריכת הסולטן.

בשקט, מקשיב בשקיקה לכל מילה יושב לירן, המתנדב מטעם הפרויקט.

 לירן- בן כמה אתה? מאיפה אתה במקור? ומה אתה עושה בעיר?

אני בן 26 ומגיע מאשדוד, סטודנט בשנה השנייה לביולוגיה וכימיה וגר במעונות של גבעת רם. לפרויקט הגעתי דרך עמותת ידידים מתוך חיפוש של משהו משמעותי ומעניין לעשות. תחילה, הייתי משובץ למסגרת התנדבות אחרת עם ילדים אבל אחרי שכבר התנסיתי בלימוד של ילדי בי"ס, חיפשתי משהו אחר.

זוהי השנה השנייה שלי בפרויקט ואני מתנדב עם שני קשישים קבועים כל שבוע- אברהם ואריקה, בערך שעתיים עם כל אחד, לפעמים גם יותר.

ספרו לי על הקשר ביניכם-

אברהם-"בשבילי, לירן הוא יד ימני. לירן נותן לי עזרה ולא סתם אלא גם "עזרה נפשית" כי כשקשה לי או משהו אני מרים לו טלפון, וזה מבטיח לי שלא אהיה לבד, כי לבד זה בעיה. כשאנחנו הולכים לשוק  הוא נותן לי יד וסוחב בשבילי. כל בעיה בבית או אפילו תקיעת מסמר בקירות, יש לך עוד מישהו שעוזר לך ונותן הרגשה ממש טובה ואני אומר ברוך השם שיהיה בריא…"

מה אתם עושים ביחד? כמה פעמים אתם נפגשים?

לירן: "אנחנו נפגשים פעם בשבוע. יושבים בדירה של אברהם, מדברים,אברהם מכין הרבה פעמים איזה ארוחת ערב קלה ואני יכול להגיד שהוא באמת יודע לבשל!"

 אברהם: "אני מבין אותו גם אני הייתי במצב שלו…אני אוהב שאוכלים אצלי ואני שמח לתת לו כמו שהענקתי להרבה אנשים, יהודים ולא יהודים שפגשו אותי והזמנתי אותם לאכול אצלי. תמיד הכנתי להם ארוחת ערב… זכורים לי זוג גרמנים מעניינים מאוד, עשיתי להם שניצל (בשלב הזה הוא משלב כמה מילים בגרמנית שהוא למד מההורים שדיברו רק יידיש בבית, ואני מגלה שהוא מדבר לא פחות מ-5 שפות על בוריין).

לירן: "פעם שחזרנו מהשוק במונית אברהם פתאום התחיל לדבר ערבית עם הנהג ולפני שירדנו הנהג שאל אותי אם הבנתי  בכלל מילה ממה שהם דיברו…"

האם יש איזשהו מפגש שזכור לכם יותר מאחרים? משהו מיוחד שעשיתם או שיחה מסויימת?

 אברהם: "הייתה פעם אחת שהייתה בשבילי כמו הצלה. בלי לירן לא יכולתי ללכת, לרדת אפילו את המדרגות פה בבניין ואת זה שלירן בא זה כאילו מישהו הציל אותי כי כל מה שהייתי צריך לעשות היה להרים לו טלפון והוא ישר בא ועזר לי ללכת לעשות סידורים, לדואר, לשוק.

 לירן: זכור לי הסיפור שאברהם רצה יום אחד קנאפה…

 אברהם: "כמו דוד המלך- ששלח גיבורים להביא לו מים. התחשק לי כנאפה  אחרי 60 שנה, והוא אמר לי בוא איתי אבל לא יכולתי ללכת"

 לירן:"…אז לא ידעתי על מה הוא מדבר ובדרך אני מתקשר אליו לשאול לאיפה אני צריך ללכת. הוא מכווין אותי ככה בטלפון מנקודה לנקודה, עד שאני מגיע בדיוק לחנות שהוא רצה והוא מכיר שם כל פינה- אפילו את השם של המוכר.

אברהם:"נולדתי במשכנות ולמדתי בבי"ס ת"ק הספרדים בעיר בעתיקה אז כל יום הלכתי לשם לבי"ס וחזרה, עובר דרך השוק של הערבים. מדבר שם עם הרוכלים, ולא פעם זרקו עליי גם אבנים. אני זוכר במאורעות, ליד בריכת הסולטן, היינו רואים שם את הערבים שהיו מגיעים כל שנה ממצרים מתרחצים, ביחד עם הצאן שלהם בבירְכֶה(בריכה בערבית). הם היו מגיעים עם חליפות ומקלות, מתרחצים ושרים ואחר כך היו באים לעשות לנו "עליהום". היינו שמים מוטות רחבים כאלה בשערים של השכונה, שיחסמו את הכניסה עד שהם יירגעו וילכו. בכל השכונה לא היה נשקים, להגנה היה אולי אקדח אחד בשכונה".

אברהם, איך אתה רואה את הקשר שלך עם לירן?

האם אתה שמח שנוצר ביניכם קשר כזה והאם אתה חושב שזה משמעותי קשר כזה בין הותיקים לבין הסטודנטים הצעירים?

"כמו הנכד שלי. הוא קרוב אליי בשעת צרה הוא מגיש לי יד. הוא בא קבוע כל שבוע והרגשה שלי שאם משהו לוחץ ואני צריך אני מרים לו טלפון. הוא חלק ממני. זה נותן לי הרגשה טובה, אני לא יודע איך להסביר לך. אם לא היה לי אותו, אין לי אף אחד. לא חברים, כמעט ולא משפחה."כמו לבד ביער" ואני יודע שיש לי את לירן, הוא מדבר איתי בטלפון, נותן לי הרגשה טובה אני יודע שיש לנו קשר. כי הבדידות היא האויב הכי גדול של האדם. לבד אין לך עם מי לדבר. לא יודע איך להסביר את זה!

לירן- שאלה מתבקשת- האם יש לך גם סבא וסבתא שעדיין בחיים? 

כבר לא. הקשר שלי עם אברהם הוא יותר מסבא. אברהם הוא גם הפסיכולוג שלי בין השאר. יש בעיות בעבודה, בלימודים אני בא אליו להתייעצויות. זה נחמד שיש מישהו עם ניסיון חיים שראה וחווה דברים שיכול לתת לי עצות מה כן כדאי ומה לא . הוא עושה לי שיחות מוטיבציה, וזכור לי פעם שחבר התקשר ורצה שאני יבוא לרקוד סלסה באוניברסיטה. אמרתי לו שאני לא מתכוון ללכת כי אני לא רוקד ודווקא אברהם שהיה רקדן אמר לי מה זה אתה לא רוקד? מי לא רוקד? והפציר בי ללכת."

ובסוף הלכת?

"לא, אבל זה בגלל שהחבר בסוף לא רצה ללכת…"

אברהם: "תאמין לי אם יש דבר אחד שאני יכול להגיד לך זה שהמתנה הכי גדולה לאדם זה חד פעמי וזה החיים. אבל צריך לדעת איך לקבל אותם ואיך לנהל אותם- תשמח, תהנה ואל תזיק לאחרים או לעצמך כי החיים הם נהדרים" ולא שוכח לספר לנו על חיבתו לריקוד בצעירותו.

 אברהם, האם יש משהו ספציפי שאתה יכול להגיד שלמדת מלירן במהלך השנה ומשהו, שאתם ביחד? 

"לירן הוא אדם נוח ושקט. הוא רגוע ואוהב גם להקשיב וככה הוא נותן לי הרגשה טובה של איש שיחה, תמיד עונה בשקט ושלווה וזה תמיד נותן לך הרגשה טובה. הוא בחור טוב ואני מעריך אותו מאוד. אין היום בחורים כמוהו. זה מתי-מעט".

לירן,האם יש משהו שאתה יכול להצביע עליו שהשתנה אצלך או שלמדת מאברהם ומההתנדבות שלך עם הוותיק? 

"מאיפה להתחיל? אברהם כל הזמן מלמד אותי דברים. דברים טכניים שיש לו בדירה ומהאוספים שלו , הוא לימד אותי להבחין בין דברי אומנות, להבחין באיכות של חפצים ואפילו לבשל. ולא פעם הדברים שהוא עבר וההיסטוריה שהוא מספר לי, מלמדים אותי מאוד.

למדתי מההתנדבות להסתכל על מה שקורה במעין פילוסופיית חיים אחרת. בתור סטודנטים נהוג להסתכל על העתיד הקרוב – מה אני יעשה כשאני יסיים את התואר, במה אעבוד, אבל יש גם דברים מעבר. כמו להסתכל מעבר למה שאני עושה עכשיו וליהנות מהחיים.

אני רוצה שאוכל בעתיד, כשאהיה מבוגר, להסתכל על התקופה הזאת, החיים הסטודנטיאלים ולדעת שעשיתי משהו משמעותי וחוויתי ומצד שני כיום, לחשוב כבר על העתיד יותר רחוק".

אחרי יותר משעה, הראיון עם אברהם ולירן הסתיים, לא לפני שהדלקנו ביחד נרות באחת מעשרות החנוכיות העתיקות שיש לאברהם בדירה.

 

 

באדיבות: אתר ametzs aba

צילום: dreamstime

https://www.ametzsaba.org/blank-8


עבור לתוכן העמוד